יש לא מעט בתים בהם בכל ערב הופך שולחן האוכל לשדה קרב. מצד אחד הורה, שבישל וטרח וקיווה להזין את ילדו האהוב, ובצד השני ילד עם פה חתום ונעול, ללא כל כוונה לקחת אפילו ביס. שני הורים שמכירים את הנושא הזה מקרוב הם גיתית הגואל שגב, מפתחת אפליקציות לילדים, ואביב, פסיכיאטר, הורים לשתי בנות, הגדולה ביניהן לימדה אותם היטב את התסכול הכרוך בהתמודדות עם סרבן אוכל צעיר. השניים החליטו לקחת את נסיון החיים, לערבב עם כשרון ויצירתיות, קצת בישול על האש, והופ: נוצר המיזם המכונה PLAYTE, שילוב בין המילים צלחת ומשחק.
״הרעיון נולד אחרי הרבה ניסיונות וכישלונות לגרום לשחר לשבת רצוף לשולחן ולאכול,״ גיתית מסבירה. ״מיום לידתה היא הייתה ילדה פעלתנית וסקרנית, והשולחן הפסיק לעניין אותה אחרי כמה חודשי חיים. ניסינו סוגים שונים של מזונות, חיזוקים חיוביים, שליליים, צלחות בצורות, צלחות מעוטרות, חביתה מקושטת, פיסול בפירה... לשווא. מתוך הניסיונות שלנו לגרום לה לשבת סביב השולחן יותר מכמה דקות וגם לאכול מעבר לשניים-שלושה ביסים עלה לגיתית הרעיון לצייר על הצלחת מסלול משימות שקשור לאוכל. אחרי ניסיון אחד הבנו שאנחנו בכיוון, ושיש פה משהו שהרבה הורים יוכלו ליהנות ממנו. וכך התחלנו לצייר על צלחות איקאה, לעצב ולהדפיס משחקים מנוילנים, לבקש מחברים שיבדקו את זה על הילדים שלהם, לתקן, לשפר, לנסות, שוב לתקן...״
הרעיון, מסבירה גיתית, היה ליצור משחק שמשלב יחד גורמים תזונתיים ומשחקיים. ״מהצד התזונתי, רצינו שהילד לא יוסח מהאוכל, כי אז אנחנו לא שונים מלפתוח טלוויזיה או להניח אייפד על השולחן. רצינו שהילד יתרכז במה שהוא אוכל, ישים לב לאוכל ולעצמו, אבל להוריד מהלחץ והמריבה סביב האוכל, ושהילד יאכל בחוויה מהנה יותר שמדברת אליו. מהצד המשחקי, היה ברור לנו שאנחנו צריכים ׳משחק׳: מטרה, תחושת התקדמות, רצינו לתת לילדים את מה שהם רוצים בוויכוחים סביב האוכל – תחושת שליטה, חווית בחירה ועידוד להתנסות, ולא להסתכל על כל ביס כעל תסכול נוסף״.
למרות שלשניים ידע רב מהרקע המגוון שלהם במשחקים, בהורות, בסרבנות אכילה וגם בפסיכולוגיה והתפתחות, הם ביקשו להיעזר באנשים נוספים, והתייעצו עם מומחים שונים על מנת לשפר את המוצר. לאחר שחשו שהגיעו לתוצאה טובה, שכרו את המאייר בועז גבאי והמעצבת דוריאל רימר שהפיחו ברעיונות חיים ונתנו לצלחות את הלוק המבוקש. הצלחת מאוירות כלוחות משחק, וה"ביסים" הם הכלים.
כמו בכל משחק, יש לילדים מטרה שאותה צריך להשיג, וכדי להשיג אותה - צריך לאכול: הם צריכים להפגיש את הפילפילון עם אמו, להגיע למסיבת יום ההולדת של הגורים ולהעביר את האוכל הלא-טעים אל בריכת התנינים. ״כדי שהמשחק יוכל לעודד אכילה, גיוון במזון וגישה חיובית כלפי זמן הארוחה, הקפדנו להשאיר לילדים בכל משחק מרחב החלטה של מה ומתי הם אוכלים, וכך להמנע מהתחושה הלא-טובה של הילדים שהם ׳צריכים׳ לאכול ושדוחפים להם אוכל״, מבהירה גיתית.
כעת מוצעות שתי ערכות למכירה: מארז של משחקי זכרון בשלוש רמות קושי, ומארז הרפתקאות, עם מטרות הקשורות לטבע. בעתיד מתוכננים מארזים נוזפים שנבחנים ממש ברגעים אלה, ובני הזוג מתחילים לשווק ממש בקרוב את הצלחות לארה״ב. בינתיים הם מסופקים עד הגג מהתגובות החיוביות של הילדים ושל ההורים, ושמחים במיוחד כשהורים שואלים אותם: איך לא חשבו על זה קודם?