אמנות משנה מציאות: הצלם הירושלמי שעושה מהפכות

לפני שאנחנו מתחילים לדבר, שרון גבאי, אחד הצלמים המוכרים בירושלים, מציג לי תמונות עוצרות נשימה שהוא צילם של העיר ירושלים. "את רואה? תסתכלי כמה יופי יש פה. זה בדיוק ההיפך ממה שהתקשורת המסורתית מנסה להציג על ירושלים", אומר. גבאי מתעד את עיר הבירה שנים רבות, ותמונותיו זוכות לפופולריות רבה בארץ ובעולם ושוות הרבה יותר מאלף מילים. "כל מי שפותח היום עיתון ואתרי חדשות, מקבל את הרושם שירושלים היא עיר מקוטבת ושיש בה רק מלחמות וקונפליקטים. המציאות רחוקה מכך. זו עיר מלאת חיים ודוגמה מצוינת לדו- קיום", הוא אומר בביטחון.

שרון גבאי - מצלם את ירושלים האמיתית (צילום: שרון גבאי) — שרון גבאי | צילום: שרון גבאי

"מי שבאמת מסתובב בעיר רואה חיים משותפים שקטים ושלווים", ממשיך גבאי. "העיוות שנוצר ממה שמראים כלפי חוץ עושה לירושלים נזק ממשי ופוגע בתיירות. אנשים לא מעוניינים לקבוע את החופשה שלהם במקום שנראה בעייתי. מה שאני מנסה לעשות בתערוכות, בספרים וברשתות החברתיות בהן אני פעיל (עשרות אלפי עוקבים) הוא להראות כמה שהעיר שלנו מדהימה, מעניינת ורוויה בתרבות ובמקומות בילוי.

הרבה מהאווירה הקסומה בירושלים נוצרה בזכות הרבה חבר'ה צעירים שהחליטו לא לוותר על העיר, וממש עושים כאן מהפיכה. אחת הקבוצות הבולטות ואולי הבולטת מכולן היא תנועת "התעוררות" בראשות עופר ברקוביץ' סגן ראש העיר וחברת מועצה בולטת נוספת שפעילה בתנועה היא עינב בר-כהן, מחזיקת תיק העסקים. "התעוררות" הצליחה לייצר בירושלים משהו שלא היה בה קודם. כשמוסיפים את זה ליופי עוצר הנשימה שגלוי וחבוי בה, זאת העיר האולטימטיבית", אומר גבאי בנחרצות.

"המטרה העליונה שלי היא לתקן את העוול שנעשה לעיר. קל לצייר עיר כמו תל-אביב כעיר ליברלית ופלורליסטית שהדו-קיום בה הוא לחם חוק, ולבקר את ירושלים כעיר לא סובלנית ולעיתים אף גזענית - בעוד שירושלים היא העיר היחידה בישראל שבאמת מייצגת בצורה הטובה ביותר את הפסיפס הישראלי. ההרכב הייחודי שבה כולל כל מי שאת יכולה לחשוב עליו - יהודים, חילונים, דתיים, מסורתיים, חרדים, נוצרים, ערבים - you name it. יש פה כמעט מיליון תושבים שחיים מעולה. מי שבאמת רוצה ללמוד על דו-קיום ועל חיים משותפים בהחלט מוזמן לפה, ואם לא, מוזמן לתערוכה", אומר גבאי בחיוך. עבורו, האמנות לא מנותקת מהחיים עצמם – אלא היא היא החיים. "אמנות היא כלי פוליטי לשינוי". וגבאי עושה זאת הלכה למעשה.

גבאי מספר שכבר מעל שלוש שנים הוא מחבר באופן אקטיבי בין אמנות - לשינויים חברתיים. "קחי לדוגמה את ערבי החג בירושלים. מדובר בימים מיוחדים כאשר רחובות העיר גדושים ביופי. כמעט לכל פינה שתסתכלי תראי אנשים מחוייכים, מרוצים, בדרך לחגוג את החג עם המשפחות שלהם", הוא אומר. אך דווקא לפינות אליהן נעדיף שלא להיישיר מבט, גבאי בוחר שכן. "יצא לי לראות לא אחת תושבים זקנים היושבים בשוק מחנה יהודה ואוספים שקל לשקל. הם מסתכלים על כל אחיהם חוגגים ושמחים, כאשר הם נותרים מאחור. כשאת באה לאדם כזה ונותנת לו הזדמנות לחגוג את החג כמו שצריך - זה שווה יותר מהכל".

כאמור, גבאי החליט לעשות מעשה כדי לשנות את המצב. בשנים האחרונות הוא מארגן תערוכות של צילומיו כשכל ההכנסות קודש לאותם אנשים חסרי אמצעים. הוא מכלכל עצמו באמצעות מכירת התמונות שלו, הזוכות לביקוש גבוה בישראל ובעולם, אך למרות היכולת לחיות אורח חיים מפואר יותר, בוחר להישאר צנוע.

"אני נוסע על אוטו צ'יקמוק, גר בדירה שכורה של שני חדרים - ואוהב את זה. אין לי שום כוונה להתעשר, הייתי שם. בעבר היה לי המון כסף וזה לא מה שהפך אותי מאושר, להיפך, מרבה נכסים מרבה דאגות". טוב לי עם הפינה הקטנה שלי, להתעסק עם מה שאני אוהב. דרך האומנות שלי אני עוזר לאנשים, וזה מה שחשוב לי. 80% מההכנסות הולכות לתרומה. לילדה שלי אביגיל בת ה-11 כנראה שלא אשאיר דירה, אבל אשאיר לה את כל התמונות שלי, שבעזרתן תוכל להתקיים כל חייה", אומר בביטחון.

הסיבה לשמה התכנסנו היא למעשה התערוכה החדשה של גבאי. בימים אלה הוא עומל על יצירת שיתופי פעולה עם חברות שונות שיסכימו לתרום עבור המטרה: רכישת מזגנים לקשישים מעוטי יכולת. הוא זקוק לעזרה בהדפסת התמונות ומימון השכרת המקום בו תוצג התערוכה.

"אני רוצה לדאוג לאנשים מבוגרים חסרי יכולת, ולדאוג לרכישת והתקנת מזגן בביתם". התערוכה, שהכניסה אליה בחינם, מזמינה את כולם לבוא וליהנות מהצילומים, כשכל ההכנסות ממכירת התמונות יועברו למימון רכישת והתקנת המזגנים. "אני רוצה שאנשים יכירו את ירושלים, יהנו ממנה ועל הדרך יתרמו לאחרים. מעבר לכך שתהיה להם תמונה ירושלמית יפה בבית, הם גם על הדרך נתנו צדקה ועזרו למישהו כל פעם שהם יסתכלו על התמונה בבית הם יזכרו את זה".

הקונפליקט הירושלמי

אי אפשר לפספס את העובדה שגבאי מחובר לעיר בנימי נפשו. לכל תמונה יש סיפור שעומד מאחוריה, לכל פינה בעיר יש קסם משלה. גבאי נולד בירושלים בשכונת נחלאות והוא דור 15 בעיר. הוא נכדו של לוחם האצ"ל יעקב מזרחי ז"ל כאשר עד היום גבאי עונד שרשרת עליה תליון של סמל האצ"ל, שהוא ארץ-ישראל השלמה.
"זכינו לחיות באחת התקופות היחידות בהיסטוריה בה אנחנו עצמאיים. אנחנו אחראיים לגורלנו, יש לנו צבא חזק, משטרה מצוינת, בתי משפט, טכנולוגיה, חקלאות, שפע ורווחה כלכלית. אנחנו סוף סוף במקום שהוא שלנו. כאן אדם יכול להסתובב ולומר שהוא יהודי בראש מורם, מבלי להתנצל על זה. ישראל היא המקום היחיד שאף אחד לא יקרא לך בה "יהודי מלוכלך".

"בגלל זה כואב לי לשמוע את ההתבכיינות של כמה רע פה", הוא אומר ועוצר לרגע. "אנשים צריכים לזכור איפה היינו עד לפני 70 שנה ואז מחירי הקוטג' לא יראו פתאום כל כך מאיימים. קצת פרופורציות. זה בעצם מה שאני מנסה לתת, נקודת מבט אחרת".

התמונות של גבאי משקפות את הייחודיות שיש רק בירושלים. "אחת התמונות שאני אוהב במיוחד היא תמונה שבה רואים בחור חרדי שתולה ברחוב יפו מודעה בה כתוב "הצלחה בחיים - בבגדים צנועים". בדיוק באותו רגע, חולפת לידו בחורה עם חצאית מיני וקעקועים על הרגליים. מה שרואים בתמונה אלו למעשה החיים יחד. לא רואים אותם נלחמים בניגוד למה שאפשר לצפות, אלא פשוט כל אחד חיי את חייו בשקט", הוא מספר. "החיים בירושלים הם חיים של פשרות, כל אחד מוותר קצת וזה מה שיוצר הרמוניה".

לנו נשאר להמתין בקוצר רוח לפתיחת התערוכה, ועד אז אתם מוזמנים לתערוכה נוספת בכניסה חופשית, שתוצג בחודש הבא (פתיחה ב-28.7) בבית האוצר הירושלמי. התערוכה, בהזמנת ממשלת מונטנגרו ובחסות הקונסול נמרוד רינות וחברת ישראייר, תציג תמונות אותן צילם גבאי בביקורו שם. "מטרת התערוכה היא חיזוק הקשרים בין המדינות ואת התיירות ההדדית. יש קו טיסות חדש ואני חושב שגם כאן מדובר בסוג של הסברה ישראלית כיוון שאזרחי מונטנגרו יוכלו להיחשף גם הם לישראל האמיתית, היפה והמרשימה".

והנה עוד כמה מיצירותיו של גבאי להנאתכם: