"התוצאה העליונה של החינוך היא הסובלנות", אמרה הלן קלר - וצדקה. אין ספק כי במדינה קטנה ומלאת מתחים מקבוצות שונות באוכלוסייה כמו ישראל, אי אפשר להפריז בחשיבות החינוך של הילדים ונוער - הם עתידנו. מתוך ההבנה הזו, נוסד המרכז לחברה משותפת בגבעת חביבה, שמנסה לקרב בין קהילות מפולגות בקרב החברה הישראלית, על ידי יצירת פעולות קולקטיביות. החזון, לדבריהם, הוא "לבנות בארץ חברה מכילה ומלוכדת יותר, שבסופו של דבר תקדם דמוקרטיה ישראלית משגשגת המבוססת על ערבות הדדית, שוויון אזרחי וחזון משותף לעתיד".
אמנם, מילים גדולות, אבל במרכז לחברה משותפת לא רק אומרים, אלא גם פועלים. המרכז מיישם תכניות חינוכיות לתלמידים יהודים וערבים בכל הגילאים, שמתקיימות לצד מערכת החינוך הפורמאלית. תכניות אלה נשענות על מודלים מודרניים ותיאוריות לפתרון סכסוכים, ומעודדות חשיבה ביקורתית והבנה של הצד השני. המרכז הוא, כאמור, חלק מגבעת חביבה, ארגון ללא כוונת רווח שנוסד בשנת 1949, כמרכז הארצי לחינוך של הקיבוץ הארצי. גבעת חביבה, כמובילה בתחומה, זכתה בפרס אונסק"ו לחינוך לשלום עבור פעילותה רבת השנים לקידום דיאלוג יהודי-ערבי ופיוס.
כך, נוסד פרויקט "לומדים ביחד" (ל"ב), אותו מנהלים בשותפות שמרית ביטון-סמו וסאמר עתאמנה, מנהלי מחלקת החינוך של גבעת חביבה. בפרויקט משתתפים כשש מאות תלמידים יהודים וערבים בכיתות ו' עד י' מהמועצה האזורית מנשה, ומהמועצות המקומיות כפר קרע ובאקה אל-גרבייה. התלמידים התחלקו לקבוצות של ארבעה, מתוכם שניים יהודים ושניים ערבים, ויחד הם חוקרים במהלך השנה נושא שבחרו, שקשור לאיכות הסביבה ולקיימות, למדעים או לספרות ורלוונטי לאזור. התקשורת בין התלמידים נעשית ברובה בשיחות וידאו, לצד שלושה מפגשים ממשיים, האחד כבר התקיים בגבעת חביבה, והאחרים נערכו או עתידים להיערך (משתנה בין הקבוצות) בבתי הספר המארחים זה את זה.
ביטון-סמו ועתמאנה מספרים כי התלמידים התרגשו מהמפגש בגבעת חביבה: "לפני המפגש היו חששות, ועלו שאלות כמו מי יגיע, איך נדבר ואפילו איך הם נראים, אבל המנחים והמורים תיווכו היטב, והתלמידים יצאו מחויכים מההיכרות. המפגשים האחרים כבר היו טבעיים יותר". את הפרויקט מלווים 18 מורים משמונה בתי ספר יהודים וערבים משלוש המועצות, שחולקו לתשעה צמדים של מורה ערבי ומורה יהודי. אלה, עברו השתלמות בת שלושה חודשים על ידי מחלקת החינוך של גבעת חביבה וערי חינוך.
מעבר להיכרות בין התושבים היהודים והערבים שמקדם הפרויקט, הרעיון הוא ששיתוף הפעולה שסובב סביב המכנה המשותף הסביבתי, יכול לעזור לפתח שכבה נוספת של זהות מעבר לזהות הלאומית. כך, למעשה, היוזמה האזורית תיצור תחושה של שותפות בכל הקשור לאותו אזור גיאוגרפי, ותעודד תפיסה שונה וחיובית של הקבוצה הלאומית האחרת וה"שונה".
"זה הבסיס לחברה משותפת"
ההנחה העומדת מאחורי הפרויקט היא שאותם 600 תלמידים ובני משפחותיהם (לצד התלמידים שייקחו חלק בפרויקט בשנים הבאות) יהוו את הבסיס לאותה חברה משותפת. ואמנם, הפרויקט עדיין בשיאו אך כבר ניתן לראות קשרי חברות שנוצרו בין התלמידים, כשהמנהלים מקווים שאלה יעמיקו וימשיכו גם לאחר תום הפרויקט.
בסופו, התלמידים מציגים תוצרים שהכינו יחד, באירוע שיתקיים בסוף החודש בגבעת חביבה, בהשתתפות שגריר גרמניה בישראל, ראשי המועצות, מנהלי מחלקות חינוך, תלמידים, הורים ומורים. לצד התערוכה, תתקיים הופעה של ההרכב המוסיקלי סיסטם עאלי, שצמח בגבול יפו-בת ים ומבצע שירים בעברית, ערבית, רוסית ואנגלית. ההרכב מופיע, בין השאר, בפסטיבלים, באירועי מחאה ובאתרים מעט מפתיעים, כמו שכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים ובכפר ג'סר א-זרקא.
באירוע זה, תיפגשנה לראשונה המשפחות היהודיות והערביות של התלמידים שהשתתפו בפרויקט. ביטון-סמו ועתמאנה מספרים כי "רוב התלמידים הגיעו עם תמיכה מהבית, כשההורים מאמינים ותומכים ברעיון החברה המשותפת והשוויונית באזור, כך שההשתתפות של הילדים בפרויקט הייתה טבעית. גם במקומות שבהם היו קשיים מסוימים, הצוותים החינוכיים וגבעת חביבה סייעו בגישור ובשיח על הדברים".
"אין ספק שבמפגש בין התלמידים הערבים והיהודים, שעבור חלקם זהו מפגש ראשון מסוגו – נשברים סטריאוטיפים. כך, למשל, במשחקי ההיכרות במפגשים בגבעת חביבה התלמידים הופתעו לגלות את הדמיון ביניהם, בין אם במראה, בתחביבים, במוסיקה שאהובה על כולם וכולי. מעבר לכך, המפגש יצר הזדמנות ללמוד על התרבות של האחר. למשל, אם קודם תלמידים יהודים חשבו שתלמידה עם חיג'אב היא בהכרח נשואה, אז במפגש הייתה להם הזדמנות לשוחח האחד על התרבות של השני, והם למדו שחיג'אב אינו קשור לנישואים אלא לבחירה דתית מסורתית. בסופו של דבר, הם גילו שהמשותף גובר על השונה, וזה לא היה קורה ללא מפגש פיזי שהוקדש כולו להיכרות ולכיף".