כנראה שעדיין לא שמעתם על איש העסקים ארקדי מאיופיס, 54, שפתח בשנה האחרונה עסק בוטיק בישראל לממכר מארזים של מוצרי איכות לשווקים ברחבי העולם. מאיופיס יכול אולי להזכיר לכם ארקדי אחר, אך נקודת הדמיון היחידה היא השם כיוון שהשאיפות של מאיופיס שונות לחלוטין.
מאיופיס, שכל בני משפחתו לוקחים חלק בעסק מספר שעם ההגעה לישראל היה ברור למשפחה שיפתחו יחדיו עסק. "הגענו לישראל והתחלנו בדיונים משפחתיים על מה נעשה כאן. במהלך השיחות שמנו לב לנישה של ייצור מתנות קולינריות. הרגשנו כי ההיצע בתחום הזה לא גדול והרעיון שלנו פשוט. ישראל היא מדינה מאוד ״טעימה״. יש כאן מבחר עשיר של מוצרי מזון, אך כמעט ולא קיים כאן העניין של "סובנירים" (מזכרות), מארזים ומוצרים בודדים שאפשר לתת כמתנה לאורחים מחו״ל, לשלוח לחברים או סתם לפנק מישהו שאוהבים ושאוהב את ישראל. במדינות מתויירות אחרות ה"סובנירים" הם ענף כלכלי משגשג".
וכך משפחת מאיופיס החליטה להשקיע בתחום המזכרות האיכותיות מישראל, כאשר שם המשפחה היהודי העתיק המכיל את המילה "יופי" היווה השארה לשם המותג – YOFFI.
"כמובן שכל המוצרים כשרים ומתאימים למטבח בצמחוני וחלק מהמוצרים שלנו אורגניים. חשובה לא פחות היא העובדה שאנו משתדלים לתרום בחזרה לחברה באמצעות העסקת עובדים עם מוגבלויות מעמותת "אנוש" אשר אורזים את המוצרים", מסביר מאיופיס.
אני משערת שהייצור שלכם כולו כחול-לבן, נכון?
"בהחלט. כל חומרי הגלם שלנו מיוצרים כאן בישראל וקשורים קשר הדוק לארץ הזאת. התנאי שלנו עם הקמת העסק היה שנייצר רק כחול-לבן".
ומה החוויה שתרצו להעביר הלאה? מה אנשים ייקחו מישראל?
"אנו משוכנעים שמדובר בדרך המוצלחת ביותר לברך את מי שבא לבקר כאן או מעוניין לקחת איתו זיכרון ״טעים״ מישראל. אבל אנחנו לא אובייקטיבים... הלקוחות שלנו הם תיירים המבקרים כאן, אך גם ישראלים הנוסעים לחו״ל ומעוניינים להביא מתנות לקולגות ולמכרים. ראינו עניין רב שגילו במארזים שלנו במהלך חג הפסח וכעת אנו שוקדים במרץ על מארזים מיוחדים לקראת ראש השנה".
אך למרות השמחה והסיפוק מהעשייה בישראל, מאיופיס, כאיש תקשורת ביקורתי ואפילו חתרני, לא חוסך את ביקורתו מהמתרחש ברוסיה. "נאלצתי למכור את קבוצת התקשורת שלי אחרי שלושים שנה עקב הרוחות הנושבות כיום ברוסיה ומדיניות הצמצום ההולך וגובר של חופש העיתונות", הוא מסביר. "עד הרגע האחרון ניסיתי להציל את הבייבי שלי, אפילו תושבי המחוז (טומסק בסיביר) הצטרפו למאבק והפגינו במחאה על הלחץ והצנזורה שהופעלו על המערכת, אך בסופו של דבר נאלצנו להתקפל ולוותר. לא היה לאף אחד סיכוי מול המכונה המשומנת הדורשת מהמדיה ליישר קו עם הקרמלין".
תרצה אולי לסיים עם מסר אופטימי?
"אנחנו תמיד אופטימיים. עד לא מזמן חייתי במדינה שלא פעם חשתי נבוך בשבילה והתביישתי בה והיום אני רוצה להיות גאה במדינתי ובמה שאני עוסק. בשבילנו ציונות היא קודם כל איחוד משפחתי, בהתחשב בעובדה שברוסיה היינו כולנו פזורים בערים השונות. עכשיו אנחנו יחד, יש לנו יעדים ואתגרים משותפים, ויש לא מעט קשיים, כמו לכל העולים החדשים. אבל אחרי הכל צריך לזכור - יש לנו מדינה אחת ואנו אסירי תודה על כך שכאן אנחנו מרגישים בבית. ולמעשה, זה מה שאנחנו מגשימים היום ומייצרים בישראל בגאווה".