טוראי ס' - חייל מוסלמי                          

"קוראים לי ס' ואני נמצא כרגע בהכשרה להיות לוחם בגדוד "אריות הירדן". אני מוסלמי ומתגורר עם משפחתי בכפר בצפון. אנחנו ארבע אחיות ושני אחים, כאשר אחי הגדול היה לוחם מג״ב וסיפר לי על הגדוד המעורב החדש שנפתח - אריות הירדן. הוא עודד אותי להגיע אליו. לפני כמה חודשים אבי עבר תאונה קשה ונאלץ להיעזר בכיסא גלגלים, לכן דחיתי את ההתנדבות לצה"ל. עזרתי לו, טיפלתי בו ובנוסף עבדתי כדי לעזור לאמי לפרנס את המשפחה.

כשאחי השתחרר ממג"ב הוא חזר הביתה לעזור לאבי וכעת בגיל 22 החלטתי להתנדב לצה"ל. כמוסלמי יש לי פטור מגיוס לצבא, אבל למרות זאת אני רוצה להגן על המדינה ועל האזרחים כאן - ולכן התגייסתי בהתנדבות. נולדתי כאן, אין לי ארץ אחרת ואני שמח להיות לוחם ולשרת באריות הירדן. לא הרבה אצלנו מתגייסים ולכן העדפתי להשאר בעילום שם. השירות גורם לי להרגיש ישראלי ואני שמח לתרום למדינה שגדלתי בה כל חיי. השירות בגדוד מעורב הוא חוויה מאוד מיוחדת, והעובדה שאני משרת לצד מגוון של אנשים, בנים ובנות, אפילו שרובם מגיעים מרקע שונה משלי היא מדהימה. לא הייתי מחליף את הגדוד הזה בשום מקום אחר".

טוראית טרה סליידל - חיילת בודדה מארצות הברית

אריות הירדן (צילום: דובר צה"ל)
מניו-יורק לישראל. טרה סליידל | צילום: דובר צה"ל
"שמי טרה סליידל והגעתי לישראל מניו יורק כדי להתגייס לצבא ולהיות לוחמת. אני בת 18 וגרה עכשיו בירושלים יחד עם עוד לוחמת שמשרתת בחיל האיסוף קרבי. לפני הגיוס הגעתי לביקור בארץ ופשוט התאהבתי. המשפחה שלי תמכה בהחלטה שלי, אבל הם ממש מתגעגעים אליי ומנסים לבקר אותי כל הזמן. בהשבעה שהייתה לנו, של גדוד "אריות הירדן" הם הגיעו כל הדרך מניו-יורק רק כדי להיות איתי ברגע המרגש הזה. הרגשתי ישראלית אמיתית כאשר נשבעתי לצבא ההגנה לישראל, כאשר משפחתי לצידי.

אריות הירדן (צילום: דובר צה"ל)
טרה והמשפחה ביום ההשבעה | צילום: דובר צה"ל
כשהייתי ילדה החלום שלי היה להיות חיילת קרבית. רציתי שתהייה לי חוויה כמו של הישראלים ורציתי להרגיש חלק מהעם הישראלי. היה לי חשוב לגור בירושלים כי זו לא סתם עיר, זה מקום קדוש ומיוחד לאנשים מכל העולם וחלק בלתי נפרד מההיסטוריה של העם היהודי. האתגרים שהייתי צריכה להתמודד איתם הם השפה והתרבות, כי ישראל זה ממש מקום אחר מניו יורק. החברים פה שונים לגמרי מהחברים האמריקאים שלי, אבל בצורה מרעננת. עוד אני אוהבת שב"אריות הירדן" אין הבדל בין הבנים לבנות. אנחנו עוברים הכל ביחד ועוזרים אחד לשני כיוון שהאימונים מאוד מאתגרים פיזית ומנטאלית. אבל למרות הקושי, מעל הכל, זו חוויה מדהימה לשרת בצבא ואני לומדת המון. יש לי מפקדים מדהימים וכל האנשים סביבי פשוט מעוררי הערצה. אני באמת אסירת תודה להיות כאן".

סמל סאמי גאנם - סמל מחלקה דרוזי 

אריות הירדן (צילום: דובר צה"ל)
קם בבוקר עם חיוך בזכות החיילות והחיילים. סאמי גאנם | צילום: דובר צה"ל
"שמי סאמי גאנם, אני גר בכפר הדרוזי סאגור ובן 21. למדתי במכינה הקדם צבאית "כרם אל" בדליית אל-כרמל ולאחריה התגייסתי לגדוד חרב. עשיתי הכשרה מלאה אותה סיימתי כמצטיין מופת פלוגתי וכשהוחלט לסגור את הגדוד, כדי לשלב את העדה הדרוזית בכלל הצבא, בחרתי לעבור לגדוד המעורב "אריות הירדן" שם הפכתי מ״כ (מפקד כיתה). אני מרגיש שהדרך הטובה ביותר להשתלב בצה"ל בפרט ובאוכלוסייה בישראל בכלל, היא להגיע לגדוד שיש בו גם בנים וגם בנות. זו חוויה בלתי רגילה, בעיקר כמפקד. מצד אחד, החיילים שונים לגמרי וכל אחד מגיע מרקע ייחודי, ומצד שני כולם חווים בדיוק את אותו הדבר והופכים לחברים אחד של השני.

עבורנו במשפחה הצבא הוא לא שאלה בכלל. כל הבנים במשפחה שלי משרתים בצבא - אבא שלי הוא רס"ר במג"ב כבר 30 שנה, שניים מהאחים שלי לוחמי מג"ב ואח נוסף הוא מפקד פלוגה בבית הספר למקצועות החי"ר (ביסל"ח). אני אמנם לא במג"ב, וגם את ההכשרה שלי לא עברתי ב"אריות הירדן", אך אני מרגיש שייך לגדוד והוא עבורי כמו משפחה. אם יש דבר שגורם לי לקום בבוקר עם חיוך אלו החיילים והחיילות שלי. הם פשוט מדהימים. המטרה העיקרית שלי בתפקיד היא להכשיר לוחמים ולוחמות שיעצבו את עתידו האיכותי הגדוד. לפני שהתגייסתי הייתי ילד בעייתי אבל הצבא שינה אותי ועשה אותי בן אדם אחר לגמרי. הפכתי לאדם אחראי שאוהב עשייה ומבצע כל משימה הכי טוב שאפשר".

טוראית דלית אלנטר - חיילת בודדה מאורגוואי

אריות הירדן (צילום: דובר צה"ל)
אמה עלתה לארץ בעקבותיה. דלית אלנטר | צילום: דובר צה"ל
"קוראים לי דלית, אני בת 20 ומתגוררת בכפר סבא. כרגע אני נמצאת בהכשרה של גדוד "אריות הירדן". לפני כשנה עליתי לישראל מאורוגוואי יחד עם החברה הכי טובה שלי ששובצה לשרת כמדריכת חיל רגלים. מאז שהתגייסתי אני מקבלת שיעורי עברית עם עולים חדשים נוספים ולאט לאט לומדת את השפה. שתי אחיותיי עדיין גרות באורוגוואי עם אבי, ואמי ישראלית שתמיד רצתה לחזור לארץ. בעקבות העלייה והגיוס שלי לצה"ל היא החליטה ללכת בעקבותיי ולעשות עלייה. כעת שתינו גרות כאן יחד וזה מאוד עוזר.

באורוגוואי למדתי בבית ספר יהודי ולאחר מכן הדרכתי בתנועת נוער. במסגרת התנועה עשינו טיול בארץ ישראל ומאז ידעתי שאני רוצה לחזור לכאן ולהתגייס. מראש היה ברור לי שאם באמת אשרת בצבא זה יהיה בשירות המשמעותי ביותר שאפשר. כשאת מעבר לים להיות לוחמת נשמע כמו הדבר הכי מטורף שיש, כמעט בלתי אפשרי, אבל כאן אני מרגישה פשוט כמו כולם כאשר אין הבדל בין לוחם ללוחמת. אני מרגישה שהצבא מחבר אותי לישראליות ולמעשה אני "לומדת להיות ישראלית". הכרתי פה חברים לחיים, אפילו עם קשיי השפה. אני מרגישה שזו המדינה שלי והכי נוח לי להיות פה. ישראל היא הבית שלי, אני רוצה לשמור עליה ואני מוכנה לעשות הכל בשביל זה".

>> אהבתם? תנו לנו בלייק