כשארה"ב חגגה 70 שנות עצמאות, בשנת 1846, היא קיבלה במתנה מלחמה. מעשה שהיה: ב-1845 סיפחו תושבי דרום ארה"ב את שטחה של טקסס, שהייתה בעבר טריטוריה ספרדית ובמשך רוב המאה ה-19 נשלטה בידי מקסיקו. מהלך הסיפוח הוביל לפרוץ מלחמת ארה"ב-מקסיקו ב-1846, ובסופו של דבר קירב את ארה"ב אל סף מלחמת אזרחים, מפני שתושבי הצפון לא התלהבו משאיפות ההתפשטות של הדרום אל מה שהוגדר "מדינות עבדות חדשות". ומלחמת האזרחים אכן פרצה, אבל 15 שנים מאוחר יותר, לאחר שהדרום והצפון המשיכו להתרחק בהשקפותיהם, בנרטיב הפטריוטי שלהם וברצון להנהיג את מולדתם בכיוון שנראה להם נכון פוליטית ומוסרית. אם התחלתם להריץ בראש השוואות בין הצפון לתושבי תל אביב ובין הדרום לתושבי ההתנחלויות, כנראה שאתם סתם ממהרים לערוך השוואות.

במובן מסוים, באמת ש"אסור להשוות". בכל זאת עברו כמעט 200 שנה מאז יום הולדתה ה-70 של ארה"ב (מה גם שבדברים מסוימים הגודל קובע, וזה לא מקרה שבכל סרט הוליוודי שרוצים לתאר בו משהו גדול באמת, משתמשים בביטוי "בגודל של טקסס"). ובכל זאת, יש משהו בשנת ה-70 לחייה של מדינה – כל מדינה – שיוצר קו משווה בינה לבין מדינות אחרות בגילה. זה קורה כי אחרי 70 שנות עצמאות, דור המייסדים נעלם והדור השלישי מגיע לעמדות המפתח. דור ההנהגה של שנת ה-70 הוא הדור הראשון שנולד במדינה; במקום לייסד או לשרוד, להקים או ליישב, הוא פשוט חי בה. אולי הוא אפילו הדור הראשון שרואה במדינה ישות מובנת מאליה.

אז אולי אסור להשוות, אבל לכבוד חגיגות ה-70 של ישראל בדקנו איפה היו מדינות אחרות ביום הולדתן ה-70. מה הן הספיקו, מה היו הבעיות שלהן ולקראת מה הן הלכו. המשתתפות בסקר: הודו, שנולדה כמדינה עצמאית פחות משנה לפנינו (חגגה יום הולדת 70 ב-15.8.2017); ארה"ב, שאנחנו כל כך רוצים להידמות לה (יום הולדת 70 ב-4 ביולי 1846); גרמניה, שאין צורך להכביר מילים על הקשר שלה להיסטוריה שלנו (18 בינואר 1941); דרום אפריקה, שמשטר האפרטהייד שצמח בה משמש כבר שנים דגל אזהרה לישראל, לפחות על פי הגישה הרווחת בשמאל (31 במאי 1980); קוריאה הצפונית, כי מישהו צריך להיות הסמן המטורלל של הפרויקט הזה  (אוגוסט 2015); וכמובן ישראל עצמה.

מיד ניגש להשוואות עצמן, אבל באופן כללי, התרגיל המחשבתי הזה מוביל למסקנה שישראל היא נס. ברור, בעיות יש לנו מכאן ועד מחסום ארז, אבל להגיע ליום הולדת 70 בלי מלחמת אזרחים, עם כלכלה איתנה ואפילו ללא תקופה חולפת של איזו דיקטטורה מטורפת – זה הכל חוץ ממובן מאליו.

נקודות ציון מרכזיות בשנת ה-70: התמונה הכללית

הודו: ביום הולדתה ה-70 היא הכלכלה השלישית בגודלה בעולם (אחרי ארה"ב וסין), המדינה השביעית בגודלה מבחינה פיזית ובעלת האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם (1,339,180,127); שר התחבורה מבקש להתפטר בעקבות מספר רב של אסונות רכבת ואומר שזו "חובתו המוסרית"; ואילו בית המשפט העליון קובע כי במצב שבו נערכות במדינה בחירות, חל איסור לנסות למשוך מצביעים על בסיס "דת, קאסטה, גזע, קהילה או שפה". אז אנחנו מפסידים להם בסעיף הפרדת דת ממדינה, אבל לפחות אנחנו לא רואים אותם בתמ"ג לנפש: הודו חגגה את שנתה ה-70 עם 6,700 דולר. אצלנו זה 36,200 דולר.

ארה"ב: כאמור, בשנת 1846 פורצת המלחמה עם מקסיקו ונטמן הזרע למלחמת האזרחים. בצפון מתנהלים העניינים הטריטוריאליים הרבה יותר בשקט, עם הסכם בין ארה"ב לקנדה על תוואי הגבול ביניהן. ובניו ג'רזי נערך משחק הבייסבול הרשמי הראשון, שכנראה כבר אז היה מסודר יותר מכל משחק כדורגל שנערך אצלנו היום, יותר מ-150 שנה לתוך העתיד.

גרמניה: חצי שנה לאחר יום הולדתה ה-70, גרמניה מתחילה בביצוע הפתרון הסופי. במילים אחרות, בשנת ה-70 של גרמניה מתחילה שואת העם היהודי.

באותה שנה, 1941, תופסים הבריטים צוללת גרמנית ומוצאים על סיפונה את אחת ממכונות ה"אניגמה", שמייצרות מסרים מוצפנים עבור הצבא הגרמני. זה רגע מכריע בפיצוח הצופן, שמאוחר יותר ייחשב לאחת הסיבות העיקריות לתבוסה של גרמניה במלחמה. בינתיים מתחילים הרוסים להדוף את הצבא הגרמני שמתקרב למוסקבה, אבל המהפך הממשי במלחמה יבוא רק כעבור שנה. ב-1941, גרמניה עדיין חוגגת את האשליה שהיא כוח כיבוש בלתי מנוצח.

דרום אפריקה: יום העצמאות ה-70 של המדינה, ב-1980, הוא גם יום הולדתו ה-32 של משטר האפרטהייד, מדיניות ההפרדה הגזעית (שבמקריות היסטורית מוחלטת כוננה בשנת הולדתה של מדינת ישראל, 1948). ב-1980 כבר נמצאת דרום אפריקה במצב של בידוד בינלאומי הולך ומחריף לצד מהומות אלימות בשטחה, אבל יעברו 14 שנים נוספות לפני שהמדינה תבטל סופית את האפרטהייד.  

קוריאה הצפונית: "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה" נחשבת למדינה המסוגרת ביותר בעולם, דיקטטורה טוטליטרית בסגנון סטליניסטי שבה נהוג פולחן אישיות סביב משפחת קים וזכויות האדם והאזרח נרמסות. ב-2018 תשמיע המדינה קולות ראשונים של פיוס, אבל ב-2015, ביום העצמאות ה-70 שלה, היא כנראה הישות המדינית הבעייתית ביותר מנקודת מבטו של חצי הכדור המערבי.

ישראל: בשנתה ה-70 אין לה עדיין גבולות מוסכמים. בימין הפוליטי יש הצעות לסיפוח שטחים ותושבים פלסטינים, ומשמאל ממשיכים לקדם את רעיון שתי המדינות. ראש הממשלה נמצא תחת מספר חקירות משטרה ומדד השחיתות נראה בשיא של כל הזמנים; מנגד, ישראל היא מובילה בינלאומית בתחום הטכנולוגיה (עד כמה? מיד תראו) ובמדד האושר הבינלאומי.

מי כאן אומת סטארט אפ: קו המשווה הטכנולוגי

הודו: ביום הולדתה ה-70 של המדינה משגרת תכנית החלל ההודית 104 לוויינים בשיגור הגדול בתולדות האנושות. למנוע אלפי הרוגים בתאונות בדרכים, באסונות טבע ובפיגועים היא לא מצליחה, אבל בחלל היא לגמרי שולטת.

ארה"ב: בזמן שהדרומיים מחזיקים עבדים שקוטפים כותנה, ב-1846 ממציא אמריקאי מהצפון בשם אליאס האו את מכונת התפירה המתקדמת ביותר בעולם – מהפיתוחים הטכנולוגיים החשובים ביותר במהפכה התעשייתית. בשנתה ה-70 נמצאת ארה"ב גם בעיצומה של תנופה אדירה בהתרחבות רשת הרכבות שלה, כי בכל זאת, כל הכותנה הזאת צריכה להגיע לאנשהו.

גרמניה: ב-1941 מושלמת בברלין הרכבת המחשב האוטומטי ובר-התכנות הראשון בעולם, ה-Z3, שנועד לשמש את חיל האוויר הגרמני. באותה השנה ממציאים הגרמנים גם את המיקוד, שמאומץ בשירותי דואר בכל רחבי העולם. אבל היכולת הטכנולוגית של המדינה בשנתה ה-70 מוקדשת בראש ובראשונה לכיבוש שיטתי ואכזרי של אירופה.

דרום אפריקה: אמברגו שהוטל על דרום אפריקה בעקבות שלטון האפרטהייד מעכב את ההתפתחות הטכנולוגית של המדינה. עם זאת, על פי גורמים לא רשמיים, לקראת שנתה ה-70 נעזרה דרום אפריקה בישראל כדי לפתח נשק גרעיני. 

קוריאה הצפונית: ביום העצמאות ה-70 מחליטה הממשלה להזיז את השעון חצי שעה אחורה כדי "לחסל את האימפריאליזם המערבי". מספר חודשים לאחר מכן מתחילות סנקציות אמריקאיות על המדינה, בעקבות פריצה למערכות המחשב של תאגיד "סוני".

ישראל: במרץ 2017 נמכרת "מובילאיי" לאינטל העולמית תמורת 15.3 מיליארד דולר. כמה שנים לפני כן רכשה גוגל את "ווייז" תמורת סכום של 966 מיליון דולר. ישראל היא אולי המדינה המובילה בכמות הפקקים ב-OECD, אבל באופן אירוני, בשנתה ה-70 היא גם המדינה המובילה בפתרונות טכנולוגיים לתחבורה.

מצנזורה ועד אמנות אסורה: תרבות ורוח

הודו: תעשיית הסרטים ההודית מייצרת בשנתה ה-70 של המדינה 1,986 סרטים, מתוכם 364 הפקות בוליוודיות שהביאו לבדן למכירת 3.6 מיליארד כרטיסים (כמיליארד יותר מתעשיית הסרטים ההוליוודית).

ארה"ב: עם כל הכבוד למשחק הבייסבול הראשון, הספורט הפופולרי ביותר בארה"ב של 1846 הוא קרבות תרנגולים. הנצרות האוונגליסטית, שמציעה קו ישר לישו, צוברת תאוצה ובמקביל מבסס מנהיג המורמונים בריגהם יאנג את מעמדו כמנהיג הדת, כשנתיים לאחר שמייסדה ג'וזף סמית' הלך לעולמו. יעברו 50 שנה עד שהמורמונים יתנערו רשמית מהמנהג המושמץ ביותר שלהם: הפוליגמיה.

גרמניה: הציבור הגרמני חוגג את ניצחונות הצבא ברחבי אירופה. העליונות הצבאית והערכים הנאציים סוחפים את הציבור הגרמני בנאומים ובמצעדים של היטלר ומפלגתו. בספטמבר אותה שנה, 1941, מעבירה ממשלת הרייך את החוק שמחייב יהודים לענוד טלאי צהוב.

דרום אפריקה: ביום הולדתה ה-70 של המדינה נאסר בה להשמעה השיר של פינק פלויד "Another Brick in the Wall", כדי שלא ייהפך להמנון של חירות לתלמידים כהי עור שנאבקו למען שוויון זכויות.

קוריאה הצפונית: המדינה מטילה איסור על עיתונאים לבקר בשטחה ולדווח על המתרחש בשטחה. התושבים נאלצים להשתתף בהפגנות תמיכה בממשל, וארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח שכ-200 אלף אסירים נמצאים במחנות מעצר הפוליטיים הפזורים ברחבי המדינה.

ישראל: יצירה ישראלית שאינה עומדת בקנה אחד עם מסרי מפלגתה של שרת התרבות זוכה לביקורת, גינויים ואיומים בהסרת התמיכה הממשלתית; לאחר כמה עשורים של שקט יחסי, השד העדתי חוזר לשיח הציבורי.

לא להפריע בין 2 ל-4: המצב עם השכנים

הודו: 70 שנה לאחר שהבריטים החליטו ביום בהיר אחד שהם עוזבים, הודו עדיין מתקוטטת עם שכנתה המוסלמית פקיסטן בשאלה איפה עובר הגבול בין המדינות. אחרי שבעה עשורים של מאבקים, הודו מפסידה לפקיסטן - בטורניר ICC בקריקט.

ארה"ב: 170 שנים לפני שנשיא אמריקאי יחשוב על בניית חומה שתמנע ממקסיקנים להסתנן לשטח המדינה, סוחרי כותנה אמריקאים פולשים למקסיקו ומציתים את המלחמה בין המדינות.

גרמניה: היטלר בשיא כוחו. הנאצים מגיעים ליוגוסלביה, יוון ובלגרד, ובאותה שנה כבר שולטים ברוב אירופה ובצפון אפריקה. בשיא שכרון הכוח הם מכריזים מלחמה על מי שהייתה עד אז בעלת בריתם, ברית המועצות, ועל ארצות הברית - לאחר שהאחרונה מותקפת בפרל הרבור.

דרום אפריקה: ב-1980 מתחילה מועצת הספורט הבריטית לחקור את האפליה הגזעית בענפי הספורט השונים בדרום אפריקה. זה חלק זעיר ממהלך בינלאומי של הטלת סנקציות על המדינה: עד סוף שנות ה-80, לא פחות מ-25 מדינות יטילו הגבלות שונות על קשרי מסחר ותרבות עם דרום אפריקה. הלחץ המצטבר יוביל בסופו של דבר לביטול האפרטהייד ב-1994.

קוריאה הצפונית: המרוץ לעוצמה גרעינית משפיע על שכנותיה של המדינה, קוריאה הדרומית ויפן, שמתחילות לנהל דיונים על בניית כורים גרעיניים חדשים בשטחיהן. קוריאה הצפונית מצדה מאיימת לכבוש את שכנותיה, החרפה בטון של ממשל שממילא אינו מנהל יחסי חוץ תקינים עם אף אחד.

ישראל: בעקבות תקרית שבה הורג מאבטח בשגרירות ישראל בירדן שני תושבים מקומיים, ולאחר תקרית המגנומטרים במסגד אל אקצא, הסכם השלום עם ירדן מתקרר. המצרים, שמתמודדים עם ניסיונות של קבוצות אסלאם קיצוני להשתלט על סיני ולהשפיע על עזה, שומרים על יחסים חמים יותר עם הממשל הישראלי. סעודיה מאשרת ל"אייר אינדיה" לטוס מעל שטחה בקו בין ישראל להודו. משא ומתן עם הפלסטינים לא נמצא על השולחן כבר מספר שנים, אבל בתמונה הגדולה נראה שדוקטרינת "ניהול הסכסוך" די מוכיחה את עצמה: לראיה, הפעם האחרונה שבה עמדנו בפני איום קיומי הייתה במלחמת יום כיפור. ישראל, ראוי להזכיר השבוע, הייתה אז רק בת 25.     

סייע בהכנת הכתבה: ד"ר אלי קוק, היסטוריון באוניברסיטת חיפה