כשיוסי קופלר (23), סטודנט לחינוך באוניברסיטה הפתוחה, היה צריך לבחור התנדבות במסגרת מלגת מפעל הפיס - הוא ידע מיד מה תהיה ההחלטה שלו. ברגע ששמע על פרויקט "השפצת", יוסי ידע שזו שזוהי המסגרת ההתנדבותית שבה הוא מעוניין לקחת חלק. "כשהתחלתי היו בקבוצה בסך הכל 4-5 בני נוער, אבל אז המספר קפץ ל-14, קבוצה גדולה. מהרגע הראשון אמרתי להם שאנחנו לא מגיעים לשתות שוקו וללכת, אלא לעבוד. אני מאוד רציני בעניין הזה והם מבינים, ככה שההתמסרות שלהם גדולה מאוד", הוא מספר.

במסגרת המיזם, יוסי לקח תחת חסותו קבוצת בני נוער מגבעתיים שסייעה בשיפוץ בתים מוזנחים של אוכלוסיות מוחלשות, ביניהן ניצולי שואה. "הדברים שראיתי מזעזעים: ג'וקים, עכברים בכל מקום, קירות מתקלפים, בתים שמתפוררים לחלוטין. הייתי כל כך מזועזע שהתקשרתי לאחראי המלגות בעירייה ושאלתי אותו: 'איפה משרד הרווחה?'. אלו אנשים אומללים, בודדים לפעמים, ואף אחד לא עוזר להם".

אחד הבתים ששיפץ יוסי היה של ניצול שואה החי בדלות נוראית, לדבריו. "הגענו לבית ומצאנו גבר זקן שבקושי יכול לזוז, יש לו ילדים, אבל אף אחד מהם לא מגיע אליו", הוא נזכר בכאב. "התקרה שלו התפוררה והיו נזילות וטחב בכל מקום. היה מאוד מורכב לשפץ אצלו, כי התקרה הייתה מאוד גבוהה והיה קשה להגיע אליה, אבל בסוף הצלחנו".

במקרה אחר, ביקר יוסי בביתה של משפחה קשת יום שבה האב והאם חיו בחדרים נפרדים. "האב חי בחדר שבו הוא גם בישל. החדר היה מלא עובש ושומן מהאוכל, אבל אשתו סירבה לקבל עזרה וגם אסרה עלינו להתערב. הוא בכה שנעזור לו, אבל היא לא הסכימה ונאלצנו ללכת. זו הייתה חוויה קשה מאוד", הוא מספר. בית נוסף שנצרב בזיכרונו היה זה של אישה מבוגרת כבת 80 שחיה עם בנה הלוקה בפיגור. בזמן השיפוץ, חוו המתנדבים ובראשם יוסי את מערכת היחסים הקשה ביניהם.

שיפוץ של כל בית לוקח בין חודש לחודש וחצי, מספר יוסי, כשהמתנדבים מגיעים פעם בשבוע. ההגעה של המתנדבים לבתים היא עצמאית, אבל אם אחד מבני הנוער מתקשה להגיע, יוסי דואג לו לטרמפ. השיפוץ כולל בעיקר צבע ותיקונים, למרות שהבתים לרוב זקוקים ליותר מכך. "יצא כבר שפניתי למשרד הרווחה להגיד להם שאדם זקוק גם לאינסטלטור. אנחנו לא יודעים לתת את כל השירות שצריך", הוא מודה. בחלק מהמקרים, המתנדבים אף לא יכולים להתחיל את השיפוץ, כי הבית דורש הדברה. גם במקרה כזה, יוסי מגדיל ראש ופונה למשרד הרווחה בבקשה שיטפלו בעניין.

"תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד"

החינוך תמיד היה בדמו של יוסי. "גדלתי בבית לא קל, בית שהיו צריכים בו עזרה. תמיד ידעתי שאני רוצה להתנדב אחרי הצבא ולעזור לחברה כמה שיותר", הוא מעיד. עוד כשהיה נער הדריך בקייטנות ובצבא שירת כטכנאי בחיל האוויר וראש צוות בחיל האוויר, ועסק במערכות שונות ובהדרכה.

עוד לפני שחרורו, התקבל ללימודים באוניברסיטה הפתוחה והחל ללמוד עוד בהיותו חייל. "לא באתי ממשפחה שכיוונה ללימודים, אבל תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד. החינוך חשוב לי ומעניין אותי, והיה לי ברור שלשם אני הולך", הוא מספר. בזכות מלגת מפעל הפיס, זכה יוסי ללמוד "בראש שקט". "המלגה עזרה לי מאוד, הייתי הולך ללמוד גם בלעדיה, אבל היא בהחלט עזרה להוריד את הלחץ".

כיום יוסי החל לעבוד במחלקת פניות הציבור של עיריית גבעתיים. הוא מתכוון להמשיך בפרויקט והוא מעיד שגם רוב חברי הקבוצה, בני הנוער שהתנדבו במסגרת מיזם המחויבות האישית בתיכון, מתכוונים להמשיך איתו. "אני חושב שכל רשות מקומית בישראל צריכה גם להקים קבוצת מתנדבים כזו", הוא ממליץ.