אין כמעט יבשת, חבל ארץ, מדינה או עיר גדולה בעולם, שאין לה משקה ייחודי משלה, וכמו כן גם חוקי שתייה והרגלי שתייה שהתפתחו במשך מאות שנים אולי אפילו יותר. את המשקאות האלכוהוליים, יותר מכל דבר אחר, מלווים בדרך כלל שורה של טקסים ומנהגים, שמי לא מודע אליהם, יכול להיחשב לא מנומס במקרה הטוב וגס רוח במקרה הקצת פחות טוב. לכן, אם אתם מתכננים מסע שתייה ליעד לא מוכר ורוצים להגיע מוכנים או שאתם סקרנים לגלות עוד כמה פינות נסתרות בעולמם המופלא של המשקאות האלכוהוליים, כדאי שתגלו את מנהגי השתייה הללו.
גאורגיה: אל תעשו את זה עם וויסקי
המנהג העיקרי שצריך להכיר בקשר לשתיה בגאורגיה, הוא טקס הרמת הכוסית, וכדי שלא יהיו אי הבנות: מדובר בעשרים עד שלושים כוסות לארוחה. הרמות הכוסית מתוזמנות על ידי ה-'טמאדה' - ראש השולחן, שמרים מדי פעם את הכוס שלו גבוה לשמים, ומברך באקראיות את הסועדים, את האימהות שלהם, את פרי הגפן, את הרמת הכוסית עצמה ואת כל מה שעולה על דעתו באותו רגע. הכוסות חייבות להיות מלאות ביין, במקרים נדירים גם ברנדי, כך שהרמת כוסית עם כל משקה אחר עלולה להתפרש כפגיעה חמורה באדם או באירוע ששותים לכבודו, וגם במארחים. במילים אחרות: אל תנסו לעשות את זה עם וויסקי.
קזחסטן: חבל על כל טיפה
קומיס, המשקה הלאומי של קזחסטן, עשוי מחלב סוסות או נאקות ונצרך בעיקר באירועים טקסיים, אך גם ללא סיבות מיוחדות. בעבר הותסס המשקה במיכלים מעור סוס, ויש כאלה שעושים אותו כך עד היום. רוב הקומיס מתוסס במיכלי פלסטיק או חביות עץ. תכולת האלכוהול של הקומיס נמוכה יחסית, פחות או יותר ברמה של בירה, ויש הטועים כי להשפעה האלכוהולית שלו יש תכונות מרפאות. מה שצריך לזכור כששותים קומיס הוא שאם נשאר לכם משקה בכוס, אתם חייבים להחזיר אותו לכלי שממנו הוא נמזג כדי שאף טיפה לא תלך לאיבוד. זה לא מאוד היגייני, אבל זה המנהג.
גרמניה: להגיע לתחתית
קלן היא ביתה של אחת הבירות הטעימות בעולם: קולש. על פי תקנות שנוסח בשנות השמונים, היא מוגשת אך ורק בכוסות גבוהות וצרות, בנפח של 200 מ"ל או פחות. שיטת ההגשה הזו נועדה להבטיח שהכוסות יתרוקנו לפני שהבירה תתעייף ותאבד טעמים וריחות, מה שדורש אספקה שוטפת של כוסות מלאות. לכן, בלא מעט מסיבות ואירועים בקלן אפשר לראות אנשים גוררים אחריהם עגלה קטנה עם כוסות בירה. אם הזמנתם קולש בבר או במסעדה, יגישו לכם זרם בלתי פוסק של כוסות מלאות. כדי להפסיק את הזרם, כל מה שתצטרכו לעשות הוא להניח את התחתית על שפת הכוס האחרונה.
יפן: אחד בשביל כולם
אחד המאפיינים של תרבות השתייה היפאנית הוא השתייה הקבוצתית, במהלכה כולם מוזגים לכולם. המחווה הזו מסמלת את רגשי החברות והכבוד שרוחש כל אחד מהשתיינים לחברים שלו סביב השולחן. מי שימזוג בטעות לעצמו, יזכה במבטי נזיפה קטלניים, בגלל שהאקט האגואיסטי הזה עלול להרגיז את הרוח שאחראית על תחושת האחווה. היעד המשותף בערבי השתייה הללו, הוא להגיע למספר סיבובים שיבטיח שכל אחד מהמשתתפים ימזוג לכולם. אם אתם שניים או שלושה זו לא צריכה להיות בעיה, אבל תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתם מנסים את זה במפגש הבא של החברים מהגדוד.
סין: שלא יתהפכו עליכם
אם אתם שותים ליד שולחן סיני ולא רוצים להעליב אף אחד, חשוב שתכירו כמה מהקודים החברתיים שמלווים את השתייה סביב השולחן. הרמת הכוסית, אחד הרגעים היותר חשובים בארוחה, כרוכה במספר חוקים ותקנות: אם אתם מוזגים לכולם, וודאו שהכוסות יהיו מלאות עד הסוף והגישו קודם כל לאדם המבוגר ביותר או המכובד ביותר סביב השולחן. במהלך הרמת הכוסית, השיקו את הכוסות בעדינות, וודאו שהכוסות של המבוגרים והבכירים מכם מונפות גבוה משלכם, ואז סיימו את המשקה בלגימה אחד ותהפכו את הכוס על השולחן. כדי שכולם יוכלו לראות שלא נשארה בה אף טיפה.
הונגריה: לשתות כמו צועני
אחד המשקאות המסורתיים האהובים ביותר בהונגריה הוא הפאלינקה: תזקיק שמוכר במרכז אירופה עוד מימי הביניים, שמיוצר משזיפים, משמשים, אפרסקים, תפוחים, אגסים, דובדבנים וכל פרי שיש בו מספיק סוכר שאפשר להפוך לאלכוהול. רוב תושבי הונגריה לא מגבילים את עצמם בנוגע לשתיית פאלינקה, אולם בקרב הקהילה הצוענית של הונגריה זה סיפור אחר לגמרי. לפי המנהג הצועני, לגיטימי לשתות פאלינקה רק תחת שלוש נסיבות: דבר ראשון בבוקר מיד אחרי שמתעוררים, לפני שיוצאים לרחובות לחפש גרוטאות שוות וחפצים משומשים, ובלוויות, בהן נהוג לשתות פאלינקה מעל קברו של המנוח.
קוריאה: שתייה בציבור
החדשות הטובות הן שבקוריאה לגמרי מקובל להשתכר, בתנאי שעושים את זה עם עוד אנשים. לפני שאתם משתכרים בציבור בקוריאה כדאי שתכירו כמה מנהגי שתייה מקומיים. דבר ראשון, לעולם אל תמזגו לעצמכם, מלאו את הכוסות של המבוגרים והבכירים מכם וחכו בסבלנות עד שימלאו את הכוס שלכם. לעולם אל תמזגו לכוס שאינה ריקה לחלוטין, ואם מישהו מרוקן את הכוס שלו ומעביר אותה אליכם החזיקו אותה בשתי ידיים וחכו עד שימלאו אותה מחדש. למי שיוצא לשתות עם קוריאנים, מומלץ לשמור על ערנות שתאפשר לו שליטה בסדרי המזיגה המורכבים הללו וגם ללטש את כישורי הקריוקי שלו.
בוליביה: פצצה של משקה
בבוליביה נוהגים לשתות לפני העבודה. בעיקר אם היא דורשת הרבה כוחות ואנרגיה. כמו העבודה במכרות, היות ולא מדובר במשרות הכי משתלמות בעולם, המשקה המקובל ביותר בקרב הכורים במדינה הוא תזקיק דגנים לא מיושן, אותו אפשר להשיג בשווקים, לצד עלי קוקה ומקלות דינמיט. הכורים מתחילים לשתות בגילאי העשרה המוקדמים ורבים טוענים כי הם עושים את זה בגלל שהאלכוהול הטהור מעודד את "אל טיו", השד ששולט בעולם שמתחת לאדמה, לעזור להם למצוא את המינראלים הטהורים שהם מחפשים. כדי לעודד אותו אפילו יותר, מקריבים לו הכורים בערים כמו פוטסי מעט מהשקה שלהם שהם שופכים על הקרקע.