"גם דודה שלי נמצאת באוקראינה, מאז שהמלחמה החלה כל מה שחשבנו זה איך אפשר להחזיר אותן לארץ. היה מאוד קשה לשכנע את סבתא שלי, היא הייתה מאוד מופתעת ולא ציפתה לזה. היא ניצולת שואה ולכן כל הפחדים עוד הפעם צפו. נעזרנו במתנדבים של הסוכנות היהודית שבדקו לנו איך אפשר להביא את שתיהן לארץ במהרה".
בסיטואציה שפתאום נוצרה שם, סבתא שלך לבד ודודה שלך לבד. גם לאנשים צעירים קשה לפעמים עם הטכנולוגיה. סבתא שלך הייתה צריכה למצוא דרך לתקשר. באיזו דרך אתם מוציאים אותה מהבית שלה?
"כל הזמן חששנו כי הטלפון שלה ישן. אני חייבת להגיד תודה לכל מי שנתן לה אוכל, מקום לישון ועזר לה עם כל הדרך הלא פשוטה הזאת. היא נסעה כל הזמן דרך ההפגזות. במשך שלושה ימים, דודה שלי ניסתה לעלות על רכבת בשביל לעבור את הגבול לפולין. סבתא שלי הייתה צריכה ללכת מעל קילומטר ברגל, זה ממש לא פשוט".
"אני רוצה להגיד במיוחד תודה לאיש מקסים, רפי (רפאל הלצר) שליח הסוכנות היהודית בפולין. הוא עזר לי לאתר את סבתא שלי בזמן ששהתה בקניון בעזרת תמונה ששלחתי לו. הוא שלח לי תמונה שלה יחד איתו וכולנו נרגענו. לאחר מכן עזר לה להגיע לוורשה למרכז פליטים, שם היא נפגשה עם דודה שלי והן ממש אוטוטו יגיעו לישראל".
מה אתם מתכננים לסבתא אחרי שהיא תגיע לכאן?
"זה תהליך שיהיה לא פשוט. הן יצטרכו להתחיל את החיים מחדש, ואנחנו נהיה כאן בשביל לעזור ולתמוך בהן. הפליטים מאוקראינה מגיעים לארץ עם טראומה של ממש ואני כעובדת סוציאלית אנסה להיות לא רק הנכדה, אלא גם המטפלת.
צפו בקטע המלא >>
עכשיו תורנו - מתגייסים לעזרת הפליטים מאוקראינה: תרמו עכשיו בכפתור התרומה באפליקציית BIT או באתר. לחצו כאן >>