חיבוק גדול/רומן גארי (אמיל אז'אר)

הסופר הנערץ ששם קץ לחייו ב-1980 הסתיר עד יומו האחרון את זהותו הספרותית הבדויה, ששמה אמיל אז'אר למי שלא עקב אחר החומר הנלמד בבגרות לספרות. ביחד, היו אחראים הכותב אהוב-הצרפתים והפסבדון שלו לקלאסיקות ענק ("עפיפונים", "כל החיים לפניו"), אולם גארי סחב עמו עד לכתו את התסכול העמוק מכך שהקורא הצרפתי לא זיהה את כתיבתו הייחודית ואת זהותו האמיתית של אז'אר. "חיבוק גדול", שתורגם כעת, הוא למעשה ספרו הראשון של אז'אר שעד כה הופיע רק במקור הצרפתי ובתרגום לרוסית. עוד סיבה לקרוא אותו עכשיו.

מסייה קוזן הוא איש אפור של מספרים וחיים בטוחים ובודדים. הוא גר עם נחש פיתון, החיה היחידה שמעניקה לו קשר. דרך עיניו מתגלה מסופר המאבק האנושי לחום ואהבה, להכרה מהסביבה האנושית וללשון שתמיד מכשילה אותנו כשאנחנו עומדים על סף האושר. 

וכך הוא נפתח: "אגש ישר ללב העניין, בלי גינונים נוספים. עובד גן החיות, שמתעניין בפיתונים, אמר לי".

הוצאת עם עובד, מצרפתית: דורית שילה

דיאטלנד/סארי ווקר

ידוע כי מי שרוצה להתחבר לזרמים התת-קרקעיים ולדעת מה באמת מתרחש ועתיד להתרחש, צריך לקרוא ספרים. בהתאם ובעיתוי מושלם, תורגם הרומן "דיאטלנד" של סארי ווקר שהוא רימון יד נשי וסוחף שזועק metoo#. נשים גדולות שמאתגרות את העין הגברית נראות יותר ויותר ביצירות תרבותיות (הסרט "פאטי קייקס" שהוקרן פה השנה, למשל), וזו אמירה חשובה במהפכה הנשית העכשווית.

תות היא גיבורה שמנה, מאלו שמנסות להיעלם ברעש הכללי כדי למנוע מהעלבון הבא להיזרק לכיוונה. בשקט היא סופרת את הדקות עד לניתוח קיצור הקיבה, בתקווה שישים קץ למכאוביה. אבל אז היא מתוודעת לבחורה מסתורית שמובילה אותה אל עולם חדש ותת קרקעי, בו לנשים מכל הגדלים יש מקום והן זועמות, מאוד. האם הנקמה הברוטלית היא התשובה? תות נסחפת אל העולם המחתרתי ומגלה בעצמה את התשובה.

וכך הוא נפתח: "בסוף האביב שמתי לב שמישהי עוקבת אחרי. ראיתי אותה בימים האחרונים של מאי, שם שפירושו באנגלית הוא אולי או יכול להיות".  

הוצאת מטר. מאנגלית: טל ארצי 

מדליונים/זופיה נלקובסקה, כך היה אושוויץ/פרימו לוי

בכל פעם שנראה כי האנושות הגיעה לרוויה בתחום הכתיבה על מאורעות השואה ומלחמת העולם השנייה, יוצא ספר שמוכיח שעוד לא קראנו את קצה קצהו של הסיפור הנורא ההוא. שני הספרים הבולטים שתורגמו השנה לעברית מתעדים את הרגעים הראשונים שלאחר שוך האש.

"מדליונים" מביא את רישומיה של נלקובסקה, פולניה שנמנתה על ועדת חקר פשעי הנאצים כבר ב-1945. כמעט בלתי ניתן להאמין שעד היום לא תורגם המסמך המזעזע והחשוב הזה לעברית. נלקובסקה מתארת בקור ובדקדקנות את מה שראו עיניה, וגם הקורא חייב את הריחוק הזה מהזוועה הרוטטת, החיה. דווקא משום שהוא חף מרגש מיידי, מתאפשר מפגש קרוב ומצמית עם הפשעים המתוארים.

ספרו של לוי הוא מתיעודיו הראשונים של הסופר המוכר בימים שלאחר השחרור. בניגוד לפרוזה שפרסם, "כך היה אושוויץ" הוא קובץ כתבים, ראיונות ועדויות של לוי לאורך השנים, כשבראשם עומד "הדו"ח על אושוויץ" אותו "הזמינו" החיילים הסובייטים המשחררים. לוי, יחד עם האסיר-הרופא לאונרדו דה בנדטי, תיעדו את התנאים ששררו במחנה מונוביץ', מחנה הלווין המפורסם של אושוויץ מיד עם שחרורו.

"מדליונים" - ספרית פועלים, מפולנית: רינה גינוסר ודוד ויינפלד. "כך היה אושוויץ" - הוצאת דביר, מאיטלקית: אלון אלטרס.

המיועד/חיים פוטוק

ראובן ודני, שני ילדים יהודים ילידי ברוקלין של שנות הארבעים, באים כל אחד מבית יהודי מעט שונה. האחד אורתודוקסי-מסורתי והשני מבית של איש חסידות שנחשב לעילוי. החברות ביניהם, על רקע שנות מלחמת העולם שהסעירו את יהדות ארה"ב, משקפת את הגיוון הגדול של היהדות שאולי בחרנו לא להכיר לעומק. זו שאת כיסיה מכירים היטב במחוזותינו, אבל את נפשה ורגישויותיה מעט פחות. "המיועד" נחשב כבר שנים לספר חשוב שמלווה את סיפורי ההתבגרות של יהודי ניו יורק. הבחירה לתרגם אותו מעשירה לא רק את ההבנה שלנו על היהדות הפתוחה והמורכבת הזו, אלא גם את התרבות הישראלית. ויש גם סיפור נהדר וסוחף, מי צריך יותר מזה.

וכך הוא נפתח: "במשך שש-עשרה השנים הראשונות לחיינו, גרנו דני ואני במרחק חמישה רחובות זה מזה ואיש מאיתנו לא ידע על קיומו של האחר".

הוצאת "תמיר\סנדיק". מאנגלית: שי סנדיק.

שובה של מלכת המתח אגתה כריסטי

2017 הייתה שנה מצויינת למלכה-האם של ספרות הבלש. העיבוד הקולנועי הפושר ל"רצח באוריינט אקספרס" דווקא חידד את גדולתה הספרותית של כריסטי. והנה, במקביל, שתי הפתעות נחתו על שולחנות התצוגה בחנויות הספרים: האחת היא חידוש לסדרת הרומנים הקלאסיים של הסופרת שלקחה על עצמה הוצאת עם עובד. בהוצאה החליטו ללכת על פורמט קטן ונוח לקריאה (ברכבת, אם אתם ממש אמיצים) ובעיצוב מודרני.

ההפתעה השנייה היא תרגומם של שני ספרי כריסטי ה"חדשים" - "ארון סגור" ו"רצח בראשי תיבות" בהוצאת זמורה-ביתן. אלה לא נכתבו בידי כריסטי עצמה, אלא על ידי סופרת המתח המצליחה סופי האנה, בהם היא מקימה לתחיה את בלש הבית של כריסטי, הרקול פוארו, לפיצוחן של עוד שתי תעלומות. הכל ברשות ובברכה מיורשיה החוקיים של הסופרת שהלכה לעולמה לפני 30 שנה.

וכך נפתח "ארון סגור": "מייקל גת'רקול בהה בדלת הסגורה שמולו וניסה לשכנע את עצמו שהגיע הרגע הנכון לדפוק עליה".

ספרי סופי האנה - בתרגום יעל אכמון. סדרת הרומנים הקלאסיים - בתרגום מיכל אלפון

גברת פלפלת - אישה בגודל כפית/אלף פרויסן

ללא ספק היציאה הכי מרעננת על מדף ספרי הילדים של השנה החולפת. ילידי שנות השמונים גדלו (והתכווצו) איתה, ילידי התשעים ראו אותה בשידורים חוזרים וכל השאר צפו בה ביוטיוב. ומי ידע בכלל שהיא התחילה כדמות ספרותית נורווגית?

הגברת המתכווצת עוברת מכשולים, נתקלת בחיות הבית ובאיומים כמו ערימות שלג שמאיימות לכלוא אותה, והכל בהומור וקסם נורדי אופייני. המתרגמת דנה כספי החליטה להשאיר את הכינויים מסדרת הטלוויזיה - כך ש"אשת הכפית" נשארה פלפלת ובן זוגה נשאר מר פלפל. הספר מכיל את חמשת הסיפורים הראשונים שפרסם פרויסן ואת האיורים המקוריים של ביורן ברג.  

וכך הוא נפתח: היה היתה פעם אישה, גברת פלפלת שמה. ערב אחד שכבה לישון, כמו שנשים עושות בדרך כלל, ולמחרת התעוררה, כפי שנשים עושות בדרך כלל, אבל אז היא נהייתה קטנה כמו כפית, וזה בדרך כלל לא קורה לאף אישה".

"גברת פלפלת - אישה בגודל כפית", אלף פרויסן. מנורווגית: דנה כספי. הוצאת טל-מאי וידיעות ספרים.

המצאת הטבע/אנדריאה וולף

היה היה איש אחד, בואו נקרא לו אלכסנדר פון הומבולדט, שידע בזמן שאתם שורפים בפייסבוק לגלות לפחות כמה המצאות חשובות למדע ולהשפיע מאות שנים קדימה. העובדה שהוא חי בין המאה ה-18 וה-19 לא הפריעה לו לשוטט בכל העולם, למדוד, למפות, לטפס, לכתוב, לשער ולהסיק ולהשפיע ישירות על תורת האבולוציה, למשל. מרגישים אשמים עכשיו, נכון?

כן, פעם אינטלקטואלים כמו פון הומבולדט יצאו מהבית וחוו את העולם על אמת. לא פלא שהוגי ענק, שליטי מעצמות ואנשי מדע כינו אותו איש המאה. אממה, כמו שאומרים אצלנו? הוא נשכח כמעט כלא היה. "המצאת הטבע" לוקח על עצמו להפגיש אותנו מחדש עם האיש המוזר והמיוחד שכמעט שאין כמוהו בתולדות העולם המערבי ולא מפספס.

וכך הוא נפתח: "הם זחלו על ידיהם וברכיהם לאורך הרכס הגבוה והצר, שכל רוחבו הגיע בכמה מקומות לחמישה סנטימטרים בלבד".

"המצאת הטבע", אנדריאה וולף. הוצאת שוקן. מאנגלית: עמנואל לוטם.

אביב באיליריה/אן ברידג'     

אשת הספרות רנה ורבין השיקה השנה את "ערבי נחל", הוצאה קטנה שחוסה בצילה של ידיעות ספרים. הרעיון נחת עליה בהודו, שם נסעה למצוא כיוון אישי חדש. משמח לגלות שורבין בחרה להתמקד בספרות ותיקה שהצליחה בזמנה ושנשכחה מעט. משמח עוד יותר לראות שהסנונית הראשונה, "אביב באיליריה" מאת אן ברידג', היא יצירה מרעננת שכל כולה מרחבים והתחלות חדשות ושפורסמה לראשונה ב-1935.

גרייס קילמייקל היא ליידי לונדונית שמואסת בחיי החברה הגבוהה, בילדיה ובבן זוגה הבוגדני ומחליטה לצאת להרפתקה של שחרור עצמי לאורכו של החוף הקרואטי. בדרך היא פוגשת אנגלי צעיר ויחד הם מתחילים מסע של שחרור רוחני בהשפעתו של ספק פילוסוף, ספק גורו אוסטרי. המסע של גרייס מהדהד את המסע של ורבין באיזה אופן תת מודע. ובכלל, אנחנו בעד התחלות חדשות.

וכך הוא נפתח: "ליידי קילמייקל מיהרה להתיישב במקומה ברכבת היוצאת מתחנת ויקטוריה אל הנמל, פתחה את הטיימס והתחבאה מאחוריו".

אביב באיליריה - אן ברידג'. מאנגלית: רנה ורבין. הוצאת ערבי נחל וידיעות ספרים.

מרסו, חקירה נגדית/כאמל דאוד

התחלנו עם צרפתי קלאסי אחד וראוי שנסיים עם אחר, אלבר קאמי. טוב, בערך. כי מה שעשה כאמל דאוד ברומן הביכורים שלו הוא כמעט חילול הקודש עבור לא מעט חובבי ספרות. כזכור, גיבורו של "הזר" החידתי של קאמי, רוצח צעיר ערבי בחוף הים ובעקבות כך נכלא ונשפט. דאוד, שהחליט לתת שם וסיפור לצעיר שנרצח, מספר ב"חקירה נגדית" את סיפורו של הצעיר דרך פיו של אחיו, שחי את חייו באלג'יר.

גדולתו של הרומן הנועז הזה היא לא רק בבחירה הפוליטית לתת שם ופנים לנרצח, מה שיכול להיקרא כמשל ליחסיהן של צרפת ואלג'יר. הגדולה שוכנת גם בחדירתו של דאוד לרומן קלאסי והנסיון לפרשו ולאפשר מבט אחר על עלילתו.  הקורא הישראלי מקבל כאן בונוס בדמותה של העורכת והמתרגמת אילנה המרמן שתרגמה גם את "הזר" ב-1985 וכתבה לו ולדאוד אחרית דבר מרתקת.

וכך הוא נפתח: "היום אמא עדיין חיה. היא כבר לא אומרת כלום, אבל היא היתה יכולה לספר הרבה דברים".

"מרסו, חקירה נגדית", כאמל דאוד. הוצאת אחוזת בית. מצרפתית ואחרית דבר: אילנה המרמן. 

 

>> 52 היעדים שאתם חייבים לבקר בהם ב-2018

>> מגוסטינג ועד ספינר: 19 מושגים שנכנסו השנה לחיינו

>> נפרדים מ-2017 - כל הכתבות