נהוג לספר איך הבמאי פרנסיס פורד קופלה חזה את עידן ה-youtube כשאמר בשנות השבעים שבעתיד ילדה שמנה מאוהיו תצלם סרט בחצר ביתה ותהפוך למוצרט הבא - אבל אפילו הוא לא יכול היה לצפות איך ילדה ישראלית אחת קטנה תהפוך לאליעזר בן יהודה של 2014.
הסרטון המדובר, בו נראית עלמה צעירה משתפת את חוות דעתה על השמלה של אמה בביטחון ויצירתיות ורבלית כאילו הייתה בתם האסורה של מיקי בוגנים ואייל שני, הפך ללהיט ויראלי איפשהו במהלך השנה, כשהוא תופס מקום של כבוד בפיד הפייסבוק שלנו בין סרטון החתולים האופנתי של אותו הרגע והקליפ הפופולרי תמיד "תראו איך החמאס מתייחס לאנשים שלו, חובה להפיץ!!1" (כי אם יש שני דברים שהיינו צריכים שכנוע לגביהם זה הרי שחתולים הם חמודים ושהחמאס לא).
אך סביר שגם כאלו שמעולם לא צפו בווידאו נתקלו בקאצ'פרייז המדובר, שמזמן כמובן נותק מהמשמעות המקורית שלו. כי אם "ברמות של כלה" התחיל כמחמאה ליופיה של שמלה, היום הוא כבר יכול לבטא תגובה מתלהבת מסרט ("טוב ברמות של כלה"), אוכל ("טעים ברמות של כלה") או כל דבר חסר היגיון אחר ("חייבת גט ברמות של כלה"?). מי אמר שמוסד הנישואים פשט את הרגל?
שימוש לדוגמא:
צליל: "יאיר אתה נהנה לכתוב את האייטם?"
יאיר: "ברור, ברמות של כלה"
יום אחד, במצעד מילות הסלנג המעצבנות של כל הזמנים, כנראה שהביטוי הזה - סוג של "חחחחחחח" עם שלפוחית רגיזה - ייקח בהליכה. לא ברור מי הכניס אותו בחזרה לחיינו (ההיסטוריונים במשרד טוענים בגלגול עיניים שהמונח הוא אחד העתיקים) אבל מה שבטוח זה שהוא גורם לאנשים שמעולם לא היו בעד עונש מוות לשקול את העניין מחדש.
אם לא מספיק שכבר האב הקדמון, "עשיתי פיפי במכנסיים מרוב צחוק", היה די מציק, הגיע הניתוק של שם העצם מהמשפט - שגורם לאנשים המעוניינים לבטא את מידת שביעות הרצון שלהם מבדיחה מסוימת לצעוק "אני פיפי" או "זה מצחיק פיפי" או סתם "פיפי" - והביא את כל העניין לשיאים חדשים של מעצבן. ואולי זו סתם עוד נגזרת של חוק הלאום שמעוניינת להדיר את הערבים גם מהיכולת לצחוק יחד איתנו (הבנתם? כי הם לא יודעים לבטא פ'. טוב, סליחה).
שימוש לדוגמא:
רועי: "מה, בילית את כל הסופ"ש בכתיבת האייטם ואז העורך אמר לך שרוב המילים בכלל לא מהשנה?"
יאיר: "כן"
רועי: "חחחחח אני פיפי"
ואם כבר בשפל אליו הגיעה האנושות עסקינן, הרי אי אפשר שלא להזכיר את שלוש המילים הקסומות הללו. קשה לדעת איך ואיפה נוצר "עם היפות שלי", אבל אפשר להניח שכמו 90 אחוז מהסלנג, גם הביטוי הזה התחיל בדבר הכי קרוב שיש לנו היום לפרוטוקולים של זקני ציון: מסיבת פיג'מות של בנות 13 מהרצליה פיתוח.
אפשר לדמיין זאת כך: יושבות להן מאיה, שקד ואלמוג, מצלמות סלפיז, וברגע אחד עולה לשקד הברקה: למה שלא נוסיף לתמונה גם כיתוב? שקד מעלה את הסלפי המשולש תחת הכותרת "עם היפות שלי מתכננות איך להכין מצות מדם של ילד נוצרי", ולמחרת כל בית הספר עושה כמוהן, שכן הן הרי מלכות הכיתה. העניין תופס תאוצה, יוצא מהרצליה פיתוח ומגיע עד לעיירות פיתוח אמיתיות, זוכה לאינסוף פארודיות, שימושים אירוניים ועמוד פייסבוק אחד מבריק בשם "עם היפות שלי באושוויץ" – שמשתמש בסלנג כדי לבטא את האבסורד שבלכפות את לימודי השואה על נערות בשם מאיה, שקד ואלמוג, שרוב עיסוקן הוא בכמות הלייקים שסלפי עם הקרמטוריום יניב להן.
שימוש לדוגמא:
יאיר: "חבר'ה אתם באים כולם לעשות סלפי ולכתוב 'עם היפות שלי במשרד בעוד יום שוחק של עבדות מודרנית'"?
חבר'ה: "לא"
החדשות הרעות: ב-2014 התוודענו לארגון טרור רצחני חדש שמטיל אימה על עולמינו, מדיר שינה מעינינו ועורף ראשים לעיתונאינו. החדשות הטובות: יש מילה חדשה להשתמש בה כדי לעקוץ היפסטרים עם זקן מכוער. שכן במקביל לצמיחתו כארגון, דאע"ש צמח גם כמילה; בהתחלה היא נזרקה לאוויר כשמתעמתים פוליטיים למיניהם אהבו להתהדר במונח החדש שלמדו, אבל עד מהרה היא הגיעה למחוזות פחות צפויים, כשהיא משמשת אנשים כדי לתאר משהו שלילי, מרושל, או סתם מכוער – בלי קשר קונקרטי לארגון המאיים.
כך למשל, מישהו שהתלבש לא יפה = "מה זו החולצת דאע"ש הזאת?", האוכל לא מספיק טעים = "מה זו הפשטידת דאע"ש הזאת?", מישהו ערף את ראשו של חברו בצורה לא מספקת = "מה זו העריפת דאע"ש הזאת?" וכך הלאה. קשה לדעת ממה יהיה קשה יותר להיפטר, מהארגון או מביטוי, אבל מה שבטוח הוא ששניהם גורמים לנו לפחד ממה שהעתיד עוד צופן לנו.
שימוש לדוגמא:
ירון: "יאיר מה אתה עושה?"
יאיר: "כותב על הדברים שאמרנו ב-2014"
ירון: "איזו משימת דאע"ש"
להגיש את היד ללחיצה ולהישאר איתה באוויר? לספר בדיחה ושאף אחד לא יצחק? לעבור במסדרון ושמישהו יירק לך בפנים? כל כך 2013. הכירו את הביטוי שמביא את הדיס לרמות חדשות של אמנות: פחות.
מתישהו השנה התחלנו לא להסכים עם טיעון כזה או אחר, לבטל הצעות של אחרים ובאופן כללי לבקר דברים, בעזרת המילה הכה פשוטה הזו. "מאמי איך הנעליים?" – "פחות"; "היי כולם השעה שתיים בלילה רוצים ללכת לבית הפנקייק?" - "פחות"; "בואנה זוכר את פחות או יותר עם אקי אבני איזה שעשועון מעולה זה היה?" – "פחות".
מעטים הם אלו שמתאוששים אחרי שיובשו בצורה הבוטה הזאת, אבל אלה ששרדו כדי לספר מעידים כי כל העניין דווקא מחשל. חוץ מזה שכשחושבים על זה, האלטרנטיבות היו יכולות להיות הרבה יותר גרועות. נגיד, "תתאבד ועכשיו" או משהו בסגנון. מצד שני, 2015 ממש בפתח.
שימוש לדוגמא:
יאיר: "היי יעל נראה לך ש'פחות' זו מילה מ-2014?"
יעל: "פחות"
דיירי האח הגדול לדורותיהם סיפקו לנו לא מעט מטבעות לשון חשובים לאורך השנים – החל מהדורבן והדבורה העוקצת של יוסי בובליל ועד ל"אומייגד יו גאיז" של ליהיא גרינר. בעונה האחרונה, לעומת זאת, משהו השתבש. אולי זו העובדה שמבצע "צוק איתן" הפך את זה ללא הכי מתאים לצעוק "יא חלאוולאוו" בכל פעם שיש אזעקה, ואולי זה סתם בגלל שאף אחד מהמתמודדים לא ניחן ביצירתיות מספקת. אבל העובדה היא שלא חלחלו להם ביטויים מהמסך אל השפה היום יומית שלנו באותה רמה של שנים קודמות.
עם זאת, יש כאלה שעדיין אפשר לשמוע מדי פעם. כך למשל, טל גלבוע רצתה להנחיל את הסיסמא "צדק, חמלה, טבעונות" אבל נאלצה להתפשר על "טל, בא לך לרקוד?" – משפט שאף הפך לרימיקס מתבקש של נוי אלוש, ונופר מור, בשהותה השנייה בבית, שעשעה למספר רגעים עם "כדור הבלבול" על הטיותיו השונות.
אבל נראה שהביטוי שהכי הצליח להיכנס לפיהם של אנשים, ולו במעט, שייך דווקא לאורטל גושן עם "חיים שלי בלב" - מין הפגנת אהבה לא ברורה שכזו, שמשלבת בין "אתה החיים שלי" ל"אתה אצלי בלב". אנחנו בעיקר מנסים שהוא כבר לא יהיה אצלנו בראש.
שימוש לדוגמא:
יאיר:" איתי אפשר הארכה עד יום ראשון לכתבה?"
איתי: "לך על זה"
יאיר: "חיים שלי בלב אתה"
במקור באנגלית, TL;DR, אמ;לק הוא ראשי תיבות ל "ארוך מדי; לא קראתי" (Too long; Didn't read), ואחד שבחמישה תווים בלבד מצליח לשים את האצבע על שתיים מהתופעות הדומיננטיות של 2014: חוסר הסבלנות לקרוא כל דבר שהוא ארוך יותר מפסקה, ומגמת הקליק בייטס (עוד ביטוי שהשתרש השנה רשמית, שהוא ניסיון של אתרי אינטרנט לגרום לגולשים ללחוץ על הלינק בעזרת שאלה מפתה שאת התשובה – המאכזבת בדרך כלל - אפשר יהיה לקרוא רק בתוך הכתבה).
הביטוי המקורי, כאמור, נוצר כתגובה מקוצרת בסגנון LOL, OMG וכו', ושימש גולשים עצבניים כדי לשתף את מחשבותיהם על פוסטים שעלו לדעתם על כמות הטקסט הלגיטימית. בארץ, לעומת זאת, עמוד הפייסבוק העונה לשם לקח על עצמו להיות נושא הדגל של אלו שמאסו בכל תופעת הקליק בייטס המדוברת - מיאוס שהגיע לשיאו כשאפילו פייסבוק החליטה להילחם בה.
כך נוצר מצב שהשתרש לו הפועל "לאמלק", משמע: לסכם, לקצר, להביא את הפואנטה של הדברים. עצלנות? מה פתאום. יעילות.
שימוש לדוגמא:
עידית: "יאיר תאמלק לי את הכתבה שלך"
יאיר: "ברמות של כלה, פיפי, עם היפות שלי, דאעש, פחות, חיים שלי בלב, לאמ;לק, להשחיר, לשבור את האינטרנט, ערסים ופרחות, אני מפוטר".
העובדה שהקהילה הגאה ביססה את עצמה כאקדמיה ללשון האמיתית במדינה היא לא חדשה. קחו לדוגמא את "לירדים" מצד אחד, אל מול "מצללה" מהצד השני – ממה מהן יצא לעומר אדם שיר מצליח?
העניין הוא, שמילים רבות נשארות לאורך שנים נחלתן של הקהילה בלבד - בעוד שהסטרייטים נאלצים לדשדש בבינוניות הסמנטית של עצמם. לא כך המצב עם "להשחיר", מילה שאמנם קיימת כבר זמן מה בלקסיקון הקווירי אך השנה, עם ההתפוצצות של אפליקציית השטן "סיקרט", עשתה את דרכה למיינסטרים.
"להשחיר", בן דודו האוחצ'י של "שיימינג", הוא בעצם מילה חדשה ל"ללכלך", ובשנייה וחצי בה סיקרט הייתה הדבר הכי חם השנה היא הרסה את חייהם של לא מעט אנשים - לאחר שמשתמשים ניצלנו את האנונימיות שלה כדי להשחיר בפומבי על אחרים. אך בעוד האפליקציה חזרה די מהר אל תהומות השאול מהם היא הגיעה, הביטוי הפך לכל כך נפוץ ("יו כמה השחרות יש לי בפיד" וכו'), עד כדי כך שהוא שרד גם הרבה אחריה.
שימוש לדוגמא:
סיון: "יו, יאיר, איך הטוקבקיסטים הולכים להשחיר עליך"
התוספת הטרייה לרשימה הגיחה החוצה יחד עם הישבן של קים קרדשיאן. הדיווה, שהצטלמה בעירום אחורי, קדמי, צידי ומה לא עבור מגזין "פייפר", עשתה זאת תחת (הופה) הכותרת "קים קרדשיאן שוברת את האינטרנט", מין מיני נבואה לגבי הטירוף שהולך לאחוז ברשת עם פרסום התמונות. מיותר לציין שהנבואה אכן התגשמה, אך מה שהיה כנראה פחות צפוי זה שהקאצ' פרייז ימשיך הלאה.
אז אמנם כרגע הוא מצוי עוד בשלב הרפרור התמידי לקים קיי - למשל כשתמונות עירום של אחותה קורטני זכו לכותרת "קורטני קרדישאן מעקמת קצת את האינטרנט" וכדומה - אבל צפו לכך שבעוד כמה זמן ההקשר המקורי יהיה פחות ופחות נוכח בתודעה, ומה שיישאר זה הביטוי עצמו. טוב נו, ההקשר לא באמת יישכח – התמונות של קים נצרבו בתודעה שלנו באופן שאין שני לו. בעצם יש, אבל זה לא המקום לדבר על תמונות החלק העליון החשוף של יונתן רושפלד.
שימוש לדוגמא:
יאיר: "גיל, נראה לך שהכתבה שלי הולכת לשבור את האינטרנט?"
גיל: "את הלפטופ שלי לבד היא לא תשבור"
שתי המילים האלו נמצאות איתנו עוד מלפני הגזענות עצמה, אבל נראה ש-2014 תיכנס להיסטוריה מבחינת אופי השימוש בהן.
עקרונית, כבר לפני הסדרה המדוברת של רון כחלילי, "ערסים ופרחות – האליטות החדשות", נדמה היה שחל שינוי ביחס למילים הכל כך שגורות וכביכול לא מזיקות האלה - ולא מדובר רק על כניסתה חדורת האג'נדה של אב"ד לבית האח הגדול. שכן, אחרי שסימנו וי על רוב הביטויים הסקסיסטיים למיניהם, עברו אבירי הפוליטיקלי קורקט לתקוף את אלה שמנציחים יותר מכל, לדעתם, את הדיכוי והגזענות האשכנזיים כלפי עדות המזרח.
אך השיח החדש, שדשדש זמן רב מדי במחוזות ה"תפסיקו להגיד את זה, זה גזעני" מול "ערס מבחינתנו זה לא עניין עדתי, אלא צורת התנהגות", זכה לתפנית המשמעותית שלו רק עם הגחתה של הסדרה, שעשתה, מסתבר, יותר מרק להפוך את אסף אטדגי מקורבן תמים בפרשת מרגול למישהו שאנחנו מפחדים לפגוש בסמטה חשוכה (צפו בו מאיים להתהפך על כל מי שקורא לו ערס ולמעשה מנציח כל סטריאוטיפ אפשרי, זה מרתק).
המסקנה, לפחות מנקודת המבט הממוצעת של אשכנזי גנרי הרוצה שיראו בו ליברל, היא: ערסים ופרחות אלו מילים טעונות מדי, שכן גם אם הדובר לא מתייחס במפורש למוצאו של המחזיק בתואר, הן מציפות את המטען הגזעני החוצה.
על כן אפשר לומר ש-2014 תיזכר כשנה בה השימוש במילים השתנה סופית, בעודן עולות באופן רשמי על המסלול המהיר לעבר הפיכתן לגרסאות הישראליות ל-Nigger (משמע רק מזרחים יורשו להשתמש בהן בינם לבין עצמם). שזה אחלה והכל, רק תמצאו לנו חסרי הפיגמנטים מילים אחרות לכנות את כל אותם אלו שהרביצו לנו במשך שנים וגנבו לנו את הבגדים ביום הכיף השכבתי במימדיון, אחרת יהיה לנו מאוד קשה להמשיך לנהל שיחות עם הפסיכולוג שלנו.
שימוש לדוגמא:
אולי כדאי שלא.