בקרב על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, נפלו 15 תצפיתניות ושבע נחטפו לעזה, בהן נועה מרציאנו ז"ל שנרצחה בשבי. יעל רוטנברג ומאיה דיסטיאנק הן שתי התצפיתניות היחידות ששרדו את האירוע הזה והבוקר שחזרו את רגעי הפחד והגבורה.

"באותו היום, כשהגענו כולנו למיגונית, היינו מאוד ביחד. כל אחת הייתה מאוד בשביל השנייה", תיארה רוטנברג, "היו רגעי פחד ואימה גדולים, אבל ממש עד הרגע האחרון, אחד הדברים שהכי הצילו אותי וגרמו לי להיכנס למין שקט נפשי בתוך הסערה הזאת, היה זה שהיינו שם אחת בשביל השנייה. הידיעה שרק אני יצאתי מזה בסוף, קשה".

בזמן שרוטנברג הייתה במיגונית, דיסטיאנק הייתה במשמרת בחמ"ל: "קמתי למשמרת רגילה בארבע בבוקר. שרנו, צחקנו, דיברנו על מה נאכל בהחלפה בין המשמרות, האם קציצות או שניצלים. כשהכל התחיל הכרזנו, עשינו את כל מה שיכולנו, עשינו את המיטב. גם כשהיו מחבלים בבסיס, המשכנו להכריז ולא קמנו מהעמדות. היינו שם שש שעות, התבצרנו שם. היינו שם אחת בשביל השנייה, כמו שהיה במיגונית. דאגנו אחת לשנייה, שמרנו אחת על השנייה, ניסינו לשמור על צחוק ואיפוק. ניסינו להפיג את המתח ולומר שהכל יהיה בסדר, כי באמת האמנו בזה".

היו מחשבות שאולי לא תצאו מזה?
דיסטיאנק: "לא נתתי לעצמי לחשוב ככה. דאגנו לזה שהמשפט הזה לא ייאמר".
רוטנברג: "חלק ממה שמדהים בתפקיד הזה ובקבוצה הזו, שכולן הצליחו לתפקיד בצורה הכי טובה שיש באירוע. ידעו את מי להרים, אם למישהי קשה אז עוזרים לה. הצלחנו להרים אחת את השנייה, שזה לא מובן מאליו ומרשים מאוד".

ספרו על החברות שלא שרדו את התופת הזו.
רוטנברג: "היה הרבה כוח לקבוצה שלנו. מהר מאוד הרגשנו כמו משפחה. עשינו חגים ביחד, גם הרבה מאוד דברים לא כיפים, אבל כל הזמן ייצרנו צחוקים וכיף".
דיסטיאנק: "כל אחת היא עולם ומלואו, אי אפשר לסכם אותן במשפט אחד. לכל אחת היה לב ענק, כל אחת תרמה משהו לקבוצה - וזה הורגש. יכול להיות שבלי הצבא לא היינו נפגשות בכלל, לא היינו נהיות חברות, אבל כולנו שובצנו בנחל עוז, חיינו עם זה והסתדרנו עם זה. בישלנו ביחד, ישנו ביחד, התקלחנו ביחד. עשינו הכל ביחד".

איך מתמודדים עם אובדן כזה קשה?
רוטנברג: "אי אפשר באמת להתמודד עם דבר כזה, אי אפשר באמת להכיל כאב כזה. אי אפשר להבין ולתפוס את זה, גם אחרי שבעה חודשים. הדבר היחיד שאנחנו מתעודדות ממנו, זה שאנחנו פה בשביל להנציח אותן ולהגיד מי הן היו, מה הן היו ואיך הן תפקדו עד הרגע האחרון, איך כולן התנהלו באומץ מטורף. זה מה שאנחנו נאחזות בו. הבנות האלה גיבורות. מאיה ואני לא הגיבורות בסיפור הזה, אלה הן. צריך לזכור אותן כאלה, כמשהו חזק ומיוחד, לא כבנות חלשות שלא הצליחו לשרוד את האירוע. זה הכי הפוך".
דיסטיאנק: "אני בטוחה שהן לא רוצות שיזכרו אותן כחלשות, כי הן חזקות ועוצמתיות. כל אחת עשתה את המיטב לשמור על כולן, בין אם במיגונית או בחמ"ל, בלהכריז בלי הפסקה. התפקיד היה להן חשוב מאוד".

מה הלקח לגורמים הפיקודיים?
רוטנברג: "שתפקיד התצפיתנית מאוד חשוב. נראה לי שכולם מבינים את זה עכשיו".
דיסטיאנק: "גם מי שלא הבין את זה לפני ה-7, עכשיו בטוח מבין את זה. אין צבא בלי תצפיתניות, אין אפשרות כזו. צריכים להבין את המסר הזה".