ביום רביעי שעבר סרגיי חנוכייב, בן 31, התעורר בבית משפחתו במושבה זכרון יעקב. המשפחה עברה לשם לפני חודשיים. צמוד קרקע. סרגיי גר איתם שם. הוא הלך למטבח, וראה שם את אביו החורג, יוסי קופרלי, אוכל קורנפלקס והציע לו קפה. האב אמר שאין צורך, וסרגיי התפנה להכין לעצמו. "הוא חייך, הכין קפה, לא היה שום דבר חריג בהתנהגות שלו, הוא נראה בסדר גמור", מספר קופרלי.
קופרלי עובד ביחד עם אשתו, גאולה קופרלי-חנוכייב, במספרה במרכז המושבה. הוא ספר, היא קוסמטיקאית. 11 שנה הם ביחד במספרה. היא נמצאת במרכז המסחרי במושבה, מעל סניף של בנק דיסקונט. ב-09:45 הוא ואשתו יצאו מהבית לכיוון המספרה. סרגיי נשאר בבית, אבל לא להרבה זמן. הוא ממתין כעשר דקות, ואז יוצא גם לכיוון המרכז המסחרי. פניו לסניף דיסקונט. הוא לובש בגדי התעמלות ונועל נעלי ספורט.
ב-10:04 הוא נכנס לסניף בפנים גלויות וסכין ביד. הוא מניף אותה ודורש מהפקידה כסף. היא מוסרת לו ערימת שטרות של 200, סך הכל 4,000 שקל. ברגע שהוא מקבל את החבילות, קורה דבר מוזר. הוא מסובב את גבו ומתחיל לצעוד. לא רכב מילוט, לא קטנוע, הוא אפילו לא רץ. הולך. אחד מלקוחות הבנק שנכח במהלך שוד מתחיל לעקוב אחריו, כשהוא עם המשטרה על הקו, ורואה אותו חוזר בכיוון הבית שלו. חצי קילומטר קו אווירי. אגב, זו הייתה הפעם השלישית שבה סניף הבנק הזה נשדד.
ב-10:13, לפי יומן המשטרה, חנוכייב נכנס לחצר הפנימית של ביתו וסגר אחריו את דלת הכניסה אליה. שני שוטרים מתחנת זכרון שבינתיים הגיעו למקום איתרו אותו ודרשו ממנו לצאת. חנוכייב סירב. השוטרים זרקו רימון גז לתוך החצר. חנוכייב ככל הנראה נחנק מהעשן וניסה לצאת ממנה. בשלב הזה, לדברי השוטרים, הוא איים עליהם עם סכין. הם ירו עליו בין שלושה לחמישה כדורים. תחילה בברך ואז בחזה. חנוכייב התמוטט. מד"א הגיע ופינה אותו. יממה אחר כך מת בבית החולים "הלל יפה" בחדרה.
"השאירו אותו כמו שקית זבל והלכו"
עד עכשיו לא ברור מה בדיוק קרה שם. שכנים שדיברנו איתם השבוע סיפרו שהם לא שמעו את השוטרים מדברים עם חנוכייב, בטח לא מאוימים על ידו. "שמענו רק כמה יריות וזהו", אמרו. גנן שעבד בסמוך לבית העלמין ביישוב, שגובל בבית המשפחה, סיפר שלא הבחין בשום מהומה. "לא שמעתי צעקות, אלא רק את היריות. חשבתי שאולי מדובר בפיגוע, לא באיזה אירוע מתמשך", סיפר.
ואכן מטיפול המשטרה באירוע עולות שאלות כמה שאלות מטרידות מאוד. יש דרכים רבות לנטרל עבריין נמלט, כמו למשל באמצעות אקדח טייזר, כשירי חם אמור להיות המוצא האחרון. האם במקרה הזה באמת מוצו כל האופציות האחרות? ואפילו לאחר שבוצע ירי, תחילה לרגליים, האם זה לא הספיק כדי לנטרל את חנוכייב? מדוע בוצע ירי נוסף, למרכז מסת הגוף שלו?
בנוסף, במקרים של התבצרות אדם בשטח בנוי, יש לנהוג בזהירות יתרה: להזעיק צוות ניהול מו"מ, להפקיד את הזירה בידי קצין בכיר. האם משהו מזה נעשה? או שהשוטרים בשטח פעלו על דעת עצמם? האם הם מיומנים לכך? "מניסיון של שנים אני יכול לומר, כי במקרה הזה היה אפשר להקפיא מצב לכמה דקות ולהזעיק לשטח קצין בדרגה גבוהה יותר – בכל זאת החשוד לא סיכן אזרחים ולא החזיק בני ערובה", אומר קצין משטרה בכיר. "היה אפשר בקלות לנטרל אותו בלי לירות בו אפילו כדור אחד".
"מה שעשו לבן שלי זו הוצאה להורג", זועם יוסי קופרלי, אביו המאמץ של חנוכייב. "הרגו אותו כאילו מדובר בזבוב. הוא לא איים לפגוע באיש, ובקלות אפשר היה למנוע את המוות שלו. מחבל שחיסל משפחה שלמה בחלמיש לא חוסל, אבל את הבן שלי הרגו בלחיצה קלה על ההדק. השאירו אותו כמו שקית זבל והלכו. עד עכשיו אף אחד במשטרה לא טרח להתנצל בפנינו". האם גאולה מוסיפה: "הוא לא היה רוצח או פושע. השוטרים ירו בו ברגל, למה לירות בו בבטן, בחזה?".
בימים אלה המשפחה שכרה את שירותיה של עו"ד רעות שירה מורד והיא מתכוונת להגיש תביעה אזרחית נגד המשטרה. מאות בני אדם ליוו ביום חמישי את חנוכייב בדרכו האחרונה. חברי ילדות, מורים, מדריכים וחברים שהיו איתו בקשר, ועדיין מתקשים להאמין שכך הוא סיים את חייו.
"הפסיכיאטר אמר חד וחלק שהוא לא מזיק"
שכניהם לשעבר של בני המשפחה, מביתם הקודם בזכרון יעקב, מספרים השבוע על בחור שקט, נחמד, שכמעט אף פעם לא צעק, בוודאי לא נקט אלימות כלפי מישהו. "סרגיי היה מסתגר הרבה בחדר, מכונס, הוא מיעט לצאת מהבית", אומר אחד מהם. "אבל הוא תמיד דיבר בנימוס, בצורה אדיבה. לא איים, לא קילל, לא הזיק לאף אחד. היה לו קול שקט. קסם של ילד. חבל עליו". גם אחרי המעבר לבית הנוכחי של המשפחה, חנוכייב די הסתגר. מדי פעם יצא מחדרו למרפסת הקטנה, להביט בעוברים ובשבים, בצמחיה, לעשן, לשמוע מוסיקה. את חשבון הפייסבוק שלו מחק לאחרונה.
לפני קצת יותר משנה, אומרים במשפחתו, אובחן סרגיי כחולה בסכיזופרניה. "כששמענו את זה פחדנו שאולי הוא יסכן אותנו ואת הסביבה, ובחנו אפשרות לאשפז אותו", אומר יוסי קופרלי, "לקחנו אותו לפסיכיאטר, הוא בדק אותו ממושכות ואמר לנו שהוא לא מזיק ולא יכול לפגוע באיש ושאין צורך לאשפזו באשפוז כפוי, שזה יגרום לו יותר נזק. סרגיי אמר לנו שלא נדאג, שהוא כבר יוצא מזה, שצריך סבלנות. אין לנו מושג איך התפרצה אצלו המחלה. אנחנו מעריכים שזה תהליך שנמשך לאורך שנים".
השאלה מדוע החליט פתאום לשדוד בנק באיומי סכין נותרה פתוחה. חנוכייב בוודאי לא היה זקוק לכסף. הוריו דאגו לכל מחסורו, ובחשבון העובר ושב שלו, אומרים השבוע במשפחתו, אפילו הצטברו סכומים שלא נעשה בהם שימוש. "סרגיי לא היה בחור שהיה צריך כסף ממישהו. היו חודשים שהוא לא השתמש בקצבאות הביטוח הלאומי שלו", אומרת רוז. רק לפני חודשיים, כשחגג יום הולדת, בני המשפחה קנו לו סוני פלייסטיישן עם כל המשחקים שאהב ב-6,000 שקל. לעודד אותו מעט.
לפחות שיהיה לו נעים במרפסת
סרגיי חנוכייב נולד וגדל בנשר, למרגלות הכרמל, ובגיל 12 עבר עם משפחתו לזיכרון יעקב. הוריו הביולוגיים עלו מרוסיה. "הוא היה ילד חכם מאוד, שנון, תמיד נתן ועזר לאחרים", מספרת רוז. "הוא אהב לרכב על סוסים וזכה בכמה מדליות בתחרויות, וגם שיחק כדורגל. תמיד היו לו הרבה חברים טובים. הוא אף פעם לא הסתבך במכות".
הוא למד בבית הספר "שפייה" ולאחר מכן בפנימיית "ארזים'. בגיל 10 הוריו התגרשו. "הגירושים לא השפיעו עליו כל כך וגם אם כן לא ראינו את זה על הפנים שלו, בהתנהגות היומיומית", טוענת רוז, אחת מאחיותיו של סרגיי. "הוא תמיד עזר לי ולאחותי אילונה (אחות שלישית נשארה לגור ברוסיה) תמיד הרגיע. פעם, עוד כשהיה ילד והייתי חולה, אמר לי: 'רוז, קחי מונית ספיישל, בואי ואטפל בך'".
כשסיים תיכון החלום של חנוכייב, שתמיד אהב את הים, היה לשרת כלוחם בשייטת 13. הוא לא הצליח להתקבל כלוחם והסתפק בתפקיד מנהלה בבסיס השייטת. "אחרי שהשלים שלוש שנים, הוא שירת שנה נוספת כאזרח עובד צה"ל", מספרת האם גאולה, "הוא לא היה אצל הקב"ן ולא שום דבר. ילד טוב עם שמחת חיים".
כשהשתחרר, עבד לסירוגין במפעל לייצור מסיכות אב"כ במשך כחמש שנים, ובין לבין חסך כסף וטס שלוש פעמים לארצות הברית, לטייל ולעבוד בעבודות מזדמנות. "הוא נראה מאושר מאוד באותה התקופה", אומרת רוז. "המנהלים שלו במפעל אהבו אותו מאוד ורצו לקדם אותו, הוא הרשים אותם בחריצות ובמסירות שלו, אבל הוא לא היה מוכן להתחייב להישאר שם תקופה ארוכה וזה לא יצא".
לפני כשש שנים, מסיבה שאינה ברורה לחלוטין, החל חנוכייב במגמת ההסתגרות. במשפחה מספרים שבאותה תקופה עזבה אותו חברתו, שאיתה יצא במשך כמה חודשים, ושהפרידה הייתה לו קשה מאוד. הוא החל להתבודד בחדר, שמע הרבה מוזיקה והעביר את רוב זמנו מול המחשב. "זה היה תהליך, אבל עם הזמן הגיע למצב שהוא היה כמעט כל היום בחדר, רק מדי פעם יצא להכין קפה, לעשן או לאכול משהו. דאגו לו מאוד, אבל הוא תמיד אמר שהוא מטפל בעצמו ועוד מעט ייצא מזה", משחזר יוסי, "לקחו אותו לרוסיה לקבל טיפול נפשי, אבל זה לא עזר. הוא האמין שיוכל בכוחות עצמו להירפא ושהכול זמני".
אלא שזה לא היה זמני. כשיוסי ראה שסרגיי ממשיך להתבודד, הוא השמיש את המרפסת בביתם, כדי שלפחות יוכל לראות את הנוף בחוץ. זה עזר רק קצת. לפני שנתיים הגיעה מכה קשה נוספת: אביו הביולוגי של יוסי מת אחרי מאבק בסרטן. "בשלב הזה כבר ממש הייתה לסרגיי חרדה חברתית", אומרת האחות רוז, "הוא כבר לא רצה לראות אנשים. אפילו מהלוויה של אבא הוא נעדר. הוא העדיף להישאר בחדר, בבית. גם לברית של האחיין לא הגיע. הוא פחד להתערבב עם אנשים. חיפש את השקט שלו, רצה להיות לבד".
גורם רווחה ביישוב אמר לנו כי מכיוון שחנוכייב סירב לצאת מפתח ביתו, עובדת סוציאלית ופסיכיאטר ביקרו אותו בחדרו כמה פעמים כדי לבחון את מצבו הנפשי. "הסבירו לנו שהוא סובל מחרדות קשות ולכן נשאר בחדר. בעקבות הביקור וחוות הדעת של הפסיכיאטר הועברו מסמכים לביטוח הלאומי והוחלט לתת לו קצבת נכות. אם הייתה נשקפת ממנו סכנה לציבור באותה תקופה ברור שהוא היה מאושפז בכפייה מיד, אבל לאורך כל השנים לא קיבלנו תלונות עליו משום גורם – מהמשפחה, מהתושבים או מהמשטרה".
לא הפעם הראשונה במחוז
למרות כל ההתפתחויות האלה, שום דבר לא הכין את יוסי לשיחת הטלפון שקיבל מקצין משטרה 40 דקות אחרי שיצא לעבודה ביום רביעי שעבר: בוא לכאן בדחיפות, אמר האיש בצד השני של הקו. "הוא לא סיפר לי כלום. רק אמר לי להגיע", אומר השבוע יוסי. "עברו לי בראש כל מיני תרחישים, שאולי סרגיי התאבד. שפגע בעצמו. כשהגעתי לבית שאלתי שוטרים מה קרה והם סירבו לספר לי.
"ישבתי על המדרכה וחיכיתי קרוב לשעתיים, עד שהקצין אמר לי סוף סוף: 'ירו בסרגיי, בוא, אתה צריך להבין את השתלשלות האירועים'. כבר אז התחלתי לחשוד שמישהו פה מטייח, אחרת למה הוא צריך לתת לי לחכות כל כך הרבה? הייתי בהלם. נסענו לבית החולים 'הלל יפה' בחדרה, ואמרו לנו שם שהם לא מבינים איך ירו בו כמות כזו של כדורים ולמה שוטרים לא טיפלו בו במקום עד להגעת מד"א".
התהיות לגבי התנהלות המשטרה לא נוגעות רק לאירוע בשטח, אלא ממשיכות גם לחקירת מח"ש בנוגע למקרה – חקירה שהחלה זמן קצר אחרי שהתבררו תוצאותיו הקשות. עורכי הדין של משפחת חנוכייב טוענים שהשוטרים שביצעו את הירי לא נחקרו בחדרים נפרדים כדי למנוע אפשרות של שיבוש ראיות או תיאום עדויות. בנוסף, הם טוענים שפרק הזמן שעבר מיום המקרה ועד שהופיע חוקר מח"ש בבית המשפחה – חמישה ימים – אינו סביר בנסיבות העניין.
זו לא הפעם הראשונה שבה שוטרים במחוז חוף הורגים אזרח בתקרית שלפי החשד לא מוצו בה כל האופציות האחרות. במאי השנה שוטרים בטירת הכרמל ירו למוות בחיים בן שמעון, בן 38 מעורער בנפשו, שלטענתם איים עליהם בסכין. גם במקרה זה לא הייתה הקפאת מצב ולא הוזעק צוות מו"מ. התיק נחקר במח"ש אך הוחלט לסגור אותו.
"הכי קל לשוטרים לשלוף אקדחים כמו רמבו ולירות בפגועי נפש, בעולים חדשים, ברוסים, בערבים, בבני מיעוטים. הם לא היו מעזים לעשות את זה לישראלי צברי", טוען האב יוסי, "הם גיבורים על חלשים, זו תחושה נוראית של חוסר אונים. לפני שסרגיי מת רציתי להתנדב במשטרה, התחלתי בהליכים, יש לי אקדח ברישיון – ועכשיו אין סיכוי בעולם שזה יקרה. זה ילד שגידלנו בצמר גפן, ולא ננוח ולא נשקוט עד שהאחראים לזה ישלמו על מעשיהם".
"אנחנו סומכים על חוקרי מח"ש שיעשו את עבודתם נאמנה. זה אירוע טרגי מאוד, והיה אפשר למנוע את מותו של בחור צעיר שלא סיכן איש", טוענת עו"ד מורד, "הם כבר ירו בו ברגל ולמעשה הוא נוטרל, אז למה היה צורך לירות בפלג גופו העליון ולגרום למותו? זה דבר שלא ברור לי. הוא לא סיכן את השוטרים. הוא היה בתוך חצר ביתו ולא החזיק בבני ערובה. זה מעשה חמור שדורש חקירה מעמיקה ומצריך מהמשטרה להפיק לקחים כדי שלא יישנה בעתיד".
ממשטרת מחוז חוף במשטרה מסרו בתגובה: "צר לנו על אובדנה של המשפחה, אולם לצערנו רמת המסוכנות של החשוד ורמת האלימות בה נקט הובילה אותו אל מותו. מדובר חשוד, שלא זאת בלבד שביצע שוד מזוין ולאחר איום על חיי הכספרית בבנק שדד את כסף וניסה להימלט. השוטרים הגיבו באופן סביר ומידתי. כאשר חשו סכנת חיים מיידית הגיבו בירי לעבר פלג הגוף התחתון, וגם זאת לאחר אזהרה מפורשת שינהגו כך אם לא יניח את הסכין מידו. כל שוטר הנמצא במצב של סכנת חיים אל מול אדם חמוש בסכין המאיים ליטול את חייו רשאי לבצע ירי על מנת לנטרל את הסכנה ולהציל חיי האזרחים ואת חייו".
ממח"ש נמסר: "הנושא מצוי בבדיקה ומטבע הדברים לא נוכל להתייחס מעבר לכך. בנוגע לאירוע בטירת הכרמל – לאחר שהחשוד ברח מחנות בלי לשלם הגיעו שני שוטרים לביתו. החשוד יצא עם סכין ודקר אחד מהם תוך שהתעמת איתו, ולאחר מכן גם את השוטר השני. לאחר ששוטר זה ראה כי החשוד מנסה לדקור אותו שוב, הוא ירה ירייה אחת לפלג גופו התחתון. כתוצאה מירי זה החשוד נפגע בירכו, בעורק הראשי. טיפול רפואי הוזמן עבור החשוד, אך החשוד דימם ולבסוף נקבע מותו מאובדן דם. יצוין כי שני השוטרים נזקקו לטיפול רפואי בבית החולים. לאור נסיבות אלו, בדיקת התיק נסגרה בהיעדר יסוד סביר לחשד לביצוע עבירה פלילית מצד מי מהשוטרים".