דגל חטיבת גולני. דגל ישראל. פוסטר זרחני עם המשפט "הגן על מולדתך – התגייס". כובעי ב' ומדי צה"ל. רובי קלצ'ניקוב. מאגים. תתי מקלע עוזי וגליל. מאות מחסניות. זאת התכולה של צריף גדול בלב יער בפאתי העיירה הונסדייל, צפון-מזרח פנסילבניה. קו ההגנה האחרון מפני שואת יהודי אמריקה. 

רשמית אין ל"חרב גדעון" משימה אחרת מלבד אימונים טקטיים. מדובר באקדמיה צבאית פרטית שמציעה לאזרחי ארה"ב "ללמוד לירות בסגנון ישראלי!" (סימן הקריאה במקור); בחסות התיקון השני לחוקה האמריקאית, שמעניק לאזרחי ארה"ב את הזכות לשאת נשק, היא משווקת "אימון טקטי המתחייב לספק לאזרחים אחראים את הכישורים הנדרשים על מנת לנטרל איום". בפרסומים הרשמיים שלה אין זכר לאג'נדה שמתחת לפני השטח: היערכות לקראת פרעות בהיקף גדול נגד יהודים. פוגרום, או גרוע מזה: ליל הבדולח 2.0.

מליציה יהודית- רובה עם דגל ישראל (צילום: צילום פרטי)
"גם בגרמניה לא חשבו שתהיה שואה". הירשהורן | צילום: צילום פרטי

"המטרה שלנו היא להכשיר יהודים כלוחמים שיידעו להפעיל את כל סוגי הנשק, כך שבעת פיגוע טרור, ניסיון לפגוע בבתי כנסת או במרכזי הקהילות היהודיים, הם יידעו להשיב אש ולמנוע אסון כבד", מדגיש יהונתן שטרן, מייסד ומנהל האקדמיה. שטרן (34), יליד קריית ארבע, הוא לוחם לשעבר ביחידה המובחרת "נצח יהודה", נשוי ואב לשניים. כמו כל המדריכים של חרב גדעון, גם הוא בעל אזרחות אמריקאית. אבל הוא לא רואה בצבע הדרכון שלו ושל חבריו תעודת ביטוח: "אנחנו פה כדי למנוע שואת יהודים נוספת", הוא אומר.

אנשי חרב גדעון מכירים את הרמת הגבה שמייצרות ההכרזות הפרנואידיות או המיליטנטיות הללו, תלוי מי מאזין להן. "גם בגרמניה בשנות ה-30 אף אחד לא האמין שתהיה שואת יהודים", אומר מרכוס הירשהורן (30), כיום אחד המדריכים באקדמיה ובעבר תושב קריית ארבע וחייל בגדוד 51 של גולני. "אמרו 'גרמניה מדינה נאורה, דמוקרטית, זה לא יקרה', וכולנו יודעים מה קרה בסוף ואיך הושמדו שישה מיליון יהודים. אם לעשירית מהיהודים בזמן השואה היו כלי נשק להגנה עצמית, הם היו ניצלים. זה המסר שלי גם בארה"ב: מי שחושב שלא תהיה כאן שואה חי בעולם אחר. אנחנו כאן כדי למנוע דבר כזה. על כל יהודי עם נשק להגנה עצמית, עשרות יהודים אחרים לא יגיעו לתאי הגזים".

"בישראל היו עוצרים אותנו"

את "חרב גדעון" הקים שטרן לפני כחמש שנים עם כמה מחבריו, כולם יוצאי יחידות קרביות בצה"ל - גולני, דובדבן, נצח יהודה, גבעתי. "השם שבחרנו", מבהיר שטרן, "לא קשור למבצע 'חרב גדעון' של המוסד, שגרם לחיסולם של המחבלים שהיו מעורבים ברצח 11 הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. זה שם שלקחנו מהתנ"ך, מהשופט גדעון". שטרן מתייחס כאן לגדעון בן יואש, השופט החמישי המוזכר בספר שופטים, טיפוס מיליטנטי שהוביל את בני ישראל למלחמה באנשי מדין תחת הסיסמה "חרב ל-ה' ולגדעון". זה נגמר בהפי אנד המקראי הקלאסי, "ותשקוט הארץ ארבעים שנה".

מליציה יהודית- חיילים הולכים ראשית (צילום: צילום פרטי)
חלק באים ליום, אחרים מתאמנים חודשים | צילום: צילום פרטי

שטרן לא משאיר ספק באשר למקור הידע והמוטיבציה של אנשיו. "חלק מאיתנו התגוררו בקריית ארבע, בהתנחלויות, והיו עדים לאירועים ביטחוניים של מחבלים שפגעו או ניסו לפגוע ביהודים. צברנו ניסיון רב באבטחת ישובים, בפעילות מבצעית בשטחים ובגבולות, בלוחמה בטרור. יש לנו מספיק ידע וניסיון להכשיר אנשים להילחם בטרור. חלק מהחבר'ה גדלו בכלל בארה"ב והתעקשו לעלות לארץ כדי להתגייס לצבא. היו כאלה שסיימו כקצינים ואחרים כמ"כים או חובשים קרביים. המדריכים שלנו שירתו ביחידות סודיות ומובחרות, השתתפו במבצעים בעורף האויב. יש להם את כל המיומנות להפוך אדם ללוחם, מהרמה הבסיסית ועד הגבוהה ביותר".

כשהמדריכים של שטרן השתחררו מצה"ל ועברו לארה"ב, הם גילו שהחשש מפני אירועי טרור, שמלווה את המדינה מאז פיגועי 9/11, יצר קהל לקוחות פוטנציאלי לאימוני נשק. כך נולד הרעיון להקים את מחנה האימונים בפנסילבניה. "פה יותר ליברליים בכל מה שנוגע לשימוש בכלי נשק", מסביר שטרן את בחירת הלוקיישן. "יש כאן הבנה לצורך של אדם לשאת על עצמו נשק כדי להגן על עצמו ועל סביבתו". ואכן, תושבי פנסילבניה יכולים להיות הבעלים החוקיים של נשק – כמעט כל סוג של נשק – כבר בגיל 18. שלוש שנים לפני שמותר להם לשתות כוס בירה. לשם השוואה, קבלת רישיון נשק בניו ג'רזי השכנה היא הליך שיכול להימשך עד שנתיים; בפנסילבניה זה עניין של שעות.

יונתן שטרן (צילום: אלון חן)
"האויב שלנו יהפוך למטרה נרדפת". שטרן | צילום: אלון חן

אם טרור בכלל ופונדמנטליזם מוסלמי בפרט הם פחדים נוכחים בארה"ב מאז העשור שעבר, הרי ששנות פעילותה של חרב גדעון באות על רקע מגמה אחרת: התחזקות הארגונים הניאו-נאציים במדינה, מגמה שהחלה תחת שלטון אובמה והחריפה מאז עלייתו לשלטון של דונלד טראמפ. כלומר, אלא אם שואלים את אנשי חרב גדעון. "אני לא חושב שיש איזו מגמת עלייה באנטישמיות ברחבי ארה"ב", טוען דורון (שם בדוי), ממקימי חרב גדעון. "התקשורת מקצינה את זה. גם לפני עליית טראמפ היו פה ושם מעשי ונדליזם בבתי קברות יהודיים, אין פה שום עלייה דרמטית".

הנתונים שפורסמו מראים שיש.
הירשהורן: "התקשורת פה מגזימה לגמרי, ממציאה דברים. היו גם כאלה שהשוו את טראמפ להיטלר. נו אז מה? אתה חושב באמת שהוא שונא יהודים? הרי הבת שלו יהודייה, אז מה, הוא ישלח אותה לתאי גזים?".

אם שום דבר לא מאיים על יהדות ארה"ב, אז למה אתם כאן?
דורון: "כדי לתת למענה לטרור שחדר למדינה, וגם לטפל בשודדים ובעבריינים שפוגעים באיכות חיי התושבים ולא מהססים לירות בהם כדי לשדוד את רכושם. אנחנו זוכים לתמיכה רבה ממנהיגים נוצרים ומאזרחים שמעריכים מאוד את מדינת ישראל, יודעים מה היכולות של צה"ל ומעריכים כמה חשוב מה שאנחנו עושים למען הציבור".

שטרן מחדד: "זה לא חוקי להקים דבר כזה בארץ. מכללה לאימונים טקטיים? בישראל, נגיד ככה, היו עוצרים אותנו. לכן החלום שלי היה לפתוח בית ספר כזה בארה"ב, שבה אין בעיה לאמן אזרחים להשתמש בנשק. כבר אימנו מאות אזרחים, רובם יהודים אורתודוכסים מניו יורק והסביבה, והביקוש גדול מאוד".

המחנה בפאתי הונסדייל נראה יותר כמו קן של תנועת נוער מאשר בסיס אימונים, סביבו אתרי תיירות ומסלולי טיול שמאות אלפים פוקדים מדי שנה. גם הטירונים לא נראים כמו מיעוט אתני נרדף: הם רואי חשבון, עורכי דין, עובדים בחברות הייטק, אנשי עסקים ובעלי חברות גדולות בתחום המחשבים, רופאים, אחיות במרפאות פרטיות, גבאים בבתי כנסת. הם מגיעים למחנה האימונים עם כיפות וטליתות מתחת לטי-שירטים עם סמל צה"ל. הם לא מסתירים לרגע את יהדותם.

מליציה יהודית- כדורים בגדלים שונים (צילום: צילום פרטי)
רובים, מאגים, מאות מחסניות | צילום: צילום פרטי

"כשראיתי בשנה שעברה את הצעדה בשארלוטסוויל, של הימין הקיצוני שמבחינתו לא רוצה אותנו פה, הבנתי עד כמה אנחנו מאוימים", אומר שטרן. "אנחנו מפיקים את הלקח ממה שקרה בעבר ואסור להיות שאננים. הגויים יודעים איפה אנחנו גרים, וכשהם יגיעו אלינו נדע איך להגיב כדי להגן על עצמנו. האויב שלנו יהפוך למטרה נרדפת".

בין אלט נוילנד לאלט רייט

שטרן ודורון מדווחים שהאקדמיה היא הצלחה גדולה. הם אמנם מדברים מהפוזיציה, אבל ותק של חמש שנים בביזנס מעיד על כך שהכנסות יש, ברוך השם. "כל מי שבא למחנה האימונים משלם 500 דולר ליום, ואם הוא ממשיך לשבוע אנחנו עושים לו הנחה. אני יכול לגלות לך שהביקוש אדיר ויש לנו רשימת המתנה ארוכה", אומר שטרן. "באים לפה יהודים מכל השכבות ויוצאים מפה סופר קרביים ועם מוטיבציה בשמיים".

מי אתם, אנשים שבאים ללמוד לירות בסגנון ישראלי? כל מיני, אומר דורון: "יש גם נוצרים שמעוניינים לעבור מסלול הכשרה כדי להגן על עצמם. יש אפילו בנות צעירות שמעוניינות לעבור הכשרה כלוחמות". למשל האחיות חיה ורחל שפירו, עובדות במרפאה בברוקלין שלמדו לירות באקדחים וברובים ואיך להגיב במקרה של תקיפה מצד מחבלים או אנשי ימין קיצוני. "אנחנו צדות לפעמים ביחד, אבל מעולם לא ירינו בכלי נשק", סיפרו השתיים למדריכים. "בזכות העבודה במרפאה אנחנו מבינות את האיומים שיש כלפי יהודים, לכן החלטנו להגיע. אנחנו גאות שעשינו את זה".

מליציה יהודית- חיילת במטווח (צילום: צילום פרטי)
"יש אצלנו בנות צעירות שעוברות הכשרה כלוחמות" | צילום: צילום פרטי

לו קאהן, יהודי בן 50, בעל חברת מחשבים מניו-ג'רזי, קרוב כנראה לפרופיל הממוצע של טירוני חרב גדעון. הוא עבר הכשרה כלוחם אצל המדריכים של שטרן ומעודד אחרים ללכת בעקבותיו. "יש פה יהודים שקונים כלי נשק להגנה עצמית, אבל רובם לא יודעים להשתמש בו. הוא מחליד אצלם במגרות ובארונות", אומר קאהן ומחזק את הנראטיב הגלותי של שטרן ודורון: "היהודים חשופים מאוד לפגיעה מצד פעילי טרור וארגונים ניאו-נאציים. חשוב שנדע להגן על הקהילות שלנו, על בתי כנסת והמוסדות וגם על שאר האזרחים שבעת מתקפת טרור. גם כשסתם אנשים מחליטים להשתגע ולבצע טבח, רוב האזרחים נותרים חסרי אונים".

כפי שמעשי טבח מחרידים מתרחשים בארה"ב חדשות לבקרים, כך יש במדינה מסורת ארוכה של ארגונים כמו-צבאיים ומיליציות של ממש שבדיוק כמו "חרב גדעון" נשבעים להגן על קבוצות שהמדינה, לשיטתם, לא יכולה או לא רוצה להגן עליהן. מדובר בעשרות אלפי אנשים חמושים השייכים לארגונים שרובם אינם מוכרים באופן רשמי על ידי רשויות המדינה, ובמקרים רבים פועלים למרות התנגדות המשטרה. מצב אבסורדי, אבל התיקון השני לחוקה האמריקאית מגן על קיומו.

את חוקי הנשק המתירניים בפנסילבניה מנצל ארגון בשם "חיילי המילואים של פנסילבניה", שמטרתו לשמור על בטחון האזרחים ורכושם; במיזורי פועל ארגון בשם המפורש "המיליציה האזרחית של מיזורי"; באוהיו יש "כוח הגנה" ובטקסס פועל ארגון-על התומך במליציות אזרחיות. מלבד הנשק והשמות המיליטנטיים, לרוב המוחלט של הארגונים האלה יש מכנה משותף פוליטי: הם מייצגים את הימין הקיצוני האמריקאי, מ"הימין האלטרנטיבי" ("אלט רייט") ועד לתנועות "עליונות לבנה", גלגולים כאלה ואחרים של הקו-קלוקס-קלאן וארגונים ניאו-נאציים המנסים לפגוע ביהודים, בשחורים, בהיספאנים.

באופן מסורתי, ארגונים כאלה נוטים להתחזק תחת נשיאים דמוקרטיים ולהיחלש בכהונות של נשיאים מהימין, אולי מתוך תחושה שיש על מי לסמוך בבית הלבן. אבל נראה שהתמיכה הגורפת של דונלד טראמפ בזכות לשאת נשק בכלל ובימין הקיצוני בפרט מעודדת את פעולת המיליציות האזרחיות גם בכהונה הנוכחית – ומייצרת תחושה שיש סיבה טובה לקיומו של ארגון כמו חרב גדעון. 

מליציה יהודית- חיילות במטווח (צילום: צילום פרטי)
"אנחנו יכולים להכשיר גם בני 12 בלי שום בעיה" | צילום: צילום פרטי
  

רק באחרונה פורסם דו"ח האנטישמיות לשנת 2017, שחשף עלייה משמעותית במספר גילויי האנטישמיות ברחבי העולם וגם בארה"ב. ספציפית בארה"ב, מאז עליית טראמפ אירעו עשרות מקרים של פגיעה בבתי קברות יהודיים ומוסדות יהודיים ונערכו צעדות של ארגונים ניאו-נאציים. בתקשורת האמריקאית דווח לא אחת על סטודנטים יהודים שחוששים לבטא באוניברסיטאות את תמיכתם בישראל מחשש שיותקפו. אנשי חרב גדעון אולי מסרבים להכיר בהתגברות האנטישמיות תחת ממשל טראמפ, אבל גם הם יודעים שיש לפחות סיבות פסיכולוגיות להיווצרותה של רשימת ההמתנה לשירותיהם.

בשבילי רק אמל"ח ישראלי

לטירונים של שטרן מוצעים מספר מסלולי אימון. יש אימון מזורז בן יום אחד שבו מלמדים את הטירון לירות בכמה כלי נשק וכיצד להתגונן - טקטית או בקרב מגע - בעת מתקפת טרור או ניסיון נקודתי לפגוע ביהודים. יש כאלה שמוכנים לשלם אלפי דולרים עבור אימון של שבוע עד עשרה ימים; מעטים עוברים אימונים של חודש ואפילו חצי שנה. "ביום או יומיים אי אפשר להפוך אדם ללוחם ברמה של יחידה קרבית", מבהיר שטרן. "זה מצריך הרבה יותר זמן, כמה חודשים. אבל גם מי שמגיע ליום אחד יוצא מפה עם ניסיון וידע בהפעלת כלי נשק, כיצד לפעול בזירות פיגועים שונות והכי חשוב - להגן על עצמו, על משפחתו ועל הקהילה".

"אתה לא מבין איזו תמיכה ופרגונים אנחנו מקבלים מארגונים נוצרים ששומעים על כך שחלקנו שירת בצבא הישראלי", אומר שטרן. "יש לצה"ל מוניטין גדול בארה"ב ובכל העולם, ונוצרים מוכנים לשלם הרבה כסף עבור האימונים פה".

ההדרכה נעשית בקבוצות קטנות, פרטניות, של חמישה עד עשרה טירונים. בשעות הראשונות מדובר באימון על יבש, כולל הסברים על כל סוגי הנשק. בהמשך הם יוצאים החוצה למעבה היער כדי לירות כדורים חיים לעבר מטרות שהוצבו במקום. לאחר מכן הם עוברים קורסים בקרב מגע והגנה עצמית.

מליציה יהודית- חיילים מתצפתים (צילום: צילום פרטי)
"כל מי שבא למחנה האימונים משלם 500 דולר ליום" | צילום: צילום פרטי

שטרן, ששירת בנחל החרדי, מספר שהמוטיבציה של החניכים בשמיים. "ההדרכה והאימונים נערכים בעברית ובאנגלית. החבר'ה פה מורעלים לגמרי, יש להם מוטיבציה גבוהה מאוד. אנשים משלמים לא מעט כסף כדי ללמוד להגן על חייהם וחיי אחרים. הם יוצאים מפה עם ארגז כלים שמאפשר להם להתמודד עם כל תרחיש".

כלומר לא רק תרחישים של תקיפות על רקע אנטישמי.
"בהחלט לא. תאר לך שאני נכנס לסופרמרקט ושודדים נכנסים פנימה - אני אדע להתמודד ולנטרל אותם בכמה כדורים בראש. האימונים מקנים לחבר'ה שלנו ביטחון לפעול בכל החזיתות וגם להרתיע, לא רק מחבלים אלא גם עבריינים מסוכנים".

גם בני נוער באים להתאמן אצלכם?
"כן, כמובן באישור ההורים".

בני כמה החניכים הצעירים ביותר שלכם? 
דורון: "נכון לעכשיו מקבלים רק מגיל 16 ומעלה. אנחנו יכולים להכשיר גם ילדים מגיל 12 בלי שום בעיה, אבל מעדיפים לאמן בני נוער בוגרים שמבינים מה לעשות עם נשק ויש להם שיקול דעת".

קאהן, מזמן לא קטין, מספר שהגיע להתאמן במחנה בגלל האנטישמיות הגואה. "אני בכלל חובב ציד ויש רבים כמוני שאוהבים לצוד, אבל זה לא נותן לי שום הכשרה להיות לוחם, להשתמש בכלי נשק. פה אני מקבל את כל מה שאני צריך כדי לפעול בזמן אמת ולהתמודד עם טרוריסטים או קיצונים שינסו לפגוע בי או במוסדות יהודיים. אנחנו צריכים להיות מוכנים".

הידיעה על קיומו של מחנה האימונים, מספר קאהן, עוברת בקרב היהודים מפה לאוזן. בבתי כנסת, בפגישות בתוך מוסדות הקהילות היהודיות, באירועים גדולים. "אין פה עניין סודי", מבהיר דורון. "אנחנו פשוט מעדיפים לא לצאת בפרסומות ולעשות רעש גדול כדי לא לעורר כל מיני גורמים שינסו לחבל בפעילות שלנו".

מליציה יהודית- רובים (צילום: צילום פרטי)
"תורמים את חלקנו לתעשייה הישראלית". נשק כחול לבן בפנסילבניה | צילום: צילום פרטי

הארגונים היהודיים האורתודוכסיים תומכים בפעילות האקדמיה ומחנה האימונים בעוד שהרפורמים מתנגדים נחרצות ולמעשה מנסים להתנער מאנשי חרב גדעון. "האורתודוכסים מעודדים יהודים להגיע לאימונים. רפורמים וקונסרבטיבים לא רוצים להיות חלק מהמיזם שלנו", מסכם שטרן.

זה עניין של השתייכות פוליטית? כלומר העובדה שהאורתודוכסים מזוהים עם הימין והרפורמים והקונסרבטיבים עם השמאל?
"אולי זה חלק מהעניין, כן". 

הירשהורן מחדד: "רוב היהודים הדתיים תומכים ברפובליקנים, שתומכים בנשיאת נשק להגנה עצמית, בעוד שהחילונים הם יותר שמאלנים ותומכים בדמוקרטים. מי שמפחיד אותי זה לא הימין הקיצוני, אלא השמאל הקיצוני שמתנגד לכך שאנשים יישאו נשק. הם אלה שמסכנים את היהודים".

איפה אתם עומדים בסוגיית אלאור אזריה?
שטרן: "הוא עשה כל מה שחייל צריך לעשות. ההחלטה לדון אותו לעונש מאסר בפועל היא בושה וחרפה ומראה את הניתוק בין העם לדרגות הגבוהות בצה"ל ובממשלה. לי יש בעיה עקרונית עם 'טוהר הנשק' שמסכן חיי יהודים ומנגד מציל חייהם של אויבים. אסור לקבל את הכללים המטורפים האלה".

אגב נשק, אתם מחזיקים לא מעט ציוד צבאי ישראלי. מאיפה הוא מגיע?
"קסדות, חולצות ומדים אנחנו קונים דרך האינטרנט מחברות ישראליות בכמה עשרות אלפי דולרים בשנה. הכל תוצרת כחול לבן, כמובן חוץ מהנשק והכדורים שאנחנו רוכשים בארה"ב. כשרובה התבור יתחיל להימכר בשוק האמריקאי, נרכוש גם אותו עבור החניכים שלנו. בדרך הזו אנחנו תורמים את חלקנו לעידוד התעשייה בישראל".