בלילה שבין החמישי לשישי במרץ 1975 פרקה אניית נוסעים שתי סירות עמוסות במחבלים מארגונו של אבו ג'יהאד. הם הצליחו להגיע עם סירות גומי מהירות עד לחוף תל אביב, שם פתחו באש רובים וזריקת רימונים. בהמשך, הצליחו להשתלט על מלון סבוי הממוקם על החוף ולתפוס בני ערובה. למחרת, פרץ למלון כוח של סיירת מטכ"ל שהצליח לחסל שבעה מחבלים וללכוד אחד, אבל במחיר כבד. חמישה בני ערובה חולצו, אולם שמונה אחרים נהרגו ואיתם עוד שניים מהכוח הפורץ, אל"מ עוזי יאירי וסמל איתמר בן דוד. חייל נוסף, זה אשר היה הראשון לרוץ לאירוע עם נשקו האישי בעת ששהה בחופשה, נהרג בתחילת האירוע.
האירוע הכאוב הזה מספיק כדי להמחיש את האיומים הנשקפים על מדינת ישראל מכיוון חוף הים והאמת היא שהם רבים עוד יותר. בכל רגע נתון מנסים ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגוע איכותי במדינת ישראל. לצד הניסיונות האלה מנסים גם להגדיל את מלאי אמצעי הלחימה הקטלניים ולהבריח אמצעי לחימה איכותיים יותר כמו רקטות, טילי נ"ט או סתם עוד כמה אלפי כדורים. לאורך השנים הפכו השיטות של ארגוני הטרור למתוחכמות יותר ואת מרביתם הם מבצעים מאזור הים, ביחוד מאז השלים צה"ל את בניית הגדר בגבול הדרום. מול אלה מציב חיל הים הגנה מתוחכמת יותר וממוחשבת בעיקרה. לאורך החוף הציב החיל מכ"מים מסווגים מצלמות לטווח ארוך ושלל סנסורים שנשלטים מבונקרים שנראים כמו חדר מצב של נאס"א.
בכל הקשור לחשיפה תקשורתית נחשב חיל הים לקמצן שבחילות צה"ל, אבל באופן נדיר הסכימו בחיל הלבן להכניס אותנו לקודש הקודשים, מוצב השליטה הימי של זירת אשדוד. בשנים האחרונות התחום הזה עבר קפיצת מדרגה טכנולוגית אדירה ורק דבר אחד חסר להם שם, שעות שינה. ועדיין, כפי שלמדתי, בקריות השליטה הימית (הבק"שיות) מורעלות באופן חריג על התפקיד שלהן ומודעות לחשיבות שלו לביטחון המדינה. הן העיניים של צה"ל בגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל – הים – וכבר בהתחלה הן דואגות להדגיש: "לפה באים כדי לעבוד".
עייני הנץ של צה"ל בים
זירת אשדוד נחשבת לגדולה ביותר ותחום האחריות שלה מתחיל בחלקו הצפוני של מישור החוף ומגיע עד מצרים בדרום. בעבר הייתה הזירה מורכבת ממספר מוצבי שליטה שהיו פרוסים לאורך החוף, כחלק מהפקת הלקחים מאירועי העבר הם הפכו למוצב מרכזי. כיום פרושים לאורך חוף הים מכ"מים ומערכות תצפית, חלקם מוצבים על מתקנים אזרחיים והם כולם נשלטים מהמוצב שבבסיס חיל הים באשדוד.
נכון להיום הם היחידים שפועלים כך ולאחרונה התקבלה בחיל הים ההחלטה להקים מוצב מרכזי גם לזירת חיפה. "אנחנו החלוצים בתחום, כאשר המרכז כולל גם גילוי וגם ניהול, פו"ש (פיקוד ושליטה)", אומר רס"ן שי אלוני, שמיד לאחר מכן חושף בפנינו את מוצב השליטה הזירתי עליו הוא מפקד. כבר בכניסה אי אפשר לפספס את הקדמה ותחושת ההייטק במקום שקירותיו מכוסים במסכי ענק. על הכול שולטות הבק"שיות בשקט מופתי.
"השורה הראשונה כוללת את אמצעי הגילוי – מכ"ם ליבה מהמתקדמים בעולם ומערכת תצפית נץ", מסביר שי. "הם ממוקמים על מתקן אזרחי גבוה. בעצם, כל המכשירים נמצאים שם ואני שולט מפה על התמונה ועל התפעול כולל תקלות בסיסיות. החיסרון היחיד זה שאם יש תקלות מורכבות, אני צריך לשלוח לשם אנשים, אבל ביום יום אין לי שם אנשים מה שחוסך לנו בסיס שלם. זה נכון לעוד מספר עמדות".
הבק"שיות שיושבות על אמצעי הגילוי שבשורה הראשונה רואות כל מה שקורה בחוף הים עד למרחק של 80 ק"מ לערך. "כל מה שקורה שם אני רוצה לדעת. שידעו על כל ספינה שיש שם ויגלו מה שצריך במידה והיא חשודה. זירת אשדוד אחראית גם על זירת עזה כאשר גם שם אנחנו יודעים כל מה שקורה", אומר רס"ן שי. לבק"שיות יש מערכת ניהול, מסך נוסף שמתרגם את תמונת המכ"ם לסוג של ציור ברור. "זה נותן לי כל מיני פונקציות נוספות כמו מתי המטרה מגיעה ולאן. לא פחות חשוב שאת התמונה הזו כולם רואים, כולל הספינות בים ומוצב הפיקוד. המערכת מאפשרת לי להציג לפיקוד, או לכל מי שצריך, את התמונה הכוללת והיתרון הכי גדול זה שכל חיל הים יודע לדבר עם המערכת הזו".
במידה והבנות שיושבות בשורה הראשונה מגלות מטרה חשודה במכ"ם הן מתמקדות בה בעזרת מערכת התצפית, נץ, ומתחילות לחקור אותה. "לאחר מכן, הבק"שיות שבשורה הראשונה מוציאות מטרה לא מזוהה, שאותה הן חוקרות וזה עובר לשורה השנייה, שם הבק"שיות עובדות על התמונה במערכת השו"ב (שליטה ובקרה) ומתחילות לנהל את האירוע".
על קירות המרכז החשוך יש מספר מנורות אדומות וגדולות, ברגע שמטרה עוברת לשורה השנייה הן נדלקות, מה שמכניס את כולם למצב חרום. "המטרה עוברת לשורה השנייה כאשר עדיין לא יודעים מה זה. הן מנהלות את האירוע, תופסות את הקשר ומזניקות דבורה לכיוון המטרה. מפה אנחנו מעבירים להם את תמונת המכ"ם ומכווינים אותם בצורה המהירה והטובה ביותר לעבר המטרה, בלעדי הוא לא רואה את המטרה ואם אני לא עושה את זה בצורה הטובה ביותר לא יהיה יירוט".
במהלך ההסבר של רס"ן שי, מגיעה לכיוון הארץ יאכטה חשודה, שאותרה על ידי הבק"שיות מהשורה הראשונה. האח"משיות מהשורה השנייה עלו מולה ומיד תחקרו אתה במספר שאלות "אימות" ובמקביל הזניקו לעברה ספינה שיירטה אותה. רק לאחר בדיקה קפדנית האירוע חוזל"ש. "זה חלק מתהליך שאנחנו עושים לכניסה של כלי שיט אזרחיים לארץ. צריך להגיד שהנוהל כניסה לארץ מאוד מסודר. כל סוחרת שמגיעה לארץ מחויבת בדיווח לסוכנויות בארץ ואלה מעבירים את המידע לחיל הים לפחות 48 שעות מראש. המידע כולל מי מגיע, מתי ופרטים נוספים. מידע זה מאפשר לנו לוודא מי מגיע ובנוסף אי התאמה במידע כשאין הסבר הגיוני מגביר את החשד. זה אחד מהעיסוקים של המרכז כאשר כל יום מגיעות לנמל אשדוד סביב ה-15 ספינות סוחר וברור שפוטנציאל הנזק של ספינה כזו, אם למשל תתפוצץ בסמוך לחוף או חלילה בנמל מאוד גדול".
מלבד ספינות הדבורה, הבק"שיות שבשורה השנייה יודעות לדבר גם עם גורמים נוספים שיכולים לסכל אירוע חשוד כמו סיור אווירי ואפילו עם כוחות הקרקע. השורה הזו בנויה מאחמ"שיות ובק"שיות בכירות שאיתן יושב קצין השליטה, "שזה קצין שהגיע מהתחום או מהספינות".
השורה השלישית והאחרונה נקראת דסק הפיקוד ולה שני תפקידים עיקריים. הם מנהלים כל אירוע בגזרת עזה, "יש שם קצין שליטה ותיק יותר והתקבלה החלטה שהם מנהלים כל אירוע בגזרת עזה". בנוסף הם מנהלים את האירועים החריגים והגדולים יותר. "במהלך המשמרת יושבים שם בעלי תפקידים ותיקים יותר ובנוסף יש להם מערכות מודיעין. בזמן אירוע מגיעים לשם המפקדים הבכירים ואנשי המודיעין. יש לנו פה גם ממשק עם כוחות היבשה באמצעות מערכת המשואה ובנוסף ממשק לגופים אחרים כמו למשל, משטרה ימית, המכס ואחרים. אני זה שמודיע להם על הגעת יאכטות למשל. אם אני לא מודיע להם, הם לא ידעו", מסביר רס"ן שי.
איתור, הכוונה והשמדה
מרכז השליטה הזירתי הוא למעשה קומפלקס מתוחכם שכולל מלבד החדר המרכזי עוד מספר חדרים נוספים לאירועי חרום. במבצעים גדולים, הסלמות ואף מלחמות מציבים את הבק"שיות ושאר הגורמים הרלוונטיים באותם חדרים שמוכנים להפעלה באופן מידי. בעצם על מה שצריך לעשות זה להביא את האנשים ולפתוח את הדלת. זו הסיבה שבמקרים של אירוע חריג הדבר הראשון שמפקד בסיס אשדוד עושה זה להגיע לשם כמה שיותר מהר.
באופן טבעי נאסר עלינו לצלם את חדרי החרום אבל בואו נגיד שהם הזכירו מרכז חלל מתקדם. מסכי המחשב הוצבו בצורה של האות ח' כאשר לכל צלע התפקיד שלה, בקרה מודיעין ופיקוד. "הכול ביחד מאפשר לנו לנהל מצבי חרום ומבצעים גדולים וזה מבלי לפגוע בפעילות השגרתית", מדגיש רס"ן שי. לכל זה יש להוסיף את העובדה שהקומפלקס הזה ממוגן באופן מלא ויכול לספוג פגיעות ישירות של טילים ואף להתמודד עם איומי אב"כ.
במהלך הסיור למדתי שאומנם הן אמונות על הים אבל בזכות המערכות והיכולות הן ניהלו גם אירועים שהתגלגלו על החוף. "בשנת 2010 הבק"שית גילתה מחבלים נעים על החוף לכיוון הגדר. הקפצנו לשם לוחמי חי"ר ודבורות ולמעשה ניהלנו את כל האירוע. בזכות ההכוונה של הבק"שית הם הושמדו על החוף מדבורות שלנו, כי הם היה להם את קו הירי הכי טוב".
בכל שנה נכנסות לגזרה שלהן אלפי ספינות סוחר ופרטיות והן מכירות ויודעות על כל אחת מהן. לצד נפח הפעילות האדיר הזה הן גם אחראיות על גזרת עזה שם פועלות מאות, אם לא יותר, ספינות – "ולא כולן תמימות", מסבירה קצינת השליטה סגן ספיר הופמן. "זה לא כמו ביבשה שיש לך כל מני סימנים, נגיד בן אדם מזיע או כפיה על הראש, ופה כולם דומים ככה שהערנות והמקצועיות שלך הם קריטיים. תשומת לב, ערנות, חדות ומקצועיות של בק"שית, זה ההבדל בין ההצלחה והכישלון".
רס"ן שי מספר על אירוע מהחודש שעבר, אז הבחינה בק"שית שהייתה במשמרת בשתי סירות מנוע יוצאות לים מכיוון הרצועה. "הן יצאו לכיוון מצרים וראינו שהן חזרו לרצועה כשהן עמוסות. כבר כשיצאו הערכנו שהן יצאו כדי לבצע הברחה ונערכנו לזה בהתאם מבחינת הכנת הכוחות. ובאמת ראינו שהן חזרו עמוסות בארגזים והשמדנו אותן על קו החוף. שוב זה אירוע שכולו התנהל מפה וחומרים גלם להכנת רקטות לא הגיעו באותו הלילה לעזה. זה החלק שלנו במלחמה הזו". סגן הופמן מוסיפה שהאירוע הזה נחשב לדוגמה טובה לערנות והמקצועיות של הבק"שית, כל סירות הדיג דומות אבל הבק"שית ידעה לשמור על ערנות ולמצוא את המחט בערימת השחת.
"לפה באים כדי לעבוד קשה אבל זה שווה"
סגן ספיר הופמן מאשקלון משרתת במערך כבר ארבע שנים וכיום היא קצינת שליטה. כבר בהתחלה היא מבקשת להדגיש, "לשבת שעות מול מסך, שש שעות שמונה שעות ויותר, בלי להוריד את העיניים זה אתגר לא קטן שלא לדבר על האחריות שיש על הכתפיים, מי שבאה לפה צריכה לדעת שהיא פה כדי לעבוד קשה אבל זה שווה כל רגע".
איך מצליחים להושיב בת 18 משמרת שלמה בלי לזוז?
"לדעתי הכי חשוב זה לחבר את הבנות למשימה כי כמה שלא נגיד להן, אתן עושות עבודה חשובה ואתן העיניים של הגזרה, זה קלישאתי מדי. לכן מבחינתי הדבר הכי חשוב זה החיבור למשימה, ככה הן מבינות באמת מה הן עושות וכמה זה חשוב. יש גם את ההווי של הבנות והשירים שזה לא פחות חשוב כשאת במשמרת לילה".
רב"ט מעיין סקאג'ו, אחראית משמרת, מוסיפה, "תמיד יש עניין בתפקיד ואת מרגישה שאת עושה משהו. זה גם הדברים הקטנים כביכול ולא רק פיגוע חבלני. יצא לי לנהל אירועי טביעה או סוחרות חשודות, לא מזמן הייתה לנו איזה יאכטה חשודה שעקבנו אחריה שלושה ימים. תמיד יש משהו. יש גם אירועים נוספים שכוללים תפיסות של הברחות סמים ואפילו נערות ליווי שהיה מי שניסה להבריח דרך הים. אני מאוד אוהבת לראות שיש דברם שמפרסמים ואני הייתי שותפה ויודעת מה בדיוק קרה שם, תחושה של גאווה. חברות שלי אולי נמצאות יותר בבית אבל בחיים לא הייתי מוותרת על התפקיד", מציינת מעיין.
טוראי ירדן יוספי היא הצעירה שבחבורה, וכבר מראה סימנים חזקים של רעל על התפקיד. "בשבוע השני שאחרי ההסמכה שלנו ויתרנו על יציאה הביתה כדי להישאר פה בבסיס. יש רגעים של נפילות אבל זה עובר בשנייה וכמעט שלא היו לי רגעי שביזות. זה קשה מאוד, לא קל, אבל תחושת הסיפוק בתפקיד זה משהו שאי אפשר להסביר. כבר אמרו לפני אין פה רגעים של חפ"שנות ומי שבאה לפה זה כדי לעבוד אבל זה שווה, גם זו הזירה הכי מבצעית שיש בחיל הים עם הרבה עניין".
כולן מספרות שאפילו דברים קטנים כמו ללכת לים נראים פתאום אחרת. "זה משהו שכל הבק"שיות הוותיקות אמרו לי" מספרת ירדן, "את תלכי לים ותראי שזה לא אותו הדבר. וזה נכון פתאום אני מבינה את המשמעות של ללכת לים, שיש מי שדואג שזה יהיה מובן מאליו".
ולסיום, אתם חייבים לדעת את הדבר הבא: זהירות עם מה שאתם עושים בחוף הים. "אנחנו רואות דברים, אנחנו רואות הכול, אפילו זוג שהיה על השובר גלים. לפעמים אנחנו רואות את המסיבות שיש בנמל תל אביב או יותר נכון את מי שנפלטים משם לחוף".
וברגע של רצינות מסכמת מעיין, "אנחנו כל כך גאות בעצמנו כי בסוף הרוב פה בנות 18,19 ועם אחריות גדולה מאוד של שמירה על המדינה".