עומס חום, עבור כל מי שחי בישראל, הוא ממש לא אירוע יוצא דופן או בלתי מוכר. עכשיו, דמיינו לכם אוויר חם ולח שכזה בחורשות בדרום הארץ, כשאתם לבושים באפוד וקסדה, אוחזים בנשק, ורק לפני שבוע החלפתם את המכנסיים הקצרים והכפכפים במדי ב' ונעליים גבוהות.
את התחושה הזו זוכרות היטב לוחמות החילוץ, כשהגיעו למכין הלוחמות לפני תחילת המסלול המשותף עם הלוחמים בחטיבה. מדובר בשבועיים שמאגדים בתוכם את כל בסיס הלוחמה, הכרת צה"ל, השימוש בנשק ויכולות השדאות מבצעיות - רגע לפני עליית המדרגה אל שלב הטירונות והאימון המתקדם.
אנחנו מצטרפים אליהן בדיוק באימוני השדאות, והלוחמות, 200 במספר, פרוסות בכל פינה. חלקן זוחלות על החול עם מדים וציוד מלא, מדביקות את הקצב של חברותיהן, אחרות מתכסות בבוץ ועלים ומתאמנות בהסוואה, בסחיבת פצוע או בתנועה מבצעית בשטח. במבט מהצד אי אפשר לנחש לרגע שהן התגייסו רק לפני ימים בודדים.
"המציאות השתנתה לי בקצב מטורף", מתוודה טוראי אופיר יקיר, בוגרת מכינה שהתגייסה עם עוד חמש מחברותיה לגרעין, כולן לחטיבת החילוץ. "את יודעת שיש אוסף חוויות שאת חייבת לעבור, ושינוי של 180 מעלות שאת צריכה לעשות כדי להתאים את עצמך למקום במהירות הכי גבוהה שיש".
למכין הלוחמות של חטיבת החילוץ מטרה ברורה - להעניק לבנות שבחרו בשירות הקרבי טעימה ראשונה ממה שמצפה להן, ולתת להן כלים שיאפשרו להן להתוודע לחוויית הלוחמת - כדי לאפשר נקודת פתיחה אולטימטיבית בתחילת הטירונות.
"בנות לוחמות, כפי שאנו מכירים היום, זה עניין שקיים רק כמה שנים", מזכירה סמל נועה תורג'מן, מפקדת כיתה במכין, "לאלו שבוחרות בזה יש פחות אנשים לחלוק איתן את החוויה של מה זה אומר להיות לוחמת - וכאן אנחנו נכנסים לתמונה".
"כל מי שרוצה להיות לוחמת - יכולה להיות לוחמת", מדגישה המפקדת במבט חדור מטרה, "ברגע שהיא תבין שזה תפקיד דורש, ותגשר על הפער בין האופן שבו היא תפסה את התפקיד לבין מה שהוא באמת. לכן השבועיים האלו אינטנסיביים וחשובים, כל אחת צריכה להבין למה היא כאן, ולראות שהיא הגיעה למקום שנכון עבורה".
מגיע יום המטווחים. הלוחמות, שנשאו את הנשק כבר כמה ימים, מתרגלות ירי מטרות בקבוצות. "אני מבינה את הלחץ של חלק מהבנות מהירי הראשון", אומרת טוראי ליאם בן שושן, כשמטחי היריות של חברותיה נשמעים ברקע, "אני נהניתי להרגיש את זה, כי זו טעימה של הדבר האמיתי".
"המפקדות מכינות אותנו בהדרגה כאן למה שהולך להיות" , מוסיפה טוראי בן שושן, "כולנו רוצות להרגיש בנוח עם ההסתגלות, ניתנת לנו האפשרות לטעום מעולם של לוחמת בזמן קצר, וזה לא מובן מאליו".
אך הירי מסמל עבורן רק חצי מהתפקיד - את היכולת להגן על אזרחי ישראל מפני איום, כאשר בעתיד הקרוב ילמדו את יכולות החילוץ במטרה להציל חיים.
"הייחודיות בחטיבה הזו", מעידה המפקדת, לוחמת בחטיבה בעברה, "היא ההתעסקות הבלתי פוסקת במעצרים, בסריקות אמל"ח, ולצד זה הזכות לחוות את הרגע שבו את נמצאת על הריסות ועוזרת למישהו שלפני רגע חשב שאין לו סיכוי לשרוד ולהיחלץ".
המטווחים מסתיימים, והחיוך של טוראי עדן מנדליק, האמת שמפתיע אותי לגלות, עדיין על פניה. "אני רוצה כבר לראות איך אני מתמודדת עם כלי חילוץ, עם תרחישים מבצעיים", היא מספרת בהתרגשות, "ההתעסקות פה היא במצבי קיצון. את צריכה לדעת להתמודד בעצמך בתנאים הלא פשוטים, ותוך כדי להיות לצד החברות שעוברות את זה יחד איתך".
"אנחנו שמים כאן במרכז את המשמעת והרעות", חולקת סמל נועה תורג'מן, "מצד אחד הבנות מגיעות לכאן ישר מהבית, ישר מבית הספר, וצריך לעזור להן לתפקד במסגרת החדשה, אבל מצד שני כולן צריכות לדעת שהן לא יכולות רק להשקיף מהצד. כדי להיות לוחמות באמת, הן חייבות לעזור זו לזו לצאת מהבועה".
"המסר הכי חשוב שיש לי לחברות שלי למכין זה להישאר חזקות, איתנות, במצבים הכי קשים לדעת שצריך פשוט לנשום עמוק, לזכור למה את כאן - ולהמשיך קדימה", מסכמת טוראי מנדליק בנימה מלאת ביטחון.
"אני מצפה מהלוחמות שלי למוטו חוזר בראש, 'קשה - אז ממשיכות'", אומרת סמל תורג'מן ממש רגע לפני שהיא חוזרת לחיילות בפלוגה, "המטרה של המכין הזה הוא ללמד אותן לתת עוד יותר גם כשכבר מאתגר, כמו בריצה בסוף מד"ס: אפשר לרוץ 30 קילומטר, אבל בקילומטר האחרון הן חייבות לתת ספרינט".