חניכי קורס טיס מספר 171 יעמדו היום (ה') על רחבת המסדרים של בסיס חצרים, שם יענדו להם את כנפי הטיס. כמו תמיד, זה קורה אחרי שלוש שנים אינטנסיביות במיוחד – במהלכן, בין היתר, הם עוברים לא מעט ועדות. חלק מהועדות האלה יקבעו מי מהם ילך להיות טייס קרב, מי למסוקים, מי לתובלה ומי להיות מכונן טיסה.
מערך מטוסי התובלה הכבדה של חיל האוויר אחראי על משימות מורכבות וחשאיות, בישראל ומעבר לגבולות המדינה. כל טיסה של מטוס במערך הזה כוללת טייס, נווט ומכונן, כשהמכוננים הם ללא ספק, האנשים הכי אלמוניים בקרב אנשי צוות האוויר. אמנם רק 2 עד 3 אחוז מהמסיימים את הקורס הם מכוננים, אבל אף טיסה לא תצא בלי איש הצוות הזה. "אין להם תחליף", מעיד רס"ן איתי, מפקד מגמת מכוננים בקורס טיס.
כנראה שרוב הקוראים של כתבה זאת לא נתקלו במושג מכונני טיסה בעבר, ואיתי מסכים עם הקביעה הזאת. "מי אנחנו זו שאלה נפוצה", הוא מחייך, ומסביר - "מכוננים הם למעשה מהנדסי טיסה. מדובר באיש צוות שאמון על כל מערכות המטוס: דלק, אוויר, חשמל והידראוליקה, גם על תכנון הטיסה וגם על בדיקת התקינות והשמישות של המטוס. כל זה נמצא תחת האחריות שלו, גם באוויר וגם בהיבט של תפעול תקלות ותכנונים שנדרשים לקראת ביצוע המשימה".
הוא מנסה בהסברים שלו להכניס אותי לתוך הקוקפקיט ומספר: "אין טיסה שעולה לאוויר בלי מכונן. לפני הטיסה, הוא בודק את המטוס, בודק טווחים וצריכות דלק. במהלך הטיסה הוא מנתר את מערכות המטוס ואם יש תקלות, הוא נדרש לתת להן מענה. אם אתה טס באזרחות לחו"ל ויש תקלה במנועים, אין בעיה לנחות בשדה הקרוב. בטיסה צבאית אין את הפריבילגיה הזו. הוא צריך למצוא פתרון באוויר ולדאוג שהמטוס יבצע את המשימה".
המשמעות היא כאמור, שהמכונן צריך להיות אדם עם ראש גדול ומאוד יצירתי. לא תמיד יש פתרון מהספר לתקלות, ודמיינו לעצמכם שהוא עושה את זה במהירות של מאות קמ"ש, לא פעם באזורים עוינים. "זה חלק מהדברים שאנחנו בודקים בתהליך המיון למקצוע. המכונן צריך לדעת לקבל כמויות ידע כמעט אינסופיות. מדובר במערכות מטוס של בואינג או של לוקהיד מרטין עם מיליוני נתונים, ובשביל לתת את המענה המדויק, הוא צריך להכיר את המערכות של המטוס טוב מאוד. מכונן טוב זה איש שיש לו הרבה מאוד ידע, ואיש צוות - שזה פרמטר מאוד חשוב שנבדק יותר מאשר אצל טייסי קרב או מסוקים".
העוף החריג של בית הספר לטיסה
מי שענה על הקריטריונים האלה הוא סגן נ', שמסיים את קורס 171 כמכונן. הוא סיפר בהתרגשות שהגיע לקורס טיס משום שרצה לעשות שירות משמעותי ומעניין. אחרי שעבר בהצלחה את שלב המיונים והגיבוש, וגם אחרי שעשה שנת שירות, הוא התחיל את הקורס לפני שלוש שנים. "ההתחלה הייתה שילוב של כניסה לצה"ל וגם לקורס. אתה לומד תכנים בסיסיים שהופכים אותך מאזרח לחייל, טירונות, נשק ומה זה מפקד. עם זה, יש לך את תחום התעופה והטיסות הראשונות, שלב מאוד מלחיץ. אתה נכנס לתחום חדש שאין לך ניסיון בו, אתה לומד ותוך כדי נמצא במיון. זו חצי שנה מאוד מאתגרת".
השנה הראשונה בקורס זהה עבור כל החניכים: השלב הראשון, המכין, שאורכו כחצי שנה, כולל את הטירונות, לימודים וטיסות הצ'ק. ולאחר מכן ישנו השלב הבסיסי, עוד חצי שנה שכוללת סדרות ניווט, שבוע מילוט ובסיומו עוד סדרה של טיסות שתוצאותיהן יקבעו לאיזה מגמה הם ישובצו. סגן נ' סיפר ששאף להגיע דווקא למגמת מסוקים.
"זה קרה אחרי צ'ק קרב שעשינו על מטוס העפרוני. כשאמרו לי שאני הולך למכוננים הופתעתי מאוד, זה לא מקום שראיתי את עצמי מגיע אליו. מספרים מאוד קטנים מסיימים במגמה הזו וידעתי מעט מאוד עליה. מפקד הגף שלי בשלב המכין היה מכונן אז יצא לי לשמוע ממנו קצת, אבל אתה לא באמת מכיר את זה בשנה הראשונה כי אתה לא רואה את המטוסים האלה בבית הספר לטיסה וזה משהו רחוק ממך, אתה לא מרגיש מחובר אליו. לא הכנתי את עצמי לזה", מעיד נ'.
בשיחה עם רס"ן איתי, שאלתי אותו מה הם אומרים למי שמשובץ למגמת מכוננים. זה לא מפתיע שצעיר בן 18 שמגיע לקורס טיס חולם בדרך כלל על F-15 או F-16 ורק מעטים מחניכי הקורס חולמים על המפלצות הגדולות של מערך התובלה. "זה משהו שאנחנו מתעסקים איתו הרבה. כולם מתגייסים כדי להיות טייסי קרב ועיקר ההתמודדות שלנו זה בעיקר דרך היכרות עם המערך הזה. אנחנו נותנים להם לדבר עם אנשים בכירים במערך, נותנים להם לטוס בטיסות כדי שילמדו ויכירו. היתרון שלנו הוא שבניגוד לחניך רגיל, הם טסים על מטוסים מבצעיים כבר אחרי שנה בקורס", ענה.
אני מקשה עליו ושואל אם יש איזה מור"ק שהוא יכול לשתף אותנו בו, משהו שהם מעבירים למי שעובר למגמת מכוננים כדי להראות לו שזה המקום הנכון. איתי, באופן לא מפתיע, מספר שזו למעשה הבעיה הגדולה שלהם, שרב הנסתר על הגלוי. "עוד משהו שאנחנו מתעסקים איתו הרבה זה שיווק כלפי פנים חיל האוויר, כי אנחנו לא מאלה שעומדים בחדר האוכל ועושים קרבות אוויר עם הידיים. לא סתם בכל פעם שמדברים על מערך התובלה מדברים בעיקר על מבצע אנטבה או מבצע שלמה, ואתה אומר – מה, 40 שנה ואין למערך סיפורים יותר חדשים? לצערי רוב הדברים שעשינו בשנים האחרונות יתפרסמו אולי בעוד 10-15 שנה, אבל תהיו בטוחים שלא חסרה פה פעילות מבצעית".
סגן נ' הבין את זה, כך נראה, כבר בשלב הצ'ק מכוננים. כחלק מההכשרה שלו כמכונן, הוא נבחן בטיסות על עבודה בצוות, על תפעול המערכות של המטוס ולא פחות חשוב, על עבודת המערך כולו. כפי שרס"ן איתי ציין, נ', בניגוד לחבריו, עשה את הטיסות שלו על המטוסים המבצעיים כמו הראם והקרנף. למעשה, כבר מהרגע בו הם נכנסים בשערי טייסת נווטי תובלה ומכוננים (נתו"ם) של בית הספר לטיסה, הם יודעים על איזה מטוס הם יטוסו אחרי הקורס הארוך. טייסת נתו"ם היא עוף חריג בנוף של הביס"ט, בין השאר משום שהיא ממוקמת בבסיס נבטים והם טסים על המטוסים המבצעיים כבר מתחילת ההכשרה. הסיבה לכך היא פשוט שלביס"ט אין אפשרות להפעיל מטוסים כל כך גדולים ויקרים רק לצורך הכשרה. "במהלך הקורס הם חיים על קו חצרים-נבטים", מציין איתי.
>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו
על החיים של חניך בקורס טיס שנמצא בטייסת מבצעית מספר נ': "אתה חוצה גבול מאוד מעניין. אתה לא טס בטיסות מבצעיות, אבל אתה טס טיסות הדרכה על מטוס שעולה לאוויר בשבילך ועם צוות שנרתם רק עבורך. אתה לומד להכיר את הטייסת ואת האנשים עצמם, וזה פלוס מאוד גדול במקצוע שלנו. בשלב המתקדם יצא לי ממש לתרום לאימונים מעניינים של הטייסת ולהשתתף בדברים כי אתה כבר רגל בפנים וממש בלב לבן של הטיסות בטייסת".
לדבר את שפת המטוס
אם רוצים להבין את הקושי של עבודת המכונן, די להסתכל בתמונה של סביבת העבודה שלו בתא הטייס. וזה כמובן, מבלי שדיברנו על טיסות לטווח ארוך, תדלוקים אוויריים ושמיים עוינים. מדובר בכמות אדירה של שעונים ומתגים: את כולם הם חייבים ללמוד בעל פה, ממש כמו שפת אם. "אנחנו האוטוריטה המקצועית על המטוס, אני מכיר אותו הכי טוב. יש על המטוס הזה מערכות מאוד מורכבות, הם טסים באופן מאוד שונה מכל מטוס אחר. מדובר בטווחים אחרים ובמשקלים גדולים. התפקיד של המכונן זה לדעת איך לתפעל אותו בצורה הכי טובה, אם יש תקלות לתפעל אותן ולדאוג שלא משנה מה, הוא יטוס".
כאמור, בטיסות צבאיות אין את הפריבילגיה של לנחות בשדה הקרוב. אם נחבר את זה רגע למור"קים שאסור לנו לספר, נגיד שמטוסי התובלה של חיל האוויר חצו ימים ויבשות, הופיעו בכל מיני פינות רחוקות וגם קרובות ותדלקו מטוסי קרב במקומות כאלה ואחרים. הרבה מסתורין יש במערך הזה, כפי שאמר לי פעם אל"מ ישראל בן חיים, אחד מהטייסים האגדיים של חיל האוויר, "מי שמגיע למערך התובלה יזכה להרפתקאות וחוויות על גבול הדמיון".
כמו שזה נראה, למכונן אין הרבה זמן ליהנות מהנוף בחוץ: "זה באמת משהו שחסר לי, אבל אני מקווה שבהמשך יהיה לי יותר זמן להוציא את הראש החוצה, אני מאוד נהנה לראות את הנוף של המדינה שלנו מלמעלה. הטיסות עמוסות, אבל יש טיסות ארוכות יותר שאני מקווה שיהיה לי בהן זמן לזה".
היום סגן נ' הנרגש יקבל את הכנפיים הנכספות מידיו של מפקד חיל האוויר. בעוד זמן לא רב הוא כבר יגיע לשערי טייסת ענקי המדבר שמפעילה את מטוסי הראם, ויחל את השרות המבצעי והמשמעותי אליו כיוון מההתחלה. "אני לא מכיר נווט או מכונן שלא מרוצה מהתפקיד שלו, ואפשר לבדוק אותי", מבטיח לי רס"ן איתי. "לא משנה מה, המשימה צריכה להתבצע", מסכם סגן נ', "ושם נכנס לתמונה המכונן".