בעבור רב החיילים המשוחררים, עבודה מועדפת בבית מלון היא אפיזודה חולפת שמטרתה היא לעשות כמה שיותר כסף, כמה שיותר מהר, הכול במטרה לחסוך כסף לטיול או ללימודים. העבודה השחורה של חדרנית, של טבח במטבח או של הבל-בוי מתחילה אחרי השחרור, ומסתיימת בדרך כלל עם קבלת המענק - אך לא תמיד. הרבה מהבכירים בבתי המלון בארץ לא האמינו שהעבודה המועדפת תביא אותם כל כך רחוק, והנה הם מוצאים את עצמם בצוותי ההנהלה של המלונות הגדולים והמוכרים בארץ. הבאנו לכם את סיפורם של שלושה כאלו.
גיא אדירן – המנכ"ל הכי צעיר במלונות דן התחיל כקב"ט
גיא אדירן הוא אחד מסיפורי ההצלחה של רשת מלונות דן. גיא, יליד העיר אילת, השתחרר מהצבא במרץ 1998 והחליט שלפני שהוא עובר לאזור המרכז, הוא נשאר בעיר כדי להרוויח את הפיקדון בעבודה מועדפת. הוא מצא עבודה כקב"ט במלון גני שלומית, היום מלון דן פנורמה אילת. "אמרתי לעצמי לעשות מועדפת ואז לעשות משהו אחר. לא מתוך כוונה להשתקע ולבנות קריירה, הכוונה הייתה שזה יהיה מאוד זמני".
אך במקום משהו זמני, גיא מספר על תפנית מפתיעה בעלילה: "מהר מאוד הבנתי שזה הכיוון. זה חיידק שנדבק בי מהיום הראשון. העניין, האתגר, החדשנות, להכיר אנשים חדשים כל יום. זו עבודה מגוונת שאתה נשאב אליה אם אתה רוצה או לא רוצה".
גיא, שהגיע בכוונה לעשות כסף, להרוויח את הפיקדון ולהמשיך הלאה, מקודם מהר מאוד במלון מתפקיד הקב"ט לתפקיד קב"ט ראשי, משם לתפקיד מנהל בריכה, בדרך הוא עבר גם לתפקיד מנהל משאבי האנוש במלון דן פנורמה בתל אביב ותפקידים נוספים בתחום משאבי האנוש ברשת עד שלפני שלוש שנים, בגיל 31, הודיעו לו מנהליו כי הוא מקבל לידיו את משרת הניהול של מלון דן פנורמה אילת – אותו המקום בו הוא התחיל.
במעלה הדרך, גיא עצר לא פעם וחשב האם זו הדרך ואף עזב את המלון, אבל את הדרך חזרה הוא מצא מהר מאוד. "פעם אחת שאלתי את עצמי איפה הטיול שאחרי הצבא. נסעתי לטייל בכוונה שלא לחזור, אבל ממש דגדג לי לחזור. ויתרתי על כל מיני אופציות אחרות וחזרתי למלון".
היום, בהיותו בן 34, גיא הוא המנכ"ל הצעיר ביותר ברשת דן ולא נראה שהוא רוצה לעזוב בקרוב. לדבריו, חיידק המלונאות, למרות השעות הרבות והעבודה התובענית, יישאר דבוק אליו עוד זמן רב.
אבירם פחימה – נשאר והתקדם בזכות המנהלים
כשאבירם, מנהל הקבלה של מלון פסטורל כפר בלום, השתחרר בשנת 2008 משירות של שלוש שנים בחיל החימוש, כל מה שהוא רצה זה לנסוע לאילת, לעשות חיים, להרוויח כסף, לנצל את המענק ולהמשיך הלאה. את הדרך שלו הוא מתחיל בקבלה של מלון הנסיכה בעיר הדרומית. "התחלתי שם מאפס. זה לא היה הכיוון שלי, אבל האווירה הייתה טובה ורב החבר'ה שם עושים מועדפת ונשארנו", הוא מספר. "התקדמתי ונהיתי אחראי משמרת אחרי תקופה לא ארוכה. המנהלים תמכו מאוד ורצו לקדם". אותם המנהלים במלון הנסיכה, החליטו לצ'פר את פחימה והעניקו לו מטעם המלון קורס פיתוח מנהלים בשלוחה של אוניברסיטת בן גוריון בעיר אילת. "הם ראו בי את הפוטנציאל וראו שגם אני נלהב מזה". כך קרנו של פחימה בענף המלונאות עלתה וזה השפיע עליו בכל התחומים המקצועיים. "אתה רואה את עצמך משתפר בשכר, במעמד, אפילו במדים. זה מדרבן אותך להמשיך הלאה".
פחימה, יליד העיר קריית שמונה, שעשה את הדרך מהעיירה המנומנמת והצפונית ביותר בישראל אל העיר הדרומית והתוססת, רצה לחזור צפונה, אבל לא רצה לוותר על עולם המלונאות בו הוא התאהב כל כך. עם הניסיון וההכשרה שהוא רכש באילת, הוא מצא לעצמו די בקלות את התפקיד בו הוא עובד היום כמנהל קבלה במלון פסטורל כפר בלום הסמוך לקריית שמונה והוא כבר יודע – מלונאות זה המקצוע שלו לחיים. "אני מאוד מתחבר למקצוע. זה באמת מוציא ממני את הפוטנציאל".
כעת, כאשר פחימה הוא מנהל בעצמו, ממיין ומקבל תחת חסותו כח אדם צעיר שמגיע אחרי הצבא להרוויח את כספי המענק, הוא עדיין שומר חסד נעורים לתקופה במלון הנסיכה ולאותם המנהלים שקידמו אותו בתחום. הוא פונה בדבריו לדרג המנהלים בעולם המלונאות ואומר על עניין העבודה המועדפת: "לא להסתכל על זה כרק חצי שנה. לטפח את העובדים. הגעתי לאיפה שאני עכשיו בזכות המנהלים שלי, כי דרבנו אותי להמשיך וקידמו אותי לזה. אני פונה לכל המעסיקים שישמרו על העובדים שלהם ויקדמו אותם".
אביה מגן-אלמוזנינו – "חיה ונושמת מלונאות מיום היוולדי"
אביה, כילידת העיר אילת היתה חשופה לענף התיירות המלונאות עוד משלבים מוקדמים בחיים שלה. "אם אני חוזרת אחורנית כחיילת משוחררת, התכניות היו לחסוך כסף ולצאת לטיול הגדול", היא מספרת. "את הקריירה בענף התחלתי מיד עם השחרור מהצבא התחלתי כמלצרית, צ'קרת, כל התפקידים הזוטרים עד שהבנתי שהענף הזה זה משהו שאני רוצה לא רק כעבודה מועדפת, אלא כקריירה". מרגע שאביה קיבלה את ההחלטה הזו היא נכנסה לשרשרת של תפקידים שונים ומגוונים ברשת מלונות פתאל כשברזומה היא צברה תפקידים כמו מנהלת הקבלה, מנהלת קבוצות, מנהלת תפעולית וסמנכ"לית של מלון כאשר בגיל 28 (כן, כן, 28), היא קיבלה לידיה את תפקיד מנכ"לית קלאב מד אילת, תפקיד אותו מילאה במשך כחמש שנים. לאחר חמש שנים, אביה עזבה את קלאב מד וקיבלה לידיים את קומפלקס ארמונות הרודס – קומפלקס של שלושה בתי מלון עם 450 חדרי אירוח. היום, לאחר כל אלו, היא המנהלת של כל בתי המלון של רשת פתאל בעיר אילת.
"אצלי הכל הפוך", היא אומרת. "את הטיול של אחרי הצבא אני כנראה אעשה רק בפנסיה ועכשיו אני לומדת לתואר ראשון במשפטים". היא מדגישה כי היא לא הייתה עושה שום דבר אחרת. "אלו היו התכניות שלי, אבל אחרי שהתחלתי בענף והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, החלטתי להמשיך עם זה בכל הכח. המוטו שלי בחיים הוא שמה שאתה יכול לעשות היום, תעשה אתמול".
היום, כשהיא מנהלת את כל בתי המלון של רשת פתאל בעיר אילת ואת מתחם עיר המלכים, כשהיא נשואה ואם לשניים, היא מברכת על הכול: " שמחתי הרבה, אני נמצאת במקום שאני מאוד אוהבת, לארח ולשרת אורחים. זה כיף גדול ויש בזה סיפוק אדיר וזה להוביל את אילת למקומות הכי גבוהים שאפשר בתרבות אירוח".
אלו הם רק שלושה סיפורים של מצליחנים בענף, אבל אפשר למצוא כאלו כמעט בכל מלון. ריבוי התפקידים בבתי מלון והשיוך של בתי מלון לרשתות גדולות מאפשרים התקדמות ובניית קריירה ארוכת שנים לאורכו ורחבו של ענף המלונאות בתפקידים מגוונים שמתחילים מתפקידים זוטרים של פקיד קבלה, חדרנית או טבח ומסתיימים בתפקידים בכירים של מנהל מלון, מנהל של כמה בתי מלון או אפילו מנהל רשת – הכל עניין של רצינות שבאה לידי ביטוי ברכישת הכשרה מקצועית, בהרבה סבלנות ובהתמדה.