הלו! התספורת שלך לא תקנית!" נורית לעברי קריאה באופן כמעט אוטומטי עם הכניסה לכיתה. סביב השולחנות המסודרים בצורת ח' בבה"ד 11 בצריפין, יושבים חניכי קורס הספרים הצבאיים. "אתה יודע שלפי הפקודות אם אני רואה אותך ליד המספרה עם התספורת הזו אני צריך להכניס אותך פנימה ולספר אותך כמו שצריך?" שואל אחד החניכים. "אבל אני לא אעשה את זה", הוא חס עליי וממקד את מבטו בפאות הלחיים שלי. "בואנה, לא רק הדירוג, גם הצורה. ממש לא תקני", הוא נוזף בי שוב אחרי בחינה ממושכת של הפריזורה, שמתגלית כבלתי־צבאית בעליל.
רגע לפני שאני אורז את הקיטבג ועולה על אוטובוס ישיר לכלא 6, מתחיל השיעור. מול החניכים ניצב רס"ל (מיל') עוז שקרוב, ספר מקצועי ובעל סלון יופי המתמחה ב"ביוטי כלות" וסטיילינג באזרחות, ומפקד קורס הספרים בשירות מילואים. הנושא: ציפיות מתפקיד הספר היחידתי. "שלא תתבלבלו, לתפקיד ספר היחידה יש חשיבות בהרבה תחומים", הוא מבהיר לחניכים. "קודם כול, הספר הוא הדמות המקצועית על פי פקודה. אבל מעבר לזה, לספר יש גם חשיבות פסיכולוגית", הוא מגלה. "בשביל הרבה אנשים, הרגע של ההגעה למספרה הוא הרגע של השקט שלהם. כיוון שספר היחידה הוא חייל מן השורה, הרבה חיילים מרגישים בנוח לפנות אליו ולספר לו על עצמם", מתאר רס"ל במיל' שקרוב. "לא פעם יגיעו אליכם חיילים במצב של יאוש ושל שבירה, שרוצים להתאבד או לברוח מהבית ומהצבא. חלק מהתפקיד שלכם הוא לעזור להם כמה שאתם יכולים, לתת להם תקווה. הכיסא של המסתפר הוא כמו הספה של הפסיכולוג".
תספורת למפקד האוגדה
"גם המלך מוריד את הכתר בפני הספר שלו", נכתב באותיות מודפסות על אחד מקירות המספרה בבה"ד 11. "זה נכון", אומרת רב"ט חמד בבילה, שעובדת בספרות מגיל צעיר. "תמיד כשמישהו מגיע אליי למספרה אני חושבת, 'עכשיו אתה בידיים שלי', לא חשוב אם זה תת־אלוף או רב"ט. אם אני רוצה לעשות לו משהו לא במקום אני יכולה", היא מסבירה וממהרת להרגיע, "אבל אף פעם לא עשיתי את זה".
קורס הספרים הצבאיים אורך שמונה ימים, במהלכם לומדים החניכים את רזיו של תפקיד הספר הצבאי. חניכי הקורס מגיעים אליו, לאחר שכבר שירתו מספר חודשים בתפקיד. הקורס מכשיר אותם לבצע את עבודתם בהתאם למכלול הפקודות והנהלים החלים על שערותיהם של המשרתים בצה"ל. לאורך ההכשרה, החניכים נבחנים באופן עיוני ומעשי, מקבלים ציונים בהתאם להישגיהם היומיים וזוכים בסופו של דבר בתעודות רשמיות של ספרים יחידתיים. "כולנו כאן ספרים באזרחות וכולנו אוהבים את זה", אומר סמ"ר גלעד תפילין. "לי יש מספרה בקריית גת, שלי ושל אבא שלי", מספר טוראי מור בן־אבו. "אני עובד במספרה מכיתה ו'", מוסיף טוראי יאנו אברהם. "לפני הגיוס רציתי להתגייס לתפקיד הזה, אבל לא ידעתי שזה אפשרי. הגעתי להיות עובד רס"ר בצריפין. אחרי חודש בתפקיד פתאום גיליתי שיש בבסיס מספרה. אמרתי, 'בוא נלך לראות מה קורה שם'. מצאתי שם בחור עייף שלא היה לו חשק לעבוד. הוא נתן לי מספריים ואמר לי לספר את מי שמגיע. פתאום מפקד הבסיס הגיע ושאל מה קורה. הסברתי לו שאני רוצה להיות ספר. הוא אמר לי: 'אני אתן לך את הראש שלי לניסיון ואחר כך ניתן לך ציון ונראה'. קיבלתי 75. שמחתי, כי זה עובר. אחר כך הוא אמר: 'מעכשיו אתה לא עובד רס"ר ולא כלום. אני רוצה אותך כאן במספרה'. מאז כולם מכירים אותי בתור הספר של הבסיס", הוא אומר. "אני לא יודע אם זה מה שאני רוצה לעשות בעתיד, אני ספונטני, אבל זה כיף לדעת שאתה מתעסק בצבא במשהו שאתה אוהב. זה גורם לזה שאתה לא מתבאס כשאתה קם בבוקר ונוסע לצבא", מגלה אברהם.
"אצלי כולם באים להסתפר, מאלוף ועד סג"ם. לפעמים אני מספרת גם חפ"שים", מספרת רב"ט בבילה. עם קהל לקוחותיה הנאמנים, נמנים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, האלוף אייל זמיר, האלוף יוסי ביידץ והאלוף הטרי במילואים גרשון הכהן. "סיפרתי גם את תא"ל נדב פדן", היא מעידה בגאווה. "היי, אני סיפרתי אותו!" מתקומם רב"ט נחום צבי, הידוע בכינוי חומי. "יודע מה? שאל אותו אם הוא מכיר את חמד", היא מפצירה בו. "על מה את מדברת? סיפרתי אותו תוך כדי המלחמה", הוא מתעקש ונחפז לגבות את דבריו בשלל תמונות ממכשיר הסמארטפון. "הוא בדיוק יצא מעזה והיה צריך להסתפר", הוא משחזר. "הייתי שם בשדה פתוח ליד איזה טנק. הביאו במיוחד שני טנקים שישמרו בצדדים. הביאו לי כיסא מיוחד וחיברו אותו לחשמל בנגמ"ש. חבל על הזמן איזה צחוקים זה היה", הוא נזכר. "דיברנו. ביקשתי ממנו לעבור לשירות של 17־4. התספורת יצאה יפה אבל הוא לא הסכים".
המספרה של חמד
המספרה הזעירה בבה"ד 11 מלאה מפה לפה. הרצפה המשובצת מנוקדת בכתמי שערות עבים. רס"ל במיל' שקרוב, לבוש חלוק ספרים דמוי משי שחור, מפזז מנקודה לנקודה, משגר הנחיות לחניכים שנמצאים בעיצומו של תרגול מעשי. גם אחרי שעות ארוכות לא פוסק שטף הפוסעים בדלת המספרה – חיילים, ובייחוד חיילות, צמאות לדירוג, לסלסול או להחלקה. "כולן כאן רק רוצות שעוז יספר אותן", מתלונן רב"ט רועי יוסף, שמוצא את עצמו עומד בפינת המספרה חסר מעש.
את קירות החדר מעטרות, בין שלל המראות, תעודות חתומות על ידי מעצב השיער מישל מרסייה, המעידות על סיומו של קורס "טכניקות גזירה מתקדמות" או קורס "עיצוב שיער בייסיק למתחילים". ברחבי החדר פזורים קליפסים, מגבות ומסרקים. "המראה של המספרה והאווירה שהיא משדרת מאוד חשובים", טוענת רב"ט בבילה. "במספרה שלי יש טלוויזיה, הכול נקי. כשאתה נכנס אתה רואה ארון ענק מלא במגבות מכובסות. ריח של כביסה. אין אחד בבסיס שלא מכיר את המספרה של חמד", היא מעידה.
"טוב, חבר'ה, אני עושה פה דירוג", מכריז מפקד הקורס. "קומו כולם בבקשה", הוא תובע מהחניכים לכבד את המעמד. "אני מתחיל בקצוות ועובר לדירוג עצמו. אני מחלק את הראש לשני חלקים – קדמי ואחורי. עכשיו גוזר קלות את הקצוות באלכסון", הוא מדגים. "את החלק הקדמי אני מחלק לשלושה חלקים נוספים: קובייה עליונה ושתי קוביות תחתונות", ממשיך רס"ל במיל' שקרוב בהסבר, שמתחיל להישמע פחות כמו דירוג שיער ויותר כמו פתרון בעיה בטריגונומטריה. "לא למדתי קוביות, איך אני אדע לחלק את זה?" נשמעת דאגה מצד אחד החניכים. "כולה עשר דקות. הבנת על מה את הולכת לשלם מאתיים שקל במספרה?" שואל רב"ט ברק אברג'יל את הלקוחה ההמומה עם סיום התספורת.
מספרים סודות
מסוויני טוד ועד לשוקי זיקרי, מהספר מסביליה ועד למיקי בוגנים – למקצוע הסָפַּרוּת שורשים עתיקים ומורשת ארוכת שנים. עם חלוף ארבעת הימים הראשונים של הקורס, רס"ל במיל' שקרוב מדגיש שמלאכת עיצוב השיער אינה נרכשת בזמן קצר. "הכי אני אוהב את ההבדלים בין תחילת הקורס לסיומו", הוא מגלה. "בהתחלה הם מגיעים בחוסר ביטחון. כולם שותקים כשאני עובד, הם מרגישים כאילו הם לא יודעים שום דבר. לאט לאט הם צוברים ביטחון וניסיון. פתאום בסוף הקורס אני קולט שהם, שהגיעו עם מעט ידע, יודעים המון".
"אני מאוד אוהבת את התפקיד הזה", משתפת רב"ט בבילה. "זה כיף כשאנשים מחמיאים לך ואומרים: 'וואו, איזה יפה יצא'. זה נותן הרגשה טובה", היא מודה. "אם זה חשוב? אני לא יודעת, אבל זה כיף. אתה זוכה להכיר אנשים מאוד מקרוב. יש קצינים בכירים שבאים להסתפר כל הזמן, אז אני כבר מכירה אותם אישית. על הכול הם מדברים איתי. זה מידע מסווג", היא מצחקקת.
לקראת ארוחת הצהריים לומדים החניכים על השירות המשותף בצה"ל ועל פקודת השילוב הראוי. "אני לא מתכוון לספר בנות", מצהיר אחד החניכים. ברגע אחד משתחרר השד מהבקבוק ובכיתה מתלהט דיון ער. "מי שלא רוצה לספר נשים, שלא יצפה לראות מהמקצוע כסף", מעיר טוראי יואל בן שטרית. "לחייל מותר לספר חיילת ולהפך, שהדברים יהיו ברורים", מבהיר רס"ל במיל' שקרוב. "אצלנו בבסיס זה אסור", מספר רב"ט יוסף. "אני חייב לצלם את זה ולהראות את זה לרס"ר שלי", הוא מוסיף. "אז למה בעצם אסור לנו לעשות לבנות פן? זה לא בגלל השילוב הראוי?" משתומם החניך סמ"ר גלעד תפילין. "זה בגלל הפן עצמו. הוא מעביר מחלות", משיב רס"ל במיל' שקרוב. "אבל לגבי תספורת לבנות זה מותר, תאמינו לי. ראש אכ"א הייתה עושה אצלי פן כל שבוע, כשזה עוד היה מותר".
דם דם בייבי
בבוקר האחרון של הקורס, מתקרב רס"ל במיל' לדלת המספרה, כשהוא מסיע אחריו מזוודה שחורה על גלגלים. "מה זה, מה יש לך שם, ממתקים?" שואל רב"ט אברג'יל. "כל מה שאתם לא רוצים: מברשות, בייביליס, מסרקים, אפילו פֶנים", הוא חושף. "חברים, זה היום האחרון שלנו. נשארו לנו בדיוק עוד שעתיים להיות פה. בבקשה, אני רוצה לחדד לכם את כל הנושא של תספורות ותסרוקות למקרה שאתם לא זוכרים. חשוב לי שתתפסו בביטחון את המכונה", הוא מצהיר.
אל תוך המספרה פוסע רס"ר הקורס, נושא שקית ובתוכה תעודות ממוסגרות שמעוררות ברגע את סקרנותם של כל הנוכחים. "עוז, מי החניך המצטיין, בחייאת?" שואל אחד החניכים. רס"ל במיל' שקרוב חושב לרגע - "אני רק אגיד לך שיש לו מדים ירוקים וכומתה", הוא אומר.
"מאוד חשוב שהתאורה שלכם במספרה תהיה טובה. האור צריך לבוא מעל המסתפר, בזווית ישרה. אם לא – העיניים מתאמצות ואתם תצטרכו משקפיים בעתיד הקרוב. אצלי במספרה היה לי חשוב שמעל לכל כיסא תהיה מנורה", הוא מסביר. "אז איך זה שאתה עם משקפיים?" תוהה טוראי מור בן־אבו. "רק בחצי שנה האחרונה", מפטיר שקרוב. "דבר נוסף, חבר'ה, כשאתם גוזרים תיזהרו לא להגזים, שלא תחתכו לעצמכם את העור שבין האצבעות. הדם שם לא מפסיק לנזול", הוא מזהיר. "מניסיון אתה אומר?" שואל בזעזוע רב"ט אברג'יל, "בטח מניסיון", משיב מפקד הקורס. "זה קרה לי לפחות עשר פעמים".
"מגיל 13 אני במקצוע", מגלה שקרוב. כבר בתיכון למד במגמת ספרות – לא זו שבה מנתחים את יצירותיו של שי עגנון ומעלעלים בדפי "אנטיגונה", אלא דווקא זו שבה מחמצנים שיער ומסלסלים תלתלים. "כשהגעתי לבקו"ם רצו שאלך להיות בודק מעברים. לא הסכמתי לעלות על האוטובוס. ביקשתי להיות ספר ובאמת הגעתי להיות ספר בצריפין. בשלושת החודשים האחרונים של השירות, התחלתי לשפץ יחד עם המורה שלי מהתיכון חנות ופתחנו יחד בית־ספר לספרות. כעבור שנה קנינו גם מספרה". היום הוא בעליו של מכון יופי וסלון כלות בראשון לציון. על קורס הספרים הוא מפקד כבר ארבע שנים. "זה המחזור השמיני או התשיעי שלי, כבר הפסקתי לספור", הוא מודה. במקביל הוא עובד מעת לעת בפרויקטים טלוויזיוניים ובהפקות אופנה. עד היום הספיק לאפר מגוון שמות מוכרים כמו משה פרץ, אייל שני, איציק קלה וציפי שביט. "חיילים שלי נשארים איתי בקשר גם אחרי הקורס. הם באים כל הזמן למספרה שלי כדי ללמוד ולהתייעץ. אני מאוד אוהב לפקד על הקורס הזה, לתת לחיילים תקווה שיש להם בצבא מקום לפתח מקצוע לאזרחות ולהתפתח בו. 80 אחוז מהחניכים כאן רוצים להיות ספרים".
כמתנת פרידה מהחניכים הוא מחליט להדגים על אחת החיילות איפור ובניית תסרוקת מלאה של כלה. "זה הבונוס שלכם", הוא מכריז בעודו שולף בזריזות של אקדוחן מחליק "בייביליס" ותרסיס שיער. "אתם רוצים תסרוקת פזורה או אסופה?" הוא מתעניין בדעת הקהל. "מה זה חשוב? שיהיה משהו עם הרבה מייק־אפ", נשמעת דרישה מבין החניכים. "כן המפקד", מציית שקרוב וניגש לעבודה, רגע אחרי שהוא מוסיף, "יאללה, בואו נתקדם. יש לי עוד ללוות בערב כלה אל החופה".