עבור רוב החניכים בקורס הטיס, הרומן עם השמיים מתחיל בחשש. הם עולים לאוויר בטיסה הראשונה, ומוצאים מקום חדש ולא מוכר. טיסה, ועוד טיסה, ולאט לאט הם מגלים מה קורה שם למעלה. כשסגן י' התגייס לקורס טיס, והמריא בפעם הראשונה אל עבר השמיים, הוא הגיע הביתה. את אהבת הטיסה הוא חולק עם כל משפחתו, והשמיים טבעיים לו בערך כמו הסלון המשפחתי במושב קדרון. היום (ה') הוא מסיים את הקורס במגמת קרב ומקבל כנפי טיסה. מהיציע יריעו לו חמישה טייסים, שלוש דיילות, וחיילת בחיל האוויר – כולם ממשפחתו הקרובה.
"אבא שלי היה טייס בחיל האוויר, והיום הוא טייס באל-על", מתחיל סגן י' לתאר את השושלת האווירית שהחלה באב טייס, אמא שעובדת מזה כ-41 שנה כמנהלת שירות בטיסה באל על ואשר אוחזת ברישיון טיסה לאחר שבנה, אחיו הגדול של י' לימד אותה לטוס. "יש לי שישה אחים. אחד מהם טייס מסוקים ששירת בחיל האוויר והיום הוא טייס באל-על, ולשני אחיי הנוספים יש רישיון טיס אזרחי. שתיים מהאחיות שלי דיילות, והשלישית משרתת בחיל האוויר". את החלום על קורס טיס הוא מאמין שירש מבני משפחתו. "אני לא יודע אם זה משהו בגנים, אבל אני חושב שיש להם חלק גדול בעובדה שהחלטתי להתגייס לקורס. מגיל קטן אני רואה מסביבי טיסות, המראות ונחיתות. כשאתה גדל לתוך אווירה כזאת זה רק מתבקש לרצות להטיס מטוס בעצמך. המשפחה גם מאוד דחפה אותי להגיע לקורס טיס, ומאוד רצתה את זה בשבילי. היה לי אח שבחר להתגייס דווקא לחי"ר, אז יכולתי ללכת בדרכו. אבל היה לי ברור שאם אני מסוגל ומתאים, אני צריך להגיע לקורס טיס".
"הטיפים מהבית רק הפריעו"
הוא טוען כי הטיפים והעצות מהטייסים שחיכו לו בבית רק הפריעו לו. "אני חושב שהעובדה שיש אצלנו במשפחה כל כך הרבה טייסים רק הקשתה עלי. הציפיות ממני היו מאוד גבוהות, ולא תמיד היה קל לעמוד בהן. ברור שהם רצו לעזור לי, אבל אין באמת טיפים שבזכותם תצליח לסיים את הקורס. בסוף זה רק אתה ומה שאתה יודע. כל שלב שאתה עובר מעיד עוד משהו על היכולות שלך. לכן אני חושב שהידע שלהם יותר הפריע מעזר". אומנם מדובר במשפחה שגורמת לסיום קורס טיס להראות כמעט שגרתי, אך הוא מספר שבכל זאת ההתרגשות בשיאה. "בטח שהמשפחה שלי מתרגשת. כולם בבית מתרגשים יותר ממני. גאווה של הורים זה משהו שקשה להתעלות עליו".
כשהוא מתבקש לסכם את הקורס, הוא מצהיר כי השלב הקשה ביותר היה גם המהנה ביותר עבורו. "דווקא השלב הבסיסי, שהוא הכי מאתגר פיזית ודרש ממני הרבה מאמץ, היה גם השלב בו הכי נהניתי. בשלב הזה מוכשרים בעיקר בנושאים קרקעיים כמו ניווטים ומילוט. שיא אחר בקורס היה להתנסות בטיסות מתקדמות ובקרבות אוויר".
"כל הזמן יש לחץ, אתה לא יודע מה יהיה מחר"
סגן י' מסביר כי למרות ההכרות המוקדמת שלו עם עולם הטיסה, היה לו המון מה ללמוד. "זה כמו ללמוד נהיגה. אפשר להסתכל על אנשים אחרים נוהגים, אבל זה לא אומר שכשאתה תשב מול ההגה תדע מה לעשות". במהלך הקורס הארוך היו כמה כללים שעזרו לו. "כל הזמן יש לחץ, ואתה אף פעם לא יודע מה יהיה מחר. ניסיתי תמיד לזכור שכולם מרגישים ככה ואני לא היחיד שלא בטוח מה יהיה איתו. החלטתי להשקיע ולתת את כל מה שאני יכול, וכל השאר כבר לא תלוי בי. עוד משהו שגיליתי, הוא שצריך באמת כמו בסרט, 'להתחיל הכי חזק וכל הזמן להגביר'. כל פעם יש אתגר חדש ועוד התמודדות". גם הניסיון שרכש לפני שהתגייס סייע לו לשמור על פרופורציות. "לפני הצבא עשיתי שנת שירות בכפר הנוער קדמה, והשנה הזאת נתנה לי המון. קיבלתי ממנה הרבה וזה עזר לי מאוד. לדעתי שנת שירות זה משהו שכל אחד צריך לעשות".
למרות אווירת הסיום החגיגית, הוא לא שוכח שהדרך עוד ארוכה. בכל זאת, הוא מתחיל השבוע תקופה של תשע שנים בצה"ל. "תמיד שמעתי בוגרים של קורס טיס אומרים שטקס הסיום הוא לא המטרה. הם טענו שזאת רק תחנה בדרך. אף פעם לא הבנתי על מה הם מדברים, אבל עכשיו כשאני נמצא בנקודה הזאת, אני באמת מרגיש ככה. אנחנו ממשיכים לקורס אימון מתקדם, צריכים עוד להתמקצע ולהשתפר. וזה ממש לא נגמר כאן. אתה כל הזמן מציב לך מטרה חדשה מול העיניים".