היום השני למבצע "עלות השחר" והאש לכיוון ישראל נמשכת. מחבלי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) מתמקדים היום בעיקר בירי רקטות קצרות טווח ופצצות מרגמה לכיוון יישובי עוטף עזה. כרגע החמאס על מאגרי הרקטות הענקיים שלו לא נכנס לסבב הלחימה, ובישראל מקווים שזה יישאר כך לאורך כל המבצע.
ההערכה היא שלג'יהאד האיסלאמי יש אלפי רקטות, רובן מייצור מקומי על פי הדרכה איראנית ומכונות שהוברחו לשם, כנראה דרך סיני. יש גם מספר לא ידוע של רקטות תקניות שהוברחו מאיראן. למעשה, האיראנים שיפרו את הרקטות ואפילו הפכו אותן לגוף שניתן לפירוק והרכבה קלה, כדי שניתן יהיה להבריח דרך מנהרות.
טרם מבצע "שומר החומות" לפני כשנה היו בידי הג'יהאד האיסלאמי כ-8,000 רקטות, כך על פי הערכות גורמי המודיעין, כפי שפורסמו. לחמאס היו אז כ-14,000 רקטות. כלומר, הערכת מערכת הביטחון היא שבעזה היו טרם "שומר החומות" 22,000 רקטות, ועוד כמה מאות אצל ארגונים קטנים יותר.
במהלך אותו מבצע לפני כשנה, שוגרו לעבר ישראל למעלה מ-3,000 רקטות (ועוד יותר מ-1,000 פצצות מרגמה). לכך יש להוסיף את תקיפות צה"ל שהביאו לפגיעה ב-1,000 עד 2,000 רקטות. המודיעין הישראלי ובעיקר השב"כ, הצליחו להשיג יכולת חדירה מרשימה - שהכניסה לבנק המטרות של צה"ל הרבה מאוד מחסנים של רקטות, אם כי הנתון המדויק אינו ברור.
עם זאת, ל-mako נודע כי מאז מבצע "שומר החומות" חידשו ארגוני הטרור את מלאי הרקטות שהתרוקן במהלך המבצע. בצה"ל יש לציין היו מי שטענו כי הערכה זו אינה נכונה וכי הצבא משקיע מאמץ מודיעיני ומבצעי למניעת ההתעצמות ברצועת עזה כל העת, ותוצאותיו ניכרות.
ההערכה היא שלפני פתיחת מבצע "עלות השחר" הנוכחי, היו בידי הג'יהאד האיסלאמי מספר דומה של רקטות, בין 6,000 ל-7,000 ולאלה יש להוסיף עוד אלפי פצצות מרגמה. הנתון החשוב ביותר הוא כמות המשגרים שיש להם, זה מה שקובע את קצב האש.
המטרה של גא"פ היא לשגר כמה שיותר זמן ולהראות לישראל שלמרות תקיפות צה"ל, הם ממשיכים להיות פעילים. עמידה זו חשובה להם, כדי לקבל הישגים במשא ומתן להפסקת האש, שמן הסתם תגיע.
ההבדל העיקרי בין חמאס לג'יהאד
מבט לכיוון חמאס מספר סיפור שונה לגמרי ומסביר מדוע ישראל מעוניינת לשמור אותם מחוץ למעגל האש. על פי הערכות שונות לחמאס יש סדר גודל שנע בין 8,000 ל-10,000 רקטות, אחרי שגם הם הצליחו למלא את מאגרי הרקטות מאז מבצע שומר החומות. גם שם, רוב הרקטות הן מייצור מקומי. אותם מפעלי ייצור תת-קרקעיים שחיל האוויר הישראלי תוקף מדי פעם.
לצד אלו, יש לחמאס עוד כמה אלפים בודדים של רקטות תקניות. אותם גראדים רוסיים שעברו שיפור על ידי האיראנים וגם הסינים. רוב הרקטות הן לטווחים של 20 עד 45 ק"מ. כשהערכה היא שלחמאס עוד כמה עשרות ואולי גם מאות בודדות של רקטות, לטווחים ארוכים יותר של 80 עד 160 ק"מ ובנוסף, גם כמה עשרות לטווח של עד 200 ק"מ.
אבל מה שבאמת מאתגר במערך הרקטות של חמאס הוא הארגון. בניגוד לגא"פ, לחמאס יש מערך רקטות עם הרבה יותר משגרים. הם יותר מאורגנים ונסתרים. כגוף ששולט ברצועה, הייתה להם יכולת לבנות תשתית שיגור תת-קרקעית שהרבה יותר קשה לאיתור ולחיסול. גם איכות האמל"ח של חמאס הרבה יותר גבוהה מאשר של הגא"פ.
יכולת השיגור של הגא"פ תלויה מאוד בפיקוד הצבאי של הארגון. למרות המכה הקשה שהנחית עליהם צה"ל, שדרת פיקוד זו לא נפגעה באופן שיקשה עליהם את התפקוד. ניתן ללמוד את זה מקצב האש והמטרות של הרקטות ופצצות המרגמה.
נראה שביום השני הם שינו את קצב האש ומתמקדים בעיקר בעוטף עזה, כדי לנהל את מאגר החימוש שלהם כך שיספיק לימים ארוכים של לחימה. ביחס ליכולות חמאס, יכולות הלחימה של גא"פ הרבה יותר נמוכות. איום המז"לטים והרחפנים של הארגון הרבה פחות מפותח ביחס לחמאס ובכלל, וכך גם נושא טילי הכתף נגד מטוסים ויכולות החדירה מהים. על כן לישראל עדיף מצב בו המבצע מתנהל מול הג'יהאד בלבד וחמאס אינו מתערב.