במדינה כמו ישראל, המלחמה לא פוסחת על אף דור. הדור שלובש היום את מדי הצבא נלחם במבצע צוק איתן, והאבות של אותם בנים נלחמו במלחמה הקשה ביותר שבמלחמות ישראל – מלחמת יום כיפור. על שולחנות החג, סביר להניח שאלו שישתפו זה את זה בחוויות מהמלחמה הזו ומהמלחמה ההיא, יספרו על ההתמודדות עם הזיכרונות מהקרב וכנראה שגם גאוות היחידה לא תיפקד מחיק המשפחה.
הבאנו לכם שלוש משפחות מחטיבת הצנחנים, בהן, שני דורות מכירים היטב את ריח הקרבות.
משפחת קוטה
האב: אהרון (60), בעברו לוחם בגדוד 202 של הצנחנים.
הבן: דורון (20) כיום לוחם בחפ"ק מג"ד 202
מקום מגורים: פרדסיה
אחרי הקיץ האחרון, דורון יכול להבין טוב יותר את סיפוריו של אביו אהרון על המלחמה ההיא בגדוד 202. "טסנו לסיני והייתה תפיסה שאנחנו צנחנים אז אנחנו לא פגיעים", מספר אהרון על התפיסה שמהם מאוד הובנה כשגויה. "איך שנחתנו אנחנו שומעים שהקולות בקשר מבקשים 'תשלחו לנו אדומים' – הם חיכו שנבוא לעזור להם. מישהו אמר בקשר להתחפר בשדה תעופה, ובאותו רגע המטוסים במצריים התחילו להפציץ אותנו. עד היום אני זוכר איך ניסינו בכל דרך להתחפר כדי להתמגן מהמטוסים. זאת היתה חוויה קשה".
את אותן ההפצצות הוא שרד והמשיך בלחימה הקשה בסיני. במהלך המלחמה ההיא, לגדוד 202 היו לא מעט הישגים והוא אף הצטיין על הלחימה בקרב ואדי מבעוק הסמוך לסואץ ביום השמיני ללחימה. במהלך הקרב, כך ידוע, נבלמה המתקפה המצרית לכיוון מזרח. בתמונה מצולם אהרון עם חבר בוואדי סודר בסיני כאשר אלו היו חלק מיחידה שהופקדה על איתור יחידה מצרית.
את אותה התפיסה על החסינות והשרידות של הצנחנים, אהרון זנח כבר אז ולפני מספר שבועות, בנו דורון נכנס גם הוא לשטח הלחימה כשברור לו – אף אחד לא חסין, גם לא הצנחנים. את התמונה הם צילמו רגע לפני שדורון נכנס לעזה.
חטיבת הצנחנים כולה תופסת היום קו ביהודה ושומרון, גדוד 202 מוצב בקו חברון, שם הוא מגן על הישוב היהודי ויסגור את יום כיפור הקרוב.
משפחת אפיריון
האב: צבי (66), בסדיר לחם בגדוד 50 של הנח"ל, במילואים שירת בגדוד 66 של הצנחנים. כיום הוא נשוי ואב לשבעה, שניים מהם שירתו גם הם בצנחנים.
הבן: יצחק (22), לוחם בפלוגה המבצעית של גדוד 101.
מקום מגורים: קדומים
גם במשפחת אפיריון, גם האב וגם הבן מכירים היטב את ערפל הקרב. בקיץ האחרון, יצחק לחם בדרום רצועת עזה, במשך כל ימי הלחימה עסק באיתור מנהרות, פגיעה במחבלים וחשיפת מאגרי נשק של חמאס. מערבה משם, אביו לחם במלחמת יום כיפור בחזית המצרית, גם הוא חווה את הלחימה בשטח בנוי מול אויב מר.
>> לסיפורים נוספים, היכנסו לעמוד הפייסבוק של פז"ם
"בסוף המלחמה צה"ל רצה לסגור סופית את הארמיה השלישית המצרית שהתמקמה במזרח סיני לאחר שכבשו אותה בצליחה מידנו ביום פרוץ המלחמה, יום כיפור", משתף האב. "אנחנו כבשנו להם במהלך המלחמה בצליחה נגדית את הגדה המערבית של התעלה. העיר סואץ נמצאת בפתחה הדרומית של התעלה, חיברה את חצי האי סיני ומצרים ואנחנו היינו מעוניינים לכבוש אותה ולהשלים את הכיתור".
"נאמר לנו שהעיר ריקה ותוכננו לנסיעת ניצחון מנהלתית. מצב הרוח היה מרומם כמו של חיילים בסוף מלחמה קשה ועצובה. התקדמנו על משאיות פתוחות לכיוון העיר (זה היה כלי התעבורה שלנו). כשנכנסנו לרחוב הראשי נפתחה עלינו אש ורימונים מהקומות העליונות משני צידי הרחוב. היינו בהלם. לא היינו מוכנים נפשית למפנה הזה. המ"מ צעק לרדת מהמשאית והיינו לרגע מאובנים. הוא צעק 'קדימה אחרי לצד הרחוב'. התעשתנו והתחלנו לתפקד שוב כלוחמים. כך עברנו ללחימה בשטח בנוי בהפתעה, ללא תדריך וללא ריכוך מקדים. בקיצור, בלגן גדול. במחלקה שלי נהרגו שניים ונפצעו כמה, אך בכל כוחות החי"ר והשריון שהשתתפו בלחימה נפלו שמונה חיילים. בלילה נחלצנו משם רגלית, לקחנו עמנו רק את הפצועים. המתים נשארו מוטלים שם בעיר. הנסיגה משם התבצעה רגלית, הבלילה, בנתיבים עקלקלים בפיקודו של חסדאי, אך זה כבר סיפור אחר".
בתמונה מצולם צבי במלחמת ההתשה, במקום בו כשלוש שנים לאחר מכן התנהלו קרבות מלחמת יום הכיפורים.
במהלך החג, הבן ישמור על הישוב.
משפחת צוריאל
הסב: ישראל (70) בשירותו הסדיר שירת בגדוד 50, במילואים שירת שנים רבות בגדוד 66, מתגורר כיום בקריית שמואל
הנכד: יוסף (23) משרת כסגן מפקד פלחו"ד 890 מתגורר במעלות
גם ישראל ויוסף חולקים את חוויית הלחימה בשטח בנוי – יוסף בעזה, ישראל בסואץ, חוויה שהוא זוכר היטב מאותם הימים. נכדו שנלחם בקיץ האחרון בדרום רצועת עזה, יתארח אצלו במהלך יום הכיפורים.
