ימים של חרדה עברו על טוראי בסארט (בס) דולמה עד שקיבל את שיחת הטלפון ששינתה הכל. בס, חייל בודד המשרת בזרוע הים כמהנדס הגנת רשתות, היה בבסיס כשקיבל שיחה ממרחק אלפי קילומטרים - הוא לא ידע שמצדו השני של הקו נמצא המהנדס שבמו ידיו הבטיח את ביטחון הוריו וביתו לאחר רעידת האדמה הקטלנית שפקדה את אלבניה באותה העת, וגבתה את חייהם של עשרות בני אדם.
זה היה בבוקר חמישי לפני כשבועיים - בעת שיחה סטנדרטית לחלוטין עם אסטרו, אמו שבאלבניה, הרגיש בס שמשהו קרה. "ראיתי כמה פרסומים בפייסבוק על רעידת אדמה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות מיוחדת", הוא משחזר, "ברגע שאיחלתי לאמא שלי 'בוקר טוב' וכל שהצליחה להשיב הוא בכי כואב, הבנתי שמדובר באירוע גדול משחשבתי ושגם הבית שלי נפגע".
ואכן, רעש בעוצמה 6.4 טלטל את אדמת אלבניה שעות ספורות קודם לכן ויחד עם רעידות המשנה החזקות גרם למותם של עשרות, ולפצועים רבים שנלכדו תחת ההריסות.
"הרגשתי חסר אונים", מודה בס בתסכול, "אני כאן - והם שם מפוחדים, ואין לי שום דרך לעזור. מצאתי את עצמי מרענן עמודי חדשות אלבניים כל כמה דקות בניסיון להתעדכן, עד ששמעתי שפיקוד העורף החליט להוציא משלחת סיוע למדינה בה נולדתי".
מספר ימים אחרי הרעש, פנתה ממשלת אלבניה לישראל בבקשה לעזרה. תוך שעות בודדות הורכבה משלחת הכוללת מהנדסים, איש מערכות מידע ומפקד היחצ"א (יחידת חילוץ והצלה ארצית) שחברו לצוות אלבני במוקד ההרס, והחלו בסריקת מבנים וחיפוש אחר ניצולים.
ברגע שגילה טוראי דולמה על המשלחת, הוא ניסה את מזלו ובירר אם מישהו מחבריה יוכל לבדוק גם את הבית שלו. "באחד ממחנות הקיץ היהודיים שלקחתי חלק בהם כילד, הכרתי ידידה שבמקרה היא בתו של שגריר ישראל באלבניה", מספר בס על ניסיונותיו ליצור קשר עם המשלחת, "החלטתי לנסות את מזלי ולבדוק אם יש להם איך לסייע, ובאמת, עוד באותו יום קיבלתי טלפון מאחד החיילים שלקח על עצמו לעזור לי".
קילומטרים רחוקים מאותה נקודה, קמ"א (קצין מקצוע אקדמי) במיל' ניב אוחיון, מהנדס בניין ביחידת החילוץ הארצית, נסע שעות ארוכות מהנקודה בה שאר חבריו למשלחת שהו, עד לבית ילדותו של חייל בודד עליו שמע מרחוק, כדי לבדוק, לתקן ולעזור בכל מה שהוא מסוגל לתרום.
"אמרתי לו – 'אתה לא מכיר אותי, אבל אני נמצא בבית שלך באלבניה. אל תדאג, אמא ואבא בידיים טובות'", מחייך אוחיון, "אחרי שקיבלתי את המשימה ממפקד היחידה יצאתי ישר. כשהגעתי, ההורים שלו שמחו והתרגשו מאוד. היה לי חשוב שבס יהיה רגוע ומחובר לכל מה שקורה, אז דאגתי לצלם ולהסביר לו הכל טלפונית. התגובות שלהם, ההקלה בקול שלהם והידיעה שיש לי איך לעזור - הייתה שווה את כל המאמץ".
ניב לא ביזבז אף דקה מהרגע שנכנס לביתו של בס והתחיל לבחון את הקירות הסדוקים, נקודות התורפה והנזקים שנגרמו, תוך שווידא כי בס נמצא בצידו השני של הקו, והוריו, שלא דוברים עברית - מבינים הכל מהתוכנית שבנה בקפידה.
"הבית בן 100 שנים, ישן מאוד, ורעידת האדמה לא עזרה למצב", מתאר אוחיון, "התיקון של הנזקים לא זול, ומהשיחות שלי עם בס הבנתי שהמצב הכלכלי הנוכחי שלהם לא מאפשר להם לממן את השיפוץ. אמרתי לעצמי שלא הגיוני שחייל יצטרך לשלוח כסף להורים ממשכורתו הצבאית, ושבטוח יש משהו שאני יכול לעשות".
אותו ניצוץ של מחשבה שהבזיק במוחו של המהנדס, הפך למציאות תוך זמן קצר: "תוך כדי ארוחת צהריים שאכלתי עם הוריו שהתעקשו שאשאר, הודיעו לי שנמצא מימון מדיני לביצוע התיקונים".
למספר שניות בודדות הרעידה והנזקים לא שינו כלל, ומסביב לאותו שולחן נוצר קשר מיוחד במינו. "בחיים לא יכולתי לדמיין לעצמי שכף רגלו של קצין צה"ל תדרוך אי פעם בבית הזה", מנסה בס לתאר את התחושה, "זו עיירה קטנה באמצע אלבניה, והמחשבה שמאותו מקום יצאו שני חיילים, אחותי הגדולה ואני, ושעכשיו צה"ל דואג לנו בחזרה - זה דבר כל כך מדהים שאי אפשר להסביר במילים".
"ההורים שלי שמעו ממני לא פעם על כמה המדינה מדהימה והצבא בכלל", הוא ממשיך, "אבל אחרי האירוע הזה אמא שלי התקשרה בדמעות ואמרה שעכשיו היא מבינה על מה אני מדבר. רק צה"ל יהיה מוכן להזיז עולמות בשביל חייל אחד".
בעוד שבועיים בס יטוס לבית הוריו, ומשלחת הסיוע שסיימה את עבודתה - תנחת בארץ. "הזמנתי את בס אלינו הביתה לארוחת שישי", משתף אוחיון, "אני לא בן אדם שמתרגש בקלות, אבל המקרה הזה נגע בי בצורה מיוחדת. היה לי לכבוד להשתתף במשלחת הזו וכבוד עוד יותר גדול להגיע לבית של חייל בודד ולעזור לו. והעובדה שיכולתי לעשות את זה בתור מהנדס גרמה לי להבין מחדש את החשיבות של מה שאני עושה, ולדעת שכשאומרים ש'צה"ל יגיע לכל נקודה בעולם בשביל לעזור' - מתכוונים לזה במאת האחוזים".