יממה אחרי ההחלטה של צה"ל לתחקר את אחד האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, שבו טנק ירה לעבר בית בבארי שבו הוחזקו 15 בני ערובה, אחת משתי השורדות היחידות, יסמין פורת, משתפת הערב (רביעי) פרטים על השתלשלות האירועים. יסמין, שנבחרה על ידי חוליית הנוח'בה לנהל את המשא ומתן עם כוחות הביטחון, הייתה עדה לאירוע מתחילתו ומשתפת - גם לה היו תהיות על איך שהוא נוהל.
או למות מפחד או למות גיבורה
יסמין מספרת שהיא נחטפה בערך בשעה 15:00, אחרי שברחה עם בן זוגה, טל כץ, מהמסיבה ברעים. "בהתחלה אנחנו יושבים בפינת האוכל ולא מדברים", היא משתפת, "אנחנו רק מסתכלים אחד לשני בעיניים". לטענתה, חלק מהתעוזה שהייתה לה היא שהעזה להסתכל גם לחוליית הנוח'בה, שכללה כ-40 מחבלים, בעיניים. "אז נוצר בינינו קשר בגלל המבטים", היא מגוללת ומסבירה שפה חל השינוי בגישה כלפיה, "הם מתחילים לפנות אלי לגבי השיחות (עם כוחות הביטחון) ומשם הם מתחילים לחבב אותי לאורך השעתיים. הם התחילו לקרוא לי בשם".
בשיחה עם כוחות הביטחון שהוקלטה, שבה היא נשמעת מתווכת בינם לבין המחבלים החמושים, היא נשמעת רגועה ושולטת במצב. במבט לאחור יסמין יודעת להסביר את הרוגע הלא מובן מאליו: "ברגע שמוציאים אותי מהארון ומכוונים עלי רובה לראש ולא הורגים אותי - אני מבינה שאני הולכת למות היום. באותו רגע אני מקבלת החלטה, או למות מפחד או למות כמו גיבורה. ברגע שקיבלתי את ההחלטה למות כמו גיבורה אני מפסיקה לפחד מהם כי אני יודעת שאני הולכת למות".
"הוא קורא לי תחת ירי ואני רצה אליו"
תחת חילופי אש בין המחבלים לכוחות שבחוץ, חל אירוע שמשנה את המצב עבור יסמין - וככל הנראה מציל אותה מהתופת שהתרחשה. מפקד החוליה פושט את בגדיו ומחליט לקחת את יסמין עימו החוצה - אל הכוחות. "זה היה רגע בתוך הקרב ירי בתוך הבית כשהוא מאחורי הדלפק ואני מאחורי הספות", היא מתארת, "פתאום הוא קורא לי תחת ירי ואני רצה אליו ואני לא מבינה את הסיטואציה עדיין באותו רגע. פתאום אני רואה שהוא רק בתחתונים ובגופייה".
"הוא מתחיל לחבק אותי ככה בחניקה ולדבר בערבית עם הסובבים אותו ואז אנחנו יוצאים ואני צועקת 'תפסיקו לירות, תפסיקו לירות'", היא ממשיכה. אז, היא מספרת, הירי באמת חדל משני הכיוונים ומתחיל ניסיון לחלץ את שאר החטופים בעזרת משא ומתן. כוחות הביטחון ניסו להשתמש במפקד החוליה כדי לשכנע את פקודיו לצאת גם הם ערומים ולהסגיר את עצמם.
"שאלתי את עצמי איך זה מרגיש להיות בצד השני"
לקראת ירידת השמש המצב משתנה ויסמין מספרת שפתאום הגיע טנק והיא לא הבינה למה: "אני זוכרת ששאלתי את אחד האנשים שישב איתי 'מה? יורים עם טנק לבית? יש בני ערובה', והוא ענה לי שזה בשביל להוריד את הקירות בשביל מטכ"ל כי רוצים לפרוץ לבית".
"אני לא מבינה בארטילריה אז אני סומכת", היא משתפת את תחושותיה בעת האירוע שקיבל תפנית, "כשהפגזים נורו אני זוכרת שהכול רעד ושאלתי את עצמי איך זה מרגיש להיות בצד השני. זה מעורר בי תהיות באותו רגע שהעוצמה היא בלתי אפשרית". רק כמה ימים לאחר מכן גילתה כי בן זוגה טל נרצח גם הוא במהלך האירוע שמתוחקר כעת.
אתמול יצאה הנחיה לעשות תחקיר של השתלשלות האירועים על ידי מפקד האוגדה. מפקד הכוח צפוי להסביר מה הייתה ההחלטה שהוא לקח ואם החליט להמשיך או לא להמשיך במשא ומתן. לפי הממצאים, הסיפור יכול להגיע לרמה משפטית.
"אני יסמין אחרת"
"אני לא מאמינה באיזו סכנת חיים הייתי ואיך יצאתי ככה בנס", יסמין משתפת בתובנות שלה, חודשים אחרי האירוע. "אני מודה כל יום על זה. זה שינה אותי חד-משמעית. אני יסמין אחרת לחלוטין".
אך יסמין מספרת כי גם עם השינוי בחיים, האירוע, שבו שרדו היא ועוד ניצולה - ובו נהרגו 13 ישראלים וכ-40 מחבלי נוח'בה, לא עוזב אותה. "אני לא ישנה ואני עסוקה בלספר את הסיפור שלי", היא משתפת.