כשלוחמת חי"ר יצאה לשוט בים, מפעיל ה-D9 הפליג על דבורה, וכשלוחמת סנפיר יצאה לסיבוב במדבר, הדבורן יצא לעשות סיבוב על D9. לא, לא התבלבלנו. כל זה היה חלק מניסוי מעניין למדי שערכנו לאחרונה יחד עם צה"ל, במסגרתו עשינו החלפת תפקידים די קיצונית בין ארבעה לוחמים בצה"ל: את אנשי הים שלחנו למדבר ואת אלה של המדבר שלחנו לים. המטרה הייתה להפגיש אותם עם עולם לא מוכר ולשמוע מהם איך זה מרגיש. האמת, עניין אותנו לדעת גם עד כמה גאוות היחידה נשמרת כשהעיניים נפתחות לעולם אחר, אז כמובן ששאלנו מי מהם היה מוכן להחליף תפקיד אחרי שראה את הדשא של השכן. את התשובות נשאיר לסוף.

המוהנדס שהפך לדבורן, ולהפך


די ברור שאין שום קשר הגיוני בין ספינת דבורה למפלצות ה-D9 של צה"ל, שכן מדובר בעולם אחר לחלוטין, אבל הופתענו לגלות שדווקא הלוחמים שעשו את החלפה הזו, כן הצליחו למצוא נקודות של דמיון. מה שבטוח, זה שהם נהנו מהחוויה.

"צמ"ה זה המקום מספר אחד בצה"ל", אומר בגאווה המוהנדס רב"ט רפאל סויסה. כבר בהתחלה, היה ברור שיהיה מאוד קשה להרשים את הבחור שרגיל לפתוח לכוחות צה"ל שבילים בלב זירות מטענים. "אני משרת פה שנה וארבעה חודשים ונמצא היום בגזרה הצפונית של עזה. לדעתי זה המקום עם התנאים הכי טובים שיש בצה"ל. החברים פה הם כמו משפחה והכל עובד כמו שעון. לא הייתי יכול לבקש פלוגה טובה יותר מזו שאני משרת בה".

למרות כל זה, הוא מספר לנו שהביקור שלו על הדבורה היה אחד מהרגעים הכי יפים שהיו לו בשירות. "למדתי שם דברים שלא הייתי לומד בשום מקום אחר. חשבתי שהם יוצאים עם הספינה רק לאימונים ולפעילויות מבצעיות, ואז הבנתי שהם חיים בים, גם, כמו משפחה". רפאל הצטרף לאימון של סיירת דבורות והרגיש איך זה לשרת על סירת מרוץ שקורעת את הים. בין היתר, הוא הספיק לעשות מטווח בין הגלים, תרגל פעולות שונות עם הצוות, אסף חבלים ופתח שולחן מפנק שהשביע אותו בין הגלים, ללא ספק משהו שצריך להרגיש כדי להבין. "לירות במאג בים זה לא כמו לירות מ-D9, אבל ללא ספק - זה מגניב".

"הראנו לו את הכלים שלנו ואת מה שאנחנו עושים, ואני מאמין שגם הוא יצא משם מרוצה. הוא מאוד התעניין ושאל שאלות, ראה את זה בעיניים שלנו", אמר סמל ענבר שפירא, הדבורן, שגם סיפר מהצד שלו על השירות כלוחם בפלגה 916 באשדוד. מהצד השני, הדבורן הוריד את חגורת ההצלה והלך להכיר את ה"דובי" של צה"ל. "הלכתי לצמ"ה בראש פתוח כי אני בעד לחוות כמה שיותר ועולם החי"ר לא מוכר לי, רק דרך חברים שהם חי"רניקים", אומר ענבר. "הס' מ"פ קיבל אותי יחד עם כולם מאוד יפה. עשו לי סיור ביחידה והכירו לי את החבר'ה".

>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו

כמה שנראה כאילו אין קשר בין הדבורה ל-D9, ענבר מספר שהוא דווקא מצא כמה קווי דמיון. "יש להם תחזוקות יומיות וחודשיות לכלים, שזה משהו שגם לנו יש ביציאה לים או בחזרה ממנו. יש קשר בין העולמות, אבל בסוף זה באמת שונה לגמרי: אנחנו יוצאים לבט"ש של יומיים או שלושה, מנותקים מהעולם, ושם זה יותר יציאה למשימות מוגדרות".

אמנם לא נתנו לו לנהוג על ה-D9, אבל הוא בהחלט מספר שהוא קיבל את ההרגשה המיוחדת של הכלי. "אתה ממש מרגיש שם את הכוח, פשוט יושב שם בתוך מבצר. זה מזכיר לי קצת את הכלי שלנו". כששאלתי לסיום את רפאל אם היה מעדיף לשרת בדבורות, הוא ענה נחרצות שזה אמנם היה יכול להיות מגניב, "אבל אין מקום יותר טוב מאיפה שאני נמצא, בגזרה הצפונית של עזה". שאלתי את אותו הדבר גם את ענבר, וגם הוא ענה תשובה די צפויה: "זו לא שאלה בכלל, ברור שבדבורות". כן, היה מגניב ונחמד, וזה נכון לשניהם, אבל בסוף נראה ששום דבר לא יכול לשבור את גאוות היחידה.

החי"רניקית שיצאה לים, ולהפך


יחידת סנפיר של חיל הים וגדוד קרקל הם ללא ספק, מהמקומות היותר מעניינים ומאתגרים עבור נשים שרוצות לעשות שירות קרבי ומשמעותי בצה"ל. בסיורים שעשיתי בעבר באותן יחידות, הייתי עד לרעל ולגאוות היחידה החריגה של הבנות שמשרתות שם, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה. בנות סנפיר מבצעות סיורים בים כמובן, ואילו בנות קרקל נמצאות הכי רחוק משם, במדבר.

רב"ט בר חזות מספרת שהשירות בקרקל מאוד מעניין ומאתגר. "היו לנו הרבה מאוד שבועות שטח במהלך ההכשרה, זה לא פשוט להיות מנותקים בזמן הזה מההורים ומהטלפונים. זה שירות חי"ר לכל דבר, עם הרבה יבשה ומדבר", היא מספרת. בר, שרגילה בימים כשגרה ללבוש את וסט הלוחם, לשים קסדה על הראש ולהתמודד עם החום של המדבר, יצאה לים והפליגה על סירות הצרעה של יחידת סנפיר.

"זה עולם אחר לגמרי, אבל היה מאוד כיף. זה כמו סיור שיש גם אצלנו מצד אחד, אבל מצד שני מאוד שונה. אני מאוד מתחברת למים ולים אז היה לי ממש כיף", היא מספרת לאחר החוויה, במהלכה היא שטה עד קו עזה, ירתה מהסירה והתנסתה בזריקת רימון. בחיוך לא מוסתר היא מספרת: "נתנו לי להשיט את הסירה שזה ממש מגניב, והציבו לי מטרה בים שיריתי עליה. זה לא כמו אצלנו על הקרקע, הכל שם כל הזמן זז".

רב"ט אפרת רז, לוחמת בסנפיר אשדוד מספרת גם היא בגאוות יחידה על תפקידה: "התפקיד שלנו הוא אבטחת נמלים, ובנוסף אנחנו עוזרים בבט"ש בעזה, מסייעים לדבורות, עושים מעצרים בים והרבה מאוד פעילות מבצעית". כשהיא נשאלת איך בר הייתה בירי בלב ים, היא עונה שדווקא ממש בסדר.

על החוויה שלה בקרקל היא מספרת: "היה נחמד, אבל זה מאוד שונה ממה שאנחנו עושים. לקחו אותי לראות את השירות שלהם, את הבסיס, את הרכבים וכלי הנשק. רואים שזה שירות מאוד קשה, ורואים שהבנות שם ללא ספק, נותנות עבודה. גם השירות שלנו משמעותי, אבל הדרך מאוד שונה. ההבדל הגדול הוא שאנחנו יחידה יותר קטנה והם גדוד. נראה לי שבגלל שאנחנו קטנים יותר, אצלנו יש קצת יותר גאוות יחידה", היא אומרת בחיוך.

כשאני שואל את בר אם אחרי הביקור בסנפיר היא הייתה מחליפה את השירות בקרקל, היא עונה: "טוב לי איפה שאני נמצאת, אבל אולי אם היו מציעים לי את זה בהתחלה, הייתי הולכת על זה". רב"ט אפרת אמרה מהצד שלה שהיה לה מאוד נחמד, אבל היא לא הייתה מחליפה את השירות שלה. אין ספק שהיה מאוד מעניין לשמוע ולצפות בניסוי הזה, ואתם מוזמנים להציע לנו הצעות לחילופים הבאים. מי יודע, אולי נגשים לכם חלום.