באסון הכבד בעזה נפלו 21 לוחמי מילואים, במהלך פעילות להשמדת קומפלקס מבנים במרחב אל מע'אזי. מתחקיר ראשוני עולה כי טיל נ"ט שירו מחבלים, פגע בטנק ובציוד חבלה של הכוח שעסק בהשמדת המבנים. הפגיעה הפעילה את מטעני החבלה והפיצוץ הגדול הקריס את המבנים על הכוח, מה שגרם להרוגים רבים.

בין הנופלים: סרן במילואים אריאל מרדכי וולפסטל ז"ל, בן 28 מאלעזר, קצין בגדוד 9206 בחטיבה 205. אחיו, אורי, ספד לו הבוקר: "אריאל האח הבכור שלנו, עמוד התווך במשפחה. בתקופות ירידה, עלייה, תמיד היה שם בשבילנו. הוא בחור אידיאליסט בצורה מטורפת. לפני הגיוס אמר: 'אני רוצה שריון. זה חשוב'. היו לו הנתונים הכי גבוהים, הקב"א הכי גבוה, הדפ"ר הכי גבוה, אבל רצה ללכת לשריון כי 'שם צריך אותנו'. מהרגע שהתגייס, היה לו חיוך על הפנים. זה לא מובן מאליו. היה לנו ברור שהוא ייצא לפיקוד וימשיך לקצונה".

"למרות שהוא היה הכי פחדן שיש, כשזה קשור להגנה על הארץ שלנו, המולדת שלנו, העם שלנו, הוא הראשון להתייצב: אם זה מבחינת הלחימה, לעלות לצפון, לרדת לדרום, מה שצריך. אנחנו יודעים שהיה לו פחד שהוא לא הראה לנו. הוא היה בטנק, הכי חשוף שיש. היה איש של ערכים ועשייה, חייכן, בעל טוב לספיר, אח מדהים, אוהב ליהנות. אם יש דברים שמאפיין אותו, זה שהוא אהד את מכבי תל אביב. זה ייחד אותו".

הספקתם להיפגש מאז שפרצה המלחמה?
"מתחילת המלחמה לא נפגשנו. גם אני, גם עוד אח שלנו וגם אבא, כולנו במילואים. לא יצא לאריאל ולי להיפגש תקופה מאוד ארוכה. השבוע יצא לנו לדבר סתם, התייעצות של אח על איזה משהו שטותי. מעבר לזה היו שיחות מדי פעם. בשבוע שעבר הוא סיפר לי על מה שהם עושים, שהם נכנסים ויוצאים, ושלח סרטונים. ראיתי אותו מבסוט עד הגג. לא יצא לי לראות אותו המון זמן. היום זו הפעם האחרונה שאראה אותו. זה קשה מאוד".

מה אריאל עשה בחיים?
"הוא בדיוק סיים תואר בכלכלה ובמנהל עסקים. הוא הסתכל קדימה, התחיל לעבוד, הוא ואשתו עברו לדירה חדשה. הוא סיים חלק בחיים שלו והתחיל התחלה חדשה. נראה היה שהוא פורח ומגלה עולם חדש, עולם שרחוק ממה שאנחנו מכירים ובמקצוע שאנחנו לא מכירים. הוא היה במקום שטוב לו, הלך לו מדהים. הוא דיבר איתנו על מה שהוא למד ועל מה שהוא עושה, ניסה לעזור לכולם כמה שיותר. הוא לא הספיק לעבוד בעבודה החדשה הרבה זמן, באזור החודש וחצי, כשנקרא לדגל. הוא אמר שיש דברים שיותר חשובים כרגע מהחיים שלנו, שזה עם ישראל, שזה להגן על המדינה שלנו, כי אם אנחנו לא נגן, מי יגן?".

מה אתה זוכר מהשיחות האחרונות איתו?
"כל דבר הכי קטן תופס פתאום משמעות ענקית. הכל מתחבר לתמונה אחת מלאה. איזה איש מופלא. עשינו שבת לא מזמן כל האחים, הוא לא היה. אשתו הגיעה. הוא התקשר אליי ואמר: 'בלי שהיא יודעת, תלך ותעזור לה'. הוא היה בעל מדהים ואח טוב שעוטף את האחים שלו. אנחנו מנסים לעכל את זה ומרימים את הראש. עם כל הקושי שבדבר, אנחנו יודעים שהוא לא היה רוצה שזה מה שיישבור אותנו. יש לנו מלחמה לנצח, אחרי זה נאסוף את השברים. אנחנו מנסים להרים את הראש כמה שאפשר ולחשוב על להנציח אותו. גדלנו בבית שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומה שרואה לנכון, אבל בסוף הלכנו לדרכים של מה יעשה טוב לעם שלנו. אריאל ידע ליהנות ולהשקיע בעצמו ובספיר, אבל מנגד לסבול בשביל דברים גדולים מאיתנו. הוא הראשון להתייצב".