בוקר יום שישי, סמוך ליישוב בית אל: מחבל חמוש בסכין המתין בצד הכביש והשליך בלוק על מכונית נוסעת. הוא ניסה לפתוח את הדלת ולפצוע את הנהג, אלא שלוחם צה"ל שהיה בסמוך למקום ניטרל אותו ומנע אסון.
הנהג, יאיר הכהן, תיאר הבוקר: "בשש וחצי בבוקר יצאתי לתפילה, יחד עם קבוצה שנסעה במכונית מאחוריי. בשעה הזאת הכבישים ריקים באיזור שלנו. המכונית שלי ממוגנת אבנים והיו עליה שני דגלים. אני אבא לילדים ומתוך הרגל נעלתי את הרכב נעילת ילדים. הגענו לכביש צר מאוד, הנתיב היחיד שלנו ליציאה מהיישוב, אין לנו אפשרויות אחרות. בשלב מסויים הכביש מתעקל שמאלה כך שצריך לעצור 90 מעלות".
"המחבל חיכה שמישהו יעצור, וזה הייתי אני. הוא התנפל על האוטו עם בלוק. השמשה הייתה ממוגנת, וזה המקום לומר תודה למשרד הביטחון שמאפשר לנו למגן את המכוניות. הוא ניסה לפתוח את הדלת. עצרתי. אמרתי לעצמי, אני מוגן, חמוש, אולי אוכל לעזור לאחרים. ידעתי שיש במכונית מאחוריי קבוצה ושהוא עלול לפגוע בה".
יצאת להתעמת עם המחבל.
"כן, למרות שאני לא הגיבור פה אלא חייל יקר בשם אלחנן. הוא זיהה את המחבל וחתר למגע, הוא גיבור גדול. הוא ממש ניתק את המחבל מהאזרחים, משך את האש אליו. אני רק סייעתי, הוא עשה את זה נהדר".
החייל ירה באוויר ואחר כך ברגליים, אבל המחבל היה נחוש לרצוח.
"הוראות הפתיחה באש כובלות את החיילים ואת החיים שלנו. החייל לא היה צריך לירות קודם באוויר ואחרי זה לירות הצידה. כל הסיפור הזה נמשך שנייה וחצי עד שהמחבל היה מגיע אליו עם הבלוק. זה לא סימפטי. החייל ירה וירה, עד שהוא כבר ממש היה בסכנה. צריך לתקן את המצב הזה".
איך התחושה אחרי האירוע?
"מפעפעת בליבי הרגשת תודה להשם שנתן לנו את החיים בחזרה. זה היה נס. הייתי אמור לנסוע עם הקבוצה במכונית שמאחוריי, שאינה ממוגנת. בגלל שלא היה מקום לקחתי את המכונית שלי וברוך השם יצאתי לפניה. בכך, המכונית שלי ספגה את המכה והמחבל לא הצליח לפגוע בי. שתי השניות האלה הפרידו בין זה שאתם יכולים לראות אותי פה עם ילדיי, לבין זה שאולי הייתם רואים אותי במקום אחר".
אתה מעכל בכלל שהיית בסרט הזה?
"אני לא רואה את עצמי כמישהו מיוחד אלא בסך הכל תושב שהגן על היישוב שלנו ולא נתן למחבלים לבצע את זממם. אנחנו שמחים לגור פה, אוהבים את הארץ ואת הצבא שלנו, לכן אנחנו נוסעים עם דגלים ולא מפחדים. אנחנו בוטחים בהשם ובדרך שבה הוא גואל אותנו, ובעזרת השם המניעה הצליחה".