כמעט כל ילד חולם בשלב כזה או אחר להיות טייס, אבל לרב מדובר ברצון שדועך עם הזמן. סמ"ר מ', חייל בודד, ידע תמיד שהוא רוצה להיות טייס, אבל במקרה שלו החלום לא דעך כלל ועם השנים רק הלך והתעצם. בימים אלה, לאחר שהשלים שירות קרבי מלא, הוא ממתין לגיוס מחדש - הפעם לקורס טיס הנחשק.
מ' נולד בדרום אפריקה והגיע ארצה בגיל שנתיים. הוא התגורר עם הוריו ושלוש אחיותיו באזור ירושלים וברמת הגולן ומספר כי מאז ומתמיד ידע מה יעשה כשיגדל: "תמיד רציתי להיות טייס בצבא. המילה הראשונה שלי בעברית הייתה מטוס".
למרות חלומותיו ונחישותו, בניגוד לרבים אחרים שמכוונים לטיס מגיל צעיר, מ' לא התעסק בהרחבת לימודי פיזיקה או חמש יחידות מתמטיקה, "בכיתה ו' הפסקתי פחות או יותר ללכת לבית ספר. רק בכיתה י' אמרתי להורים שאני תופס את עצמי בידיים". לאחר ביקורו הראשון בלשכת הגיוס, הוא נאלץ לשמוע חדשות לא משמחות במיוחד: "עשיתי צו ראשון והודיע לי שהנתונים שלי נמוכים מידי לטיס".
למזלו של מ', הוא ממש לא הטיפוס שמתייאש בקלות, "התבאסתי, אבל המשכתי להתאמן והחלטתי שלא נורא, שלפחות אגיע ל- 669". הוא ניגש ליום סיירות ובסופו של דבר התגלגל לגיבוש חובלים, ממנו נשלח לגיבוש צוללות, אותו עבר בהצלחה. מאחר והבהיר כי ברצונו לצאת לקצונה במהלך שירותו, הוא החליט לוותר על מקומו בצוללת (שם ממשיכים בקבע בתור נגדים) ולהמשיך לחתור למטרתו המקורית.
"שלחתי מכתב חריג לצוות אוויר ואמרתי שלא הגיוני שנקודה אחת בקב"א תפריע לי להיות טייס. רק חצי שנה אחרי הגיבוש לצוללות אמרו לי שאני יכול להגיע כחריג. עברתי את כל המיונים, עד השלב של הפסיכולוג". דווקא בשלב זה החליט מ' על שינוי קל בתכניות: "הבנתי שגם אם לא אהיה בטיס, עדיין יגיעו לקורס מספיק חבר'ה מוכשרים. ידעתי שדווקא ללכת לגדודים תהיה תרומה גדולה יותר. זה מה שאמרתי לפסיכולוג ושם הפסקתי את המיונים לטיס. הייתי ממש מבסוט מזה".
את דרכו החדשה בצה"ל התחיל מ' בחטיבת כפיר, "אם כבר הולכים לגדודים, אמרתי שאלך דווקא למקום שאני פחות מכיר. את כפיר לא ממש הכרתי ואמרתי שנלך לשם". לאחר הגיוס הוא הגיע לגדוד לביא בחטיבה המנומרת. "אמרתי למפקד שלי שאני רוצה לצאת לקצונה, שייתן לי פק"לים טובים שייעדו אותו לקורס מ"כים. הוא ענה לי 'צא לחובשים ורק אם תחזור מצטיין תצא לקצונה'".
לקראת סוף המסלול, לאחר שעמד במשימה שלקח על עצמו וחזר מהקורס מצטיין מופת, מ' יצא לקורס מ"כים. כעבור חצי שנה בתור מפקד, רגע לפני שכבר עמד לצאת לקצונה, הוא קפץ לבקר את הוריו שעברו בינתיים להתגורר באוגנדה. "את אבא שלי לא ראיתי שלוש שנים ואת אמא שלי יותר משנה. אוגנדה זה לא מקום שבדרך כלל לא הרבה אנשים מגיעים אליו".
לאחר תקופה בקורס קצינים, שבוע לפני סוף להב, מ' הודח עקב שינויים בהקצאות וחזר לחטיבת כפיר. "כשחזרתי לגדוד אמרתי למג"ד שאשמח מאוד לצאת לטיס. הוא ביקש ממני שלפני שאחליט באמת, אכנס להיות סמל ואשלים את שלוש השנים שלי בגדוד. הסכמתי ושמחתי להיכנס להיות סמל".
אחרי תקופה לא קצרה בצבא, מ' החל לפקד על לוחמי מחזור נוב' 12 והוצב בחברון בזמן מבצע צוק איתן. "אמרתי למ"פ שאני כבר שנתיים ושמונה בצבא והגיע הזמן לצאת שוב לטיס, פשוט כי זה החלום שלי. כל פעם שהייתה הזדמנות צלצלנו לצוות אוויר והצקנו להם", הוא מספר.
בסופו של דבר, לאחר צעדים עיקשים ונחושים, מ' התייצב מחדש למיונים בחיל האוויר. "יצאתי שוב למיונים, ירפא א', ירפא ב' ולשלב הפסיכולוג". לאחר שצלח את השלבים בזה אחר זה, הוא השלים בחודש מרץ האחרון גם את הגיבוש לטיס: "בסוף הגיבוש הודיעו לי שעברתי. הרגשתי מטורף, היו לי דמעות בעיניים. זה לא סתם, זה אחרי שלוש שנים ואין הרבה שעושים את זה. זו הייתה חוויה מטורפת".
כעת, מ' חתום על דחיית שירות ובתקופה הקרובה הוא עומד להתחיל דרך צבאית חדשה לחלוטין. את הסיפור הארוך והמורכב שלו הוא מסכם בפשטות: "תמיד רציתי לצאת לטיס, אבל זה לא מנע ממני לתת את המקסימום גם במקומות אחרים ועדיין לנסות להגיע לשם". לגולשים הוא מוסר טיפ אישי קצר וקולע: "שלא יוותרו על החלום".