באסון קריסת המבנים בעזה שבו נהרגו 21 לוחמי מילואים, נפל רס"ם במילואים מתן לזר ז"ל, בן 32 מחיפה, לוחם בגדוד 6261 בחטיבה 261. מתן, שעבד כאח סיעודי בבית החולים כרמל, הותיר אחריו אישה, אילנה, ואת בנם בן השנתיים.
הוריו, יוספה וסילביו לזר, ספדו לו הבוקר ותיארו את רגע הבשורה. "לא שמענו מכלום, לא ידענו מכלום. המבשרים הגיעו ב-21:30 בערב", סיפרה יוספה, "הם דפקו בדלת ואמרו שהוא נהרג. לא ידענו מה קרה, גם המבשרים לדעתי לא ידעו. שאלנו, הם לא ידעו. באמצע הלילה השכנים הגיעו, זה היה בטוויטר. התחילו השמועות. הבן שלי שאל שוב ושוב, 'מה קרה? מה קרה? האם יש גופה?'. בבוקר כבר ידענו והלכנו להיפרד".
"ב-7 באוקטובר ב-10:00 בבוקר מתן ארז תיק, נפרד ויצא לדרום. הוא אמר: 'זה ברור שאני הולך, זו הזכות שלי לשרת את המדינה. בשביל זה אני בסיירת'. הוא כל כך אהב את סיירת גבעתי. הוא והצוות לא נפרדו. 'אנחנו הולכים להגן על המדינה'. מתן אף פעם לא התלונן, שום דבר לא קשה. תמיד כשהיו משימות מאתגרות הוא יצא מזה. אין דבר שתטיל עליו וזה לא נפתר בסוף. בלחימה בעזה הוא נכנס פנימה, הוא אמר: 'עושים עבודה, עושים מה שצריך לעשות'. עודדנו אותו שימשיך, שיעשה מה שצריך לעשות, רק שיישמר".
הספקתם לפגוש אותו בשבת האחרונה.
"הוא היה צריך להשתחרר לפני שבוע או שבועיים ואמר: 'אני נשאר לעוד חודש, וזהו. אחרי זה לא יקראו לי. אל תדאגי, זה כבר משימות שמירה'. אחרי שלושה חודשים שאנחנו כמעט לא ישנים, שהטלפון ליד האוזן, לילות טרופי שינה, נרגעתי. חשבתי: אוקיי, נשאר לנו חודש. אין לי מה לדאוג, זה מאחורינו. ואז זה קרה".
מה בנו הקטן מבין ממה שקורה?
סילביו: "הוא מרגיש שמשהו שונה, אבל עדיין לא מבין. הוא ילד נבון, ילד טוב, הוא מרגיש. ייקח זמן והוא יבין שאין לו אבא. מתן היה אבא מדהים, אדם שהצליח, בכל מה שהוא נגע בו הביא תועלת ומשמעות".
יוספה: "הילד קטנצ'יק, בן שנתיים וחצי. הוא עוד יבין את ההפסד הגדול של אבא, הפסד שאין לתאר פשוט. איזה הפסד לו ולכולנו. נמשיך בדרך שלו, נלמד אותו את אהבת הארץ, את הטיולים שאבא אהב, את הספורט, את האהבה לבעלי החיים והטבע, האהבה למדינה ולצה"ל. אבא שלו היה אלוף. הטמענו בו ובאח שלו לירן את אהבת המולדת".
מתן טיפל בחולים.
יוספה: "הוא היה אח במיון בבית חולים כרמל. כולו נתינה. אהבו אותו מהרגע הראשון שהוא נכנס. אי אפשר שלא לאהוב אותו. היו אתמול אלפים בהלוויה. חברים מכיתה א' הגיעו, עד כדי כך. כולם אמרו כמה הוא היה טוב, איך עשה הכל בדייקנות. לבית החולים מגיעים הרבה פעמים חולים מאוד קשים. הוא תמיד חייך אליהם ודיבר איתם, 'הכל יהיה בסדר'. זה מתן".
איך אוספים את השברים וממשיכים בכל זאת?
"זה כל כך קשה, זה בכי, אבל אנחנו נקום. אני בטוחה. נצטרך עזרה, אבל נקום. נהיה שם בשביל אילנה, בשביל הנכד, בשביל לירן, כי גם ללירן מאוד קשה. מתן היה עמוד התווך בבית שלנו. נעשה את זה כי אין לנו ברירה אחרת, הם זקוקים לנו. הנכד יגדל ויהיה כמו אבא שלו, בגרסה מעולה. נתראה בעוד 20 שנה ותראו איזה ילד וגבר הוא, בדיוק כמו אבא שלו. מתוך המקום הכי גרוע שיכול להיות, שאי אפשר אפילו לתאר אותו, אני רוצה לבקש מכולם: בואו נהיה ביחד. הפוליטיקאים מנסים לעשות עלינו סיבוב. לא תצליחו הפעם, לא תצליחו להרוס לי את המדינה. לא בשביל זה הבן שלי ועוד 500 חיילים נהרגו בשלושה חודשים האחרונים. אני מבקשת מכל מי שאין לו מה להגיד, שישתוק. תנו לנו להתנהל, כי אנחנו מתנהלים מצוין. נקום מהשברים, כל המשפחות, אפילו שזה יהיה לנו קשה. נקום איתכם או בלעדיכם. תחזירו לי את המדינה המדהימה שלי".