הסרטון שבו הותקפו קציני צה"ל על ידי תושבי הפזורה הבדואית משקף חלקיק קטן מהמציאות בה שרויים תושבי הדרום כבר שנים רבות. גניבות, פרוטקשן, התפרעות בכבישים ומקרי אלימות הפכו לשגרה עבור תושבי באר שבע והסביבה.
לפני שמתחילים הצקצוקים, נגיד שכמובן שלא מדובר בכל המגזר ורבים מבני העדה תורמים לחברה הישראלית בקהילה ובצבא, אבל זה לא משנה את העובדה שרבים מהדור הצעיר משליטים טרור על תושבי הנגב. לא פחות.
זו לא הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שבה נשמע על אירוע חריג שבו מעורבים צעירים בדואים. אולי האירוע הצליח להפתיע חלק מהאזרחים שגרים צפונה מבאר שבע, אבל את תושבי הנגב זה ממש לא הפתיע – מדובר בשגרה.
בתור באר שבעי, יצא לי ולא פעם אחת להיתקל במקרי אלימות והתפרעויות של תושבי הפזורה – בין אם במקומות בילוי, מרחבים ציבוריים, ובעיקר – בכביש. סגר הקורונה הסתיים – הבדואים חזרו לכבישים, המקום שבו הם מרגישים "בעלי הבית". הוראות תעבורה? בגדר בדיחה עבור אותם צעירים, שפשוט עושים מה שהם רוצים בכבישים ומרשים לעצמם לסכן חיים של אזרחים.
בחודשים האחרונים גם דווח על מספר מקרי אלימות אכזריים של צעירים בדואים ברחבי באר שבע, וביניהם גם מקרה שבו מספר צעירים מרהט תקפו באכזריות שני צעירים בני 16-17 שעבדו בדוכן שווארמה ב"מרכז אורן" בעיר, רק בגלל שסירבו לתת להם מנת שווארמה מאחר שהדוכן כבר נסגר.
לכך אפשר להוסיף לא מעט עדויות של הורים לילדות צעירות שהפחד הגדול ביותר שלהן הוא להיתקל בצעיר בדואי ברחוב. ''בתי חזרה מתיכון רגר עם חברות מהכיתה, ליד המרכז המסחרי בנווה זאב עצרה לידן מכונית ובה בני מיעוטים, שהציעו כסף אם תעלה איתם לאוטו. בתי חזרה מבוהלת'', כתבה אמא לילדה באחד התיכונים בבאר שבע.
כל זה בלי להיכנס למערב הפרוע של הבניה הבלתי חוקית והשתלטות על אדמות פרטיות בנגב, שהמדינה בחסות בג"צ מגלה רפיסות בלתי מתקבלת על הדעת. בעבר נפתלי בנט הציע להגדיר את הטרור הבדואי בנגב כ"ארגון טרור" – וכך צריך לנהוג. על המשטרה יש לנקוט ביד חזקה ועוצמתית כלפי אותם צעירים, רק ענישה מחמירה וקשה ללא כל הקלה תביא אולי לשינוי המיוחל עבור תושבי הדרום.