מלחמת לבנון השנייה, הקרב על בנת' ג'בל. גדוד 51 של גולני נכנס לקרב עם היחידה המיוחדת של חיזבאללה ומאבד שמונה חיילים, בהם רס"ן רועי קליין שהקריב עצמו כשקפץ על רימון והציל את חיי חייליו. "הם נהרגו מסיבה אחת פשוטה: לגדוד כמו שאר חטיבות החי"ר לא הייתה כשירות בחבלה", אמר בכיר בצה"ל. "תרגולת הכי בסיסית עם כשירות הכי אלמנטרית הייתה פותרת את הבעיה. הגדוד רגיל מאיו"ש שהוא דופק על הדלת וכולם פותחים לו. אבל הפעם הוא נתקל בדלתות מזרח תיכוניות כבדות ולא אימנו אותם נכון ולא סיפקנו להם את הציוד המתאים וזו הייתה התוצאה", אמר הבכיר. "יום לאחר מכן זה קרה שוב עם גדוד 101 של הצנחנים אבל להם היה יותר מזל והם הצליחו להיכנס לבתים. הם זיהו את ההתגנבות של חיזבאללה, נכנסו לבתים והצליחו לחסל למעלה מ-30 מחבלים של אותה יחידה מיוחדת".
המקרים האלה מלבנון השנייה עלו במהלך התחקירים שנעשו אחרי המלחמה. בצה"ל הבינו שחיל ההנדסה קטן מדי והמושג הזה "מחלקת חבלה" היה ריק מתוכן כשביחידות המילואים שמהוות את עיקר כוחו של הצבא, זה כלל לא היה קיים. לקח להם זמן, שבע שנים, אבל בתחילת החודש יצא לדרך המחזור הראשון של קורס החבלה ללוחמים במילואים, הראשונים: לוחמי חטיבת הצנחנים הצפונית. כך מצאתי את עצמי עובר קורס מרתק בעל חשיבות גבוהה ובואו נגיד את האמת, מי לא אוהב לפוצץ דברים.
"תבנו דברים ותביאו מה שאתם רוצים כדי לפוצץ"
במילואים כמו במילואים היום הראשון נמרח על החתמות והרבה מנוחה והאמת שבסיס הטירונים לא ידע איך לאכול קורס ראשון לחבורה של מילואימניקים. לזכותם של צוות המדריכים תחת פיקודו של סג"ם אופיר כהן צריך להגיד שהם הצליחו להשתלט עלינו מאוד מהר והכניסו אותנו לעבודה יופי.
כבר בהתחלה למדנו על אמצעי החבלה שיעמדו לרשותנו וגילינו שבניגוד למה שהיה בעבר, הם רבים ומגוונים וכן, גם מסווגים. מה שהיה באמת מעניין קרה כבר ביום השלישי של הקורס. כדי לקבל ביטחון עצמי ולהבין את העוצמה והגיוון של חומרי הנפץ יצאנו לתרגיל במהלכו נתנו לנו לפוצץ מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. "תהיו יצירתיים" אמר סג"ם כהן. "תבנו דברים ותביאו מה שאתם רוצים כדי לפוצץ". היה מי ששאל איך מחברים מטען לרכב ומפוצצים מרחוק, אבל זה כמובן – היה בצחוק.
אז התחלקנו לקבוצות והיינו יצירתיים. יחד עם מפקד מחלקת החבלה המיועד בנינו מטען צד עם ליינר שמרכז את הפיצוץ לנקודה צרה וקטלנית. הפכנו לסוג של מקגייבר משום שאת המטען שלנו בנינו מלבנת חבלה כמובן, אבל שאר המרכיבים כללו ברוס תחמושת ישן, חתיכה של פח שהייתה זרוקה בבסיס וזהו. מצד אחד זה באמת מגניב, אבל מהצד השני, זה גם גורם לך להבין כמה זה פשוט גם לאויבים שלנו. נקודה למחשבה.
אחרי שכולם בנו מטענים, פצצות מאולתרות וגם כאלה שהיו תקניות, כמו למשל מטעני קלימגור, חיברנו את הכל בפתיל רועם ואותו לנפץ. התרחקנו לטווח ביטחון כדי לפוצץ את הכל ביחד. 3, 2, 1, והפיצוץ היה אדיר. משם חזרנו לעבודה וללימודים.
שדה מוקשים, חומרי נפץ? כבר לא חייבים לחכות להנדסה
בהמשך למדנו איך פורצים לתוך בתים בעזרת חומר נפץ ושלל אמצעים שלהפתעתנו קיימים במחסני החרום כבר תקופה ארוכה וחיכו למי שידע להפעיל אותם. לצערי, מרבית האמצעים אסורים בפרסום, אבל אני יכול להעיד שהם עובדים ועובדים טוב מאוד. שום דלת לא עמדה בפנינו וגם לא הקירות. אחרי שלמדנו להיכנס, למדנו גם לאתר ולפוצץ מעבדות ומפעלי מטענים של האויב, כל אויב. כל זה הסתכם בפשיטה מרשימה למדיי על כפר מדומה של האויב עם הפקה מרשימה ודי הוליוודית של בהל"ץ.
בעיה נוספת עליה למדנו להתגבר היא שדות המוקשים ותתפלאו לשמוע שלא רק של האויב. במלחמת לבנון השנייה, כפי שעלה בתחקירים, נתקעו כוחות בשדות המוקשים של צה"ל וזה עוד לפני שהגיעו לאלה של חיזבאללה. "גדס"ר 35 יצא להתקפה על מרון א-ראס, עשרה ימים אחרי שפרצה מלחמת לבנון השנייה, לא הצליחו לחצות שדה מוקשים שלנו במשך יומיים. ואנחנו מדברים על גדוד שיש לו פלוגת חבלה שפשוט לא הייתה כשירה לבצע את הדבר הכי בסיסי, לחצות שדה מוקשים. אחרי שתי לילות שכוח יהל"ם לא הגיע להעביר אותם, הם הביאו נגמ"ש, שמו אותו על שדה המוקשים וכל הגדוד עלה עליו ועבר לצד השני. דבר מטומטם ולא היחיד שהיה במלחמה הזו בתחום הזה" אמר גורם בכיר בצה"ל.
אז כדי לעבור שדה מוקשים בלי נגמ"ש, למדנו לאתר לבד את המוקשים. אגב, יש מספר דרכים לאתר שדה מוקשים והדרך הראשונה, היא לדרוך על מוקש, אבל אל דאגה. בהמשך למדנו שגם ניתן לאתר שדה מוקשים בעזרת אמצעים שנפוצים אפילו ביחידות המילואים. איך מפוצצים ומנטרלים את השדה? פשוט מאוד יורים צפע חי"ר, מעין שרשרת רימונים שעפים בעזרת רקטה ומתפוצצים על שדה המוקשים. פשוט, קל וחכם.
כך חלפו להם שבועיים שבמהלכם למדנו להתמודד עם מטעני צד של האויב, ועל פי הדרכה של קצין מהיחידה לסילוק פצצות, האויב שלנו חכם, מתוחכם וקטלני. למדנו להציב מטענים קטלניים משלנו בשלל סיטואציות שכמובן לא ניתן לפרסם וכמובן לפוצץ את דרכנו אל היעד. כל זה הסתיים בעוד תרגיל פשיטה הוליוודי סטייל בהל"ץ תחת ניצוחו של סג"ם אופיר כהן שהתגלה כמומחה גדול למתקנים פירוטכניים שמתפוצצים.
"לתת לכוחות החי"ר עצמאות הנדסית"
רגע של רצינות. מדובר בהכשרה חשובה שמצילה את חיי כוחותינו. לצה"ל יש כיום את כל האמצעים להתמודד עם האמצעים של האויב בכל הזירות. אומנם זה לקח זמן ליישם את לקחי המלחמה ההיא, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם כפי שהסביר רס"ן איתי בר רמ"ד הכשרות בבהל"ץ. הסדיר כבר החזיר לעצמו את הכשירות והמילואים נמצאים במצב הרבה יותר טוב מאשר בעבר.
"זה קורס ראשון שאנחנו עושים למפקדים במילואים מהמחשבה שאנחנו רוצים לחזק את צבא המילואים", מסביר רס"ן בר. "המטרה שלנו היא שבסוף יהיה למח"ט המילואים והלוחמים שלו את העצמאות והאפשרות להתמודד עם אתגרים הנדסיים כמו בעולם הסדיר".
כאמור מדובר בקורס ראשון למילואים ולבהל"ץ לא היה קל להתמודד עם אזרחים שמתנתקים מהחיים ובואו נגיד את האמת, רחוקים מאוד מהראש של החייל הסדיר. "זה עולם לא פשוט ואני עצמי הספקתי להיות מ"פ במילואים לפני שחזרתי לצבא, אבל בסוף אנחנו מבינים שאנשי המילואים באו לעבוד ולא לבזבז זמן. הבעיה של עולם המילואים זה הכשרות והיכולת שלהם לשמור עליה. בנוסף, הרעיון זה לתת להם את הפשטות כדי שיזכרו את מה שלמדו. בסופו של דבר, אחרי שהם מסיימים, הם הולכים לבית, כל אחד לחיים שלו".
יש בבהל"ץ שני מדורים: אחד הַכְשַרוֹת והשני מדור ששומר על כְשִירוּת, אבל את המילה הטובה צריך לתת לצוות ההדרכה. "צוות הדרכה מורכב ממפקד צוות קצין, שזה אופיר, מדריכה בכירה וסמל בוגר קורס מ"כים. לכל אחד מהם תחומי ידע ועניין שהם מתמקצעים בו ומעבירים אותו. מפקד הצוות, שהוא בוגר מסלול לוחם, נוגע בעיקר בתחום המבצעי והלחימה וגם הסמל שהוא בוגר מסלול לוחם. המדריכה יותר מקצועית בעולם התוכן של האמל"ח והציוד".
כדי להדריך בתחום ההנדסה, המדריכות עוברות לאחר הטירונות קורס פלס 5, כמו לוחמי ההנדסה וארבעה חודשים של הכשרה ייעודית, "כשהן מתחלקות לפי תחומים: חבלה, יהל"ם, ציוד מכני הנדסי כבד ועוד תחומים. כדי להגיע לתפקיד אני דורש מהם סופר מקצועיות ולדעת להתמודד עם קהל לא פשוט כמו קהל המילואים או לוחמים ותיקים. אותה ילדה בת 19 מעבירים תכנים מקצועיים עם יכולת פיקוד טובה וזה תפקיד לא פשוט בכלל. לצורך כל זה הן עוברות הכשרה מאוד מאתגרת עד רמת העברת שיעור לחיילים שמפריעים" מספר רס"ן בר. ואכן הן עשו זאת על הצד הטוב ביותר כולל מדריכות שהעבירו לנו שעורים כחלק מההכשרה שלהן.
לא פחות חשוב משלב ההכשרה, זה שלב שימור הידע וזה האתגר של הצבא. לצורך זה, כל צוות ההדרכה מגיע לכל המקומות בהם מוצבים החיילים שהוכשרו בחבלה וזה כולל את הכוחות שנמצאים בקו על הגבול בין אם לבנון, סוריה או גבול מצרים. מלבד זה מתפקד המדור כמוח של הצבא, "אנחנו עם הפנים ללקוח" ציין רס"ן בר. "בהחלט יש מפקדים וחיילים שפונים אלינו כדי להתייעץ על עולם החבלה וההנדסה. כמות הטלפונים והמיילים שאנחנו מקבלים מהשטח אדירה".
את בהל"ץ עזבנו אחרי שהוכשרנו בתחום החבלה וכל אחד מאתנו חזר לביתו ולחייו האזרחיים. הכל מתוך שאיפה שלא נאלץ להשתמש בזה במלחמה שאולי תפרוץ ונשאיר את זה בתחום הכיף של האימונים.
