"שלושה גברים ישראלים יושבים בפאב, הם יתחילו לדבר על המכוניות שלהם, כשימאס להם, הם ידברו על הנשים שלהם, כשימאס להם מזה הם יעברו לדבר על כלכלה ופוליטיקה, אבל איך שלא יהיה, כשהם יתחילו לדבר על המילואים, יהיה קשה לעצור אותם".
השבוע זכיתי לדבר עם ישראלי מיוחד בשיחה שכל כולה נסבה סביב נושא המילואים. שיחה על חיים אישיים שנכרכים עם סיפורה של מדינה וסיפורו של צבא. השיחה הייתה עם יעקב מרר – שיאן ימי המילואים בצבא כולו. כן, גם אותו היה קשה מלעצור ולספר, אבל כל דקה הייתה מעניינת.
2,482 ימי מילואים, אבל מי סופר?
יעקב מרר, בן 66 מכפר סבא, משרת במילואים כבר 44 שנים ובמהלכם הספיק לעשות 2,482 ימי מילואים – יותר ימים מכל משרת מילואים אחר. את דרכו עם צה"ל התחיל בשנת 1964 כשהתגייס לשירות סדיר במהלכו שירת כמפקד כיתת לוחמים. במהלך התקופה הזו לקח חלק גם במלחמת ששת הימים. בשנת 1968, השתחרר והתחיל את דרכו כמילואימניק, לימים מי שעושה יותר ימי מילואים מכל איש מילואים אחר.
"הוצבתי בחטיבת הנגב והיינו עושים בכל שנה תעסוקה מבצעית אחת או שתיים, אורך כל אחת מהן 45-50 יום, כך שהיה יוצא שהיו מזמינים אותנו לפעמים ל-100 ימים בשנה והיו פעמים שבהם היינו עושים תעסוקה בסוף שנה ואת התעסוקה של השנה הבאה, היינו עושים בתחילת השנה, בהפרש של שבועיים מזו הקודמת", כך מתחיל ומספר יעקב על שירות המילואים שמההתחלה היה תובעני והאמינו לי, בלי קריצת עין ובלי צל של ציניות – אין בקול שלו אפילו רמז למרמור או תלונות.
"הבת שלי נולדה בספטמבר השחור"
למי שעושה מילואים כל כך הרבה ימים בשנה, מתחברים אירועים היסטוריים עם רגעים משפחתיים מרגשים כשאלו כרוכים באלו. "באותה התקופה בשנות ה-70 התחילה ההתשה, עשינו תקופת מילואים ראשונה בתעלה (סואץ) ואז בספטמבר הוזמנו לשירות מילואים באזור אל-חמה (משולש הגבולות ישראל-ירדן-סוריה)", נזכר יעקב בשירות המילואים שלו בתקופה שנחרתה בזיכרון הלאומי בשם "ספטמבר השחור", תקופת התחממות הגבול עם ירדן כאשר זו נלחמה בארגוני הטרור בשטחה, אשר לימים התאגדו תחת אש"ף. "היה לנו מוצב מגורים. בשעות החשכה היו מפציצים אותו משטח ירדן. כשהיינו חוזרים אליו עם אור ראשון בבוקר, הוא היה מפורק לחלוטין. עד הצהרים היו מגיעים מהבינוי, בונים אותו מחדש ובתוך תקופת שירות של 30 יום הוא היה משופץ בערך ארבע או חמש פעמים".
בזמן שיעקב היה לוחם בירדנים שהיו מעבר לגבול, ישבה אשתו בבית כשהיא בחודש התשיעי להריון, ממתינה ללידת מירב, הבת הבכורה שהיום היא אם לשלושה ילדים. "על פי נהלי הצבא, הייתי יכול להשתחרר בחודש התשיעי, אבל אני התנגדתי, אמרתי לה שתרים טלפון כשהיא צריכה ללדת ואני אהיה איתה וכך היה. יומיים אחרי שהשתחררתי, אשתי ילדה".
עד שנת 1982, שירת יעקב כלוחם בגדוד, אלא שאז פרצה מלחמת לבנון הראשונה ויעקב קיבל הצעה מפתיעה ממפקד הגדוד שלו, חבר טוב וקרוב שלו ודמות מוכרת לכולנו: רוני דניאל. "יום אחד עשינו סיור ברצועת הביטחון להכרת השטח ולאחר מכן הוא ביקש ממני שאני אשאר איתו לשיחה", מספר יעקב על השיחה שהפכה אותו לדמות הכי מוכרת בגדוד. "הוא הציע לי להיות שליש של הגדוד. אני מיד התנגדתי כי אני לא מכיר, אבל הוא אמר לי שהוא סומך עליי ושהוא מבקש שאני אעשה את התפקיד". יעקב למד את התפקיד וצבר בו ותק וניסיון והיום נחשב למיתולוגיה בגדוד וכמי שיודע לתת מענה לכל סוגיה שלישותית סבוכה כפשוטה.
השליש המיתולוגי עם הדף והעיפרון
"אני מסוגל לשים את המחשבים בכיס הקטן", אומר יעקב שלמד את כל יסודות עבודת השליש ללא שימוש במחשב כלל. "היום אני השליש המיתולוגי עם הדף והעיפרון. כשנכנסו לצבא המחשבים, המש"קים שלי הקריאו באחד הגיוסים שמות ורושמים כל מי שהגיע, אני הייתי מסמן בדף שלי ולוחץ את היד של כל חייל שהגיע. בשעה 12:00 הגיע המג"ד ושאל כמה חיילים הגיעו, אני הבטתי ברשימה שלי ועניתי 45, החיילים שהלכו להסתכל במחשב, ידעו להגיד את זה רק אחרי כמה דקות".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
יעקב, שעושה קרוב למאה ימי מילואים בממוצע בכל שנה, ממלא למעשה את תפקיד השליש כל השנה, לראייה, כשאני מספר לו היכן גדלתי, הוא יודע להגיד לי בדיוק איזה חייל מילואים גר ברחוב הסמוך והכל מהזיכרון. "365 ימים בשנה אני שליש בגדוד ואיש מילואים, יש לי בטלפון את המספרי טלפון של כל החיילים, חייל יכול להתקשר בכל זמן, לשתף בבעיה או מצוקה ואני עוזר", כך הוא אומר.
בתקופה כזאת, חייבים לשאול: אתה מרגיש פראייר?
"אף פעם לא הרגשתי פראייר. אבל יש מצב אחד שבו אני לא מוכן להרגיש פראייר כלפי חייל – כשלחייל נגמר הסוס, או לא מוכן יותר לשרת הוא מגיע לראיון אצל המג"ד, אני תמיד נוכח, הוא מציג את הסיבות שלו והמג"ד אומר לו שהוא ישובץ במקום אחר. אני מצדי שם את כל תשומת הלב שלי עד שהבחור הזה ישובץ ביחידה אחרת וישרת ביחידה אחרת כי אני לא מוכן להרגיש פראייר כלפיו. לא בא לי בכיף שלי שהוא ישב באיזה בית קפה עם בירה ביד ויספר לחברים שלו איך בקלות הוא השתחרר ממילואים. כואב לי קצת שלא כולם אכפתיים כמוני".
צה"ל הוא באמת הצבא הכי חזק בעולם?
"לא חושב שהוא הכי חזק בעולם, אבל הוא מאוד מוסרי והוא צבא העם. בגדוד אצלי זה בערך חצי-חצי דתיים וחילונים, כולם מכבדים אחד את השני וכולם חיים ביחד. רואה בזה מסגרת של ארץ ישראל היפה והטובה, לא הפראיירים. כולם באים מתוך רצון וכיף".
לא בכדי יעקב הדגיש את המוסריות של צה"ל. יעקב הוא בן לניצולי שואה, בשפתו "שורדי שואה" ונולד במחנה העקורים טמפלוף בגרמניה. במשך שנים נמנע מביקורים בארץ הולדתו ובשימוש בתוצרת גרמנית, אבל בחודש הבא, לרגל יום הולדתו ייסע עם רעייתו, יפה לביקור הראשון בחייו במקום שבו הוא נולד "כדי שיהיה מה לספר לנכדים שיעשו עלי עבודת שורשים", הוא אומר.
עד מתי?
"כל זמן שאני מרגיש שני יכול לתרום אני אעשה את זה. כשנכנס לגדוד מג"ד חדש, שאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אמשיך. לא רק שהוא רצה, הוא אמר שהוא רוצה שאני אסיים איתו את הקדנציה ואז שאל אותי אם אני אוכל לחפוף את המחליף שלו. בזה הוא בנה לי תכנית לשש שנים קדימה. כל השיחה הזו הייתה הזויה בשבילי". הוא מתבדח ואומר, "עוד נגיע למצב שבמקום לבוא למילואים ולחתום על נשק, אני אבוא למילואים אחתום על הליכון. השלישות בדם שלי".
יעקב היום בן 66, נשוי ליפה, אב למרב, מיכל ומיטל וסבא ל-9 נכדים, הבכור ביניהם בן 17. יעקב מצפה כבר לגיוס שלו לצה"ל.