אני זוכר שזה היה ערב גשום מאוד. זה היה לפני כשלוש שנים. בנוסף לגשם שירד, התקרבה לאזור סופה חזקה. אני בדיוק יצאתי מהבסיס והתחלתי בדרך הביתה. היו לנו ארבעה כטב"מים באוויר שהיה צריך להנחית ובטייסת נשאר רק מטיס צעיר אחד שלא היה מספיק מיומן והיה צורך שיהיה מי שיעזור לו להנחית אותם. התקשרו אלי וביקשו ממני שאחזור. כמובן שחזרתי. בסופו של דבר, כשאנחנו לא בטוחים שזה יצליח, הצלחנו כל הצוות ביחד להנחית את כל ארבעת הכטב"מים בשלום. הבנתי פתאום כמה התפקיד שלי יכול להיות מורכב, אבל זה רק הגביר בי את המוטיבציה.
קוראים לי נתי (שם בדוי) ובחמש השנים האחרונות אני משרת כמטיס חוץ. נשמע קצת "תלוש מהאוויר". רב האנשים לא מבינים מה זה אומר. כמטיס חוץ, התפקיד שלי הוא להמריא ולהנחית כטב"מים בצורה "ידנית". יש לו קופסת הטסה, מעין שלט רחוק, שבעזרתה הוא שולט במטוס. על מטיס החוץ להמריא ולהנחית את כלי הטיס ביום ובלילה, בשגרה ובחירום, בבט"ש ובלחימה ובכל תנאי מזג אוויר.
את האהבה שלי למטוסים פיתחתי כבר בגיל 11, כשהגעתי לחוג הטסת טיסנים. לאט-לאט הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, משם, כבר לא הייתה דרך חזרה. ערב הגיוס, היה לי ברור שאני רוצה לעשות משהו משמעותי ושאני רוצה לתרום מעצמי. בהתחלה רציתי להגיע לקורס טיס, אבל מכיוון שאני עיוור צבעים, האופציה הזו לא הייתה פתוחה בשבילי. החלטתי להמשיך באהבה שלי – הטסת טיסנים ולנסות להגיע לתפקידי כיום, מטיס חוץ. שמעתי על התפקיד הזה רק דברים טובים. גם במיונים האלו עיוורון הצבעים שלי הערים עלי קשיים, אבל הפעם החלטתי לא לוותר ולאחר הרבה התעקשויות ועבודה קשה – הצלחתי והתקבלתי לתפקיד.
11 חודשים עד הדבר האמיתי
בדצמבר 2009 הגיע יום הגיוס. עליתי על מדים ויום לאחר מכן, כבר הייתי בטירונות 02 כלל צה"לית. בסופה, נכנסתי בשערי בית הספר למפעילי הכטב"ם, בו ביליתי 11 חודשים שבהם עברתי דרך ארבעה שלבים מרכזיים ובסופם , זכיתי לענוד את כנפי המפעיל הנכספות.
שלב א'- חודש מכין: בחודש זה עברנו כחניכים תכני שטח, משמעת וחיילות, בדיוק כמו בקורס טיס. בנוסף, עברנו סדרת מיון אווירית על טיסנים.
שלב ב'- יסודות: 4-5 חודשים. בשלב זה למדנו את יסודות ההטסה הבסיסיות, כיצד לתדרך לפני, בזמן ואחרי כל טיסה, כיצד להתמודד במצבי חירום שונים או במזג אוויר קיצוני ועוד. במקביל להתמקצעות בתחום האווירי, למדנו חומר תאורטי המשתלב עם התחום האווירי כמו פיזיקה, מטאורלוגיה, אווירודינמיקה ומכניקת הטיס.
במקביל לחומר התעופתי, כל חניך קיבל מיומנות בסיסיות בעבודה קרקעית. אתם בטח שואלים את עצמכם לשם מה. אז העניין הוא שהתפקיד של המטיס לא מתחיל ומסתיים בהטסה בלבד. לכל מטיס חוץ יש תפקיד מרכזי ומשמעותי נוסף בטייסת בה הוא משרת.
השלב השלישי- חצי גודל: כ-3 חודשים. בשלב זה הטסנו מטוס מסוג "דרור". מטוס ללא טייס שמוטת הכנפיים שלו זה עומדת על ארבעה מטרים ומשקל ההמראה המרבי שלו הוא 40 ק"ג. מטוס זה נכנס לקורס מטיסי חוץ בשנת 2013 כחלק מפיתוח ושינוי אופיו של הקורס ומכאן ההוכחה שלא רק לקורס טיס מגיעים מטוסים חדשים ומתקדמים. המטוס הזה מצויד בטלמטריה מלאה (נתוני טיסה בזמן אמת) – מהירות, גובה, כיוון טיסה, שיעור נסיקה ועוד. מטוס ה"דרור" מצויד גם במערכת עקיבה מבוססת GPS המציגה בזמן אמת את תנועת המטוס במרחב, אלמנט שימושי מאוד בתחקור שלאחר הטיסה.
השלב הרביעי והאחרון- ג ודל מלא: כ-3 חודשים: בשלב זה הגענו להטיס מל"ט מסוג HERMES 450.
ובשלב זה למדנו סוף סוף כיצד להטיס את "הדבר האמיתי"- מל"ט מבצעי לעל דבר ועניין. בשלב זה יישמנו את כל מה שלמדנו בקורס כהכנה להטסת מל"ט גדול וכבד, שכן הטסתו אינה דומה לטיסת טיסן כלל וכלל.
הטסת הכטב"מים דורשת הרבה מיומנות, במיוחד במדינה כמו שלנו שבה מזג האוויר והמציאות הביטחונית יכולים להתהפך תוך מספר דקות. אירוע שזכור לי במיוחד הוא מבצע עמוד ענן, שם היינו במרכז ההתרחשות. אז ראיתי הלכה למעשה את התפקיד שלי תורם להגנה על תושבי המדינה וידעתי שאני תורם לביטחון המדינה.
הדבר הכי חשוב אצלנו בתפקיד הוא האדם – האנשים שאיתנו ביחידה הם אנשים מיוחדים, מלאי מוטיבציה ורצון לתרום. החלק הטכני הוא משהו שאפשר ללמוד. היום, בהסתכלות לאחור, אני שמח שזכיתי להגיע לתפקיד הזה. אני מוקף באנשים איכותיים, זוכה לעסוק בתפקיד שאני אוהב, וכמובן הכי חשוב- אני שומר על המשפחה והבית שלי.