עכשיו נכנסתי לחדר, היינו בשבוע נגמ"שים. היה ממש מעייף, אני כולי מלא בבוץ והדבר היחידי שאני רוצה זה להתקלח ולהיכנס למיטה. זה מזכיר לי את הימים שבהם התגייסתי, הימים הקרים האלה באוהלים, ירד עלינו גשם ובכל זאת נשארנו ביחד כל החברים וצחקנו על זה. אלו חוויות שבחיים לא אזכה לחוות שוב באזרחות. בתור אחיך הגדול, אני שמח שאתה הולך בדרכי, כי עכשיו לא רק אני אחזור הביתה בשבתות ואספר סיפורים לאימא ואבא לפני שעושים קידוש.
כמו שאתה יודע, צה"ל יצא למבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה. אחרי תקופה מאוד ארוכה שבה סבלו ישובי הדרום מכמות עצומה של רקטות וטילים, הוחלט להגיב ולצאת למבצע. הגדוד שלי, שמשון, שאז היה באימון, הוקפץ לגבול הצפוני כדי לתגבר. לוחמים מהגדודים האחרים הוקפצו לגזרת הדרום ובמידה והייתה כניסה קרקעית, היו נלחמים בתוך הרצועה.
התחושה שליוותה אותנו הייתה תחושת שליחות מיוחדת במינה, תחושה שבה אתה יודע שצבא שלם שפועל ביבשה, באוויר או בים מלוכד יחד לשם מטרה אחת - לשמור ולהגן על המולדת. גם אנחנו, שהיינו בגזרת הצפון, הרגשנו במידה שווה את תרומתנו למדינת ישראל במערכה הזאת וגאים בגדודים שלנו שהיו שם עכשיו מוכנים לכל תרחיש. לאחד הגדודים האלה ייתכן ותגיע אתה.
המעבר מסטטוס של תיכוניסט לסטטוס של לוחם הוא לא פשוט. מדובר בתהליך מלא בעליות, מורדות ובעיקר חווית. החל מהבקו"ם, הפעם הראשונה שבה תלבש מדים, ההלם שתחווה כשתצטרך להודיע לאימא שאתה סוגר שבת, הפעם הראשונה שתישן בה בשטח, הגאווה שתחוש כשתקבל את תג היחידה, אותה הגאווה שתחוש כשתעמוד בכותל בטקס ההשבעה מול ההורים.
אחת החוויות שהכי סיפקו אותי בצבא היה מסע הכומתה – ללכת עשרות קילומטרים עטוף בדגל המדינה, לשאת את כל החוויות של ההכשרה, לדעת שאחרי המסע הזה אני כבר אחשב כלוחם ואז מגיע הרגע שלו ייחלתי, הרגע שבו אני עומד ומקבל ממפקד המחלקה את הכומתה המנומרת. זהו רגע שתזכור לכל החיים.
אני אגלה לך סוד קטן – עכשיו זה רק מתחיל.
אחד הדברים שאני מצפה ממך זה שתצא לפיקוד ותשאף להגיע כמה שיותר גבוה ובכל תפקיד שתקבל תוציא את המקסימום מעצמך. מי כמוני יודע שאחת התקופות הכי טובות בשירות זה קורס מפקדי הכיתות בו אתה מכיר חברים חדשים מכל חטיבות החי"ר ושם באמת אתה מבין שהגעת למקום הנכון – חטיבת כפיר. זוכר שדיברנו מקודם על ההלם? דע לך שהמעבר משירות כלוחם לשירות כמפקד, זה הלם לא קטן. גם ממנו למדתי המון, בעיקר על עצמי.
"תחוש מפעם לפעם תחושת תסכול"
משהו חשוב שתכיר, זו ההרגשה של לצאת הביתה. ההרגשה המיוחדת הזאת שכולם עולים על א' אחרי שבועיים מפרכים בקו, שבועיים שלא ישנת בלילה וגם כשישנת, ישנת על מדים והוקפצת כל חצי שעה, תצפיות על גדרות והמחשבות הבלתי פוסקות על ההגעה הביתה והמפגש עם המשפחה, החברים והחברה.
אני רוצה לספר לך גם על ההרגשה המיוחדת הזאת, ההרגשה שרק לוחם בגדוד מרגיש, ההרגשה המספקת שאתה יודע שמיליוני אנשים ישנים בשקט בבתים שלהם בלי לדעת את המצב האמיתי. ההרגשה שאתה שומר על השקט של ההורים, החברים, השכנים וגם של סתם אנשים שאתה לא מכיר. ההרגשה הזאת תגרום לך מפעם לפעם תחושת תסכול ואתה תרגיש לא מוערך מספיק, אבל אז תחשוב ותפנים שהם לא אמורים לדעת את זה, ובשביל זה אתה פה, בשביל שהאנשים האלו יוכלו לישון בשקט בבתים שלהם ולגדל את הילדים שלהם למציאות טובה ונורמלית.
יהיו גם רגעים טובים, כמו הרגע הזה שהאישה המבוגרת בתחנה המרכזית מברכת אותך לשלום, ואותו רגע שבו תעמוד במחסום ורכב יעבור ויביא לך אוכל ושתייה והיושבים ברכב יאמרו לך תודה על זה שאתה שם לשמור עליהם.
הרגע הכי מרגש בשירות שלי, היה בפורים האחרון כשעשרות ילדים מחופשים באו אל המוצב ישר מבית הספר במקום להתחיל את החופש שלהם וללכת לעדלאידע, באו אלינו למוצב הנידח וחילקו לנו משלוחי מנות ואוזני המן עם ברכות וציורים שהם הכינו בשבילנו.
לסיום, שיהיה לך המון בהצלחה, גאה לקבל אותך לחטיבה, בתקווה שגם לגדוד ואם אתה צריך משהו אני תמיד כאן בשבילך.
***הטור נכתב על ידי מפקד כיתה בגדוד שמשון בחטיבת כפיר