סרן שמאי ברקת (צילום: דובר צה"ל)
"אנשים מופתעים לראות שיש מפקדות רציניות עם תובנות אמיתיות". סרן שמאי ברקת | צילום: דובר צה"ל

אני בת 24, במקור מקצרין. בכיתה ט' עברתי לפנימייה צבאית לפיקוד, הריאלי בחיפה. כשנכנסתי לפנימייה, בעצם התחייבתי ללכת גם לשירות קרבי, וגם לשירות קבע. כשסיימתי את הפנימייה ב-2005, כבת יחידה עם 32 בנים בשכבה, בחרתי להיות לוחמת בחיל התותחנים. הייתי הבחורה הרביעית בפנימייה, ושלוש הבנות לפניי הלכו לקרקל. אבל אני החלטתי ללכת על תותחנים, כי שם יש את החי"ר" בשילוב עם טכנולוגיה מתקדמת. כבר כשהתגייסתי היה ברור ששדה הקרב הולך לכיוון הזה.

"אני נמצאת בגדוד שמחזיק בתפקיד הכי חשוב בזרוע היבשה"

שובצתי לגדוד המנתץ, ואני מאוד שמחה על כך. הגדוד הוא בעצם היחיד בחיל שמאפשר שילוב שוויוני לגמרי בין בנים לבנות. יש לו את ייחודיות האמל"ח שלו, שכנגזרת מזה מתאפשר השילוב שוויוני. אצלנו אין את העניין של להרים משקלים כבדים. לגמרי בכנות, שכשהתגייסתי לא הבנתי את החשיבות של ה-MLRS, אבל היום אני יכולה להגיד שאני נמצאת בגדוד שמחזיק באמל"ח הכי ייחודי בחיל, ובתפקיד הכי חשוב בזרוע היבשה לפי המשימות המוגדרות. אני רואה במחזורי הגיוס כמה מוטיבציה יש להגיע למערך הייחודי הזה, שהוא מכפיל כוח ביכולותיו.

אני מפקדת של סוללה מבצעית בחיל התותחנים. במה היא עוסקת? המצב הראשון והחשוב יותר הוא מוכנות למלחמה. בדיוק עכשיו ביצענו אימון ברמת הגולן, עם הכלים שלנו. בתמונות אולי רואים שהשמש זורחת, אבל זה היה ממש בשיא הקור, והחבר'ה פה עברו שבועות אינטנסיביים בשטח, נתנו עבודה בגשם, בקור ובערפל. זה היה אימון מאוד מאתגר ומספק. בעצם מעלים את רמת הכשירות של היחידה, וזהו החלק החשוב יותר בעשייה שלנו, להבנתי. החלק השני, המשמעותי לא פחות, הוא שמירה על גבולות המדינה. אנחנו מבצעים בעצם תקופות לא מבוטלות של תעסוקה מבצעית, כל פעם במקום אחר, בין אם באיו"ש, בגבולות ירדן או סוריה וכו'. תעסוקה מבצעית היא שגרה של בט"ש (ביטחון שוטף), של שמירות, של סיורים, של פטרולים, של מארבים – כל מה שנדרש לפי הגזרה בה אנחנו מוצבים.

MLRS (צילום: דובר צה"ל)
"עוברים שבועות אינטנסיביים בשטח, בגשם, בקור ובערפל" | צילום: דובר צה"ל

המסלול שלי החל כאמור לאחר שהתגייסתי כלוחמת ושירתתי בצוות משגר במערך. בסוף המסלול השתתפתי במלחמת לבנון השנייה. יצאתי לפיקוד, הייתי מפקדת צוות משגר של לוחמים במסלול, יצאתי לקצונה, ושימשתי מפקדת פלגת מסלול של לוחמים, בנים בלבד. אחר כך מילאתי תפקיד של מפקדת פלגה בסוללה מבצעית. לאחר מכן שירתתי כמפקדת מגמת המנתץ בהשלמה החילית של התותחנים בקורס קצינים. עברתי קורס מ"פים, ואני בעצם כרגע בתפקיד של מ"פ, מה שנקרא בחיל התותחנים מסו"ל - מפקדת הסוללה של לוחמים. בהתחלה הייתי מסו"לית מסלול, וכיום של סוללה מבצעית בגדוד, מזה עשרה חודשים. אני המסו"לית השנייה במערך, כאשר המסו"לית הראשונה הייתה גם המ"פית הקרבית הראשונה בצה"ל.

הסטיגמות נעלמות

תמיד שואלים 'איך זה לעשות את זה בתוך אישה?'. אני תמיד אומרת שאף פעם לא עשיתי את זה בתור גבר, כך שאין לי תשובה. המציאות אצלנו בגדוד היא שלוחמים ולוחמות מתגייסים ומבצעים הכל כתף אל כתף מהרגע הראשון. זה מוביל לכך שהסטיגמות נעלמות וכמעט ולא פוגשים בהערות, אם בכלל.

בחוץ, זה באמת שונה בנוף. נתקלתי יותר בתגובות מחוץ לגדוד, בקורס קצינים ובקורס מ"פים, כאשר עשיתי מסלול של לוחמים, יחד עם לוחמי יחידות מובחרות, חי"ר ושריון, שלא מכירים את המונח הזה, 'לוחמות'. חלק מהאנשים באו בהתחלה מתוך דעות קדומות די שליליות, אבל בכל המקרים, אחרי שהם למדו להכיר ועברנו את השלב של הסטיגמות הראשוניות, בסופו של דבר התגובות שקיבלתי היו מאוד מפרגנות. אנשים מאוד הופתעו, לחיוב, לראות שיש מפקדות רציניות עם תובנות אמיתיות, כאלה שגם מביאות ערך מוסף. היום, בתפקיד ובמעמד בהם אני נמצאת, אני יכולה להגיד שיש המון הערכה.

"בהרבה מקרים הרבה יותר נוח לדבר עם מפקדת אישה"

לא מדברים על זה הרבה ביומיום, אבל אני בטוחה שגם מבחינת הלוחמות שלי יש משמעות לכך שאני אישה. מספיק שיש לך מפקדת, דמות חיקוי שהיא אישה ולא גבר. זה עושה משהו, אגב גם להורים. יש הרבה מאוד מקרים שהרבה יותר נוח לדבר עם מפקדת, עם אישה, זה כנראה משהו פסיכולוגי. אבל אני חושבת ש הדבר הכי חשוב שזה עושה, הוא שזה מראה ללוחמות שכל האופציות פתוחות בפניהן. אני יכולה להגיד שהגעתי לאיפה שהגעתי לא בזכות ולא למרות שאני אישה; לאורך הדרך נבחנתי ונבחרתי בזכות מי שאני ובזכות היכולות שלי, לכאן או לכאן. אני רוצה לקוות שאני מהווה איזשהו מדל לחיקוי ללוחמות שרוצות להתקדם, לפקד ולעלות בסולם הדרגות.

לגבי ההחלטה ללכת בכלל על קריירה צבאית, אני חייבת לתת את הקרדיט לפנימייה, שהכווינה ודחפה לכיוון. רוצים לפקד, רוצים את האחריות, רואים את המפקדים ורוצים לחקות אותם, להיות כמותם או טובים יותר. וכשחווים את הפיקוד, את החוויה המעצבת, המספקת והמאתגרת הזו, רוצים תמיד להמשיך עוד שלב אחד למעלה. תפקיד המ"פ תמיד עניין אותי, והיום אני יכולה להגיד שזה באמת נכון. זהו התפקיד הכי בכיר שעדיין כולל עבודה צמודה עם האנשים, לחיות עם האנשים. פיקוד צמוד שהוא לא ממשרד, מה שאין ברירה לעשות בדרגים גבוהים יותר. זהו התפקיד האולטימטיבי מבחינת השילוב בין מנהיגות ובין יכולת להוביל מסגרת שהיא שלי לכל דבר, לעצב ולהוביל אותה.

>> "דעו לכם שזה לגמרי אפשרי": קורס טיס, מבט מבפנים