חיל האוויר פתח השבוע את הש"ג (ואת הלב) בבסיסיו השונים לחניכי פרויקט "ידידות צהלה", המיועד לאותם בני הנוער שאנחנו נוהגים לכנות "נוער בסיכון". מדובר בפרויקט חינוכי שזוכה ליותר מ-90 אחוז הצלחה, אבל אם נשאל את יואב גד, סא"ל במיל' ורכז בכיר בפרויקט, הוא מעדיף שנימנע משימוש בצמד המילים הזה, "נוער בסיכון", שיוצר לטענתו סטגימה שעדיף להימנע ממנה. "נערים שזקוקים להכוונה", הוא לדעתו ניסוח טוב יותר, ומי מתאים יותר להכווין את הנערים האלה מאשר טייסי חיל האוויר, בעבר ובהווה.
וכך, למשך יום אחד, נעצרה העבודה השוטפת בבסיסים למען מטרה משותפת אחת: לדאוג שהחבר'ה האלה יחזרו למסלול, יתגייסו לשירות משמעותי בצה"ל ויהפכו בהמשך לאזרחים טובים. הנערים שהגיעו לבסיסי חיל האוויר במסגרת יום צהלה נפגשו לאחר מכן באמפי החדש של העיר יבנה, שם הופיעה גם להקת חיל האוויר. "הפסקתי לעשות שטויות. אני עוד אהיה טייס", אמר לי אחד הנערים במהלך ההופעה, וזה שווה הכול.
פרויקט צהלה הוקם לפני יותר מ-20 שנה על ידי תא"ל במיל רן פקר, טייס קרב אגדי בחיל האוויר שהחליט להקים פרויקט התנדבותי בתחום החינוך בו יתנדבו אנשי צבא לשעבר, בדגש על אנשי חיל האוויר. פקר השתתף כמעט בכל מלחמות ישראל, שם חווה קרבות אוויר מסמרי שיער. אותו פקר ריכז מאוחר יותר קבוצה של נערים מאחד התיכונים הכי קשים ביפו ונכנס בפעם הראשונה לכיתה. "תוך חמש דקות, הוא ברח משם עם הזנב בין הרגליים", סיפר לי גד. אבל תסמכו על אחד כמו פקר שהוא לא יוותר, ולאט לאט, הפרויקט שלו קרם עור וגידים, תוך כדי שהוא מגייס את חבריו הטייסים כמתנדבים. בשנים שעברו מאז, הפרויקט הספיק להתפשט לערים נוספות בכל רחבי הארץ ואומץ על ידי משרד החינוך שהגדיר אותו כ"פרויקט לאומי".
גד, שהיה טייס חיל האוויר במשך 23 שנה וראה מלחמה אחת או שתיים בחייו, הצטרף לפרויקט לפני 13 שנה ועדיין זוכר את השיעור הראשון, שבסופו הוא הבין שהסיפור הולך להיות מורכב הרבה יותר ממה שחשב. אבל גד, כמו פקר לפניו, לא התכוון לוותר. מי שהחליט לוותר על קריירה עסקית או משרה נוחה באל על, חזר לביתו, עשה חושבים וחזר עם אמביציה גדולה עוד יותר. 13 שנים עברו מאז, אבל אם תשאלו אותו, ההצלחה לא נמדדת בשנים אלא במאות החניכים שהיו יכולים להידרדר למקומות אפלים, התגייסו לצה"ל והפכו לאזרחים נורמטיביים. מבחינתו, זו הצלת חיים של ממש.
"כמה טסטים צריך לעבור כדי להוציא רישיון למטוס קרב?"
פגשתי אותם ביום שלישי השבוע, ואני חייב לציין שהתרגשתי מהמסירות של האנשים שעד לא מזמן התראיינו לכלי התקשורת כשהפנים שלהם מטושטשות ושמם מופיע רק כ-י', א' או ג'. האנשים האלה עשו את הבלתי יאומן בשירותם הצבאי, אבל אם תשאלו אותם, הם עשו לא פחות עבור אותם בני הנוער שיתר המערכות ויתרו עליהם. העובדות מדברות בעד עצמן, והן אומרות שמי שנכנס לפרויקט יוצא משם בן אדם אחר, מוצלח יותר. "יש משהו בזה שאתה פוגש טייס, בן אדם שבחיים שלי לא הייתי פוגש סתם ככה, שגורם לך לחשוב. כאלה שבאים מלמעלה ואומרים לך פתאום שגם אתה יכול, ובאמת אני רואה שגם אני יכול", אומר לי אחד הנערים.
גד הוא דוגמה טובה למסירות הזו, מתנדב שהפך לרכז צהלה ביבנה ואף הדביק ברוחו את כל המשפחה. "מהר מאוד נכנסתי לצוות ההיגוי וגם צירפתי את אשתי כמתנדבת", סיפר. גד החליט לאתר את בני הנוער שלו גם בבית הספר בו למדה ביתו ושאל את אחד המחנכים מי האנשים המתאימים. המחנך סיפר לו על אחד מהם בציניות – "האמא עובדת ביחסי ציבור, האבא במסחר", כשהכוונה היא כמובן לזנות וסמים.
חשוב להדגיש שלא כל התלמידים שלוקחים חלק בפרויקט מגיעים מרקע קשה ברמה הזאת. רובם של התלמידים פשוט לא ראו חשיבות ברכישת השכלה ומתכננים לעזוב את בית הספר בגיל צעיר על מנת לעבוד. גד ממשיך ומספר לי על חניכים מהפרויקט שהגיעו רחוק, ודמעות של ממש בעיניו.
למעלה מ-1,500 בני נוער, חניכי פרויקט צהלה, הגיעו מכל רחבי הארץ לסיכום השנה ביבנה. היום נפתח בביקור בבסיסי חיל האוויר השונים, ונציין כי כל היום הזה, לרבות הצד הלוגיסטי שלו, נעשה בהתנדבות מלאה. החניכים ביקרו בבסיסים רמת דוד שבצפון, פלמחים, חצור ותל נוף שבמרכז. במהלך היום התקיימו מפגשים עם אנשי צוות שהסבירו לבני הנוער על משימות החיל, על הטייסות ותפקידן בבסיס, קיבלו הסבר מטייסי קרב על משימות תקיפה, סיוע לכוחות קרקע וקרבות אוויר, ולא פחות חשוב: איך בכלל מגיעים לקורס טיס, דבר משמעותי במיוחד לנערים שמראש מסומנים כ"לא יכולים", ופתאום שומעים שאפשר גם אחרת. כמה עולה לעשות רישיון למטוס קרב? וכמה טסטים צריך לעבור?", שאל אחד התלמידים בבסיס תל-נוף. "רישיון אפשר לקבל רק מהצבא, ויש טסט אחד ארוך שנקרא קורס-טיס", הסביר לו בחיוך סגן בן, טייס קרב בטייסת "אבירי הזנב הכפול".
כאמור, את הפרויקט הזה יזמו ומובילים גם כיום אנשי צבא לשעבר, רובם טייסי חיל האוויר, והחיל עצמו אימץ אותם באופן טוטאלי ופתח את שערי בסיסיו. "התפקיד השני בחשיבותו של הצבא, אחרי מוכנות מבצעית, הוא חינוך והקניית ערכים לחיילים שאחר כך יהפכו להיות גם אזרחים", אמר סא"ל אסף, מפקד טייסת אבירי הצפון. "חשוב להתחיל את העשייה הזו עם בני הנוער, ובמיוחד כשמדובר בחבר'ה עם התחלה קשה יותר של החיים". בשלב זה חשף מפקד הטייסת שגם הוא הגיע מרקע דומה, ולכן מבין יותר מאחרים את התחושה של חוסר ההצלחה, הקושי בחיבור למסגרת וכמובן החשש מהמסגרת הצבאית.
חבר מביא חבר
לא הכל ורוד, ותהיו בטוחים שהיו בפרויקט הזה גם לא מעט רגעים מורכבים. על אחד מהם מספר גד: "מתוך 22 תלמידים שהיו לי, באחת הכיתות נשרו שלושה. יום אחד, ראיתי את אחד מהר ברכב עם אנשים מפוקפקים, מוזיקה רועשת וצלקת על הפנים. היה לי ברור לאן הילד הזה הגיע", מציין גד, שמוסיף שכואב לו באופן אישי על כל נער שנופל, אבל הכי חשוב –זה לא להתייאש. נציין שהפעילות של הפרויקט דורשת לא מעט מהמתנדבים: לכל מתנדב יש כיתה בבית הספר אליה הוא מגיע למשך שעתיים בכל שבוע, לצד פעילות חודשית ארוכה יותר, כמו קומזיץ בחוף הים למשל שכוללת גם ניקוי של החוף. מעבר לזה, המתנדבים זמינים עבור הנערים כמעט 24 שעות ביממה, חלק משמעותי וחשוב מהפעילות שלהם.
מרבית המתנדבים הם טייסים ואנשי צבא לשעבר שמכירים אחד את השני היטב. "יש יתרון גדול בשיטה של חבר מביא חבר", מציין גד. "אתה מכיר את הבן אדם ויודע מה היכולות שלו. הייתה תקופה שניסינו לגייס מתנדבים מבחוץ, אבל הגיעו אנשים עם רצון אך ללא מחויבות מספקת". מדובר במסלול מחייב למדי, כשכל מתנדב מחויב למספר שנים – מהרגע שהנער מגיע לתיכון ועד שהוא מסיים י"ב. מעבר לזה, המתנדבים ממשיכים ללוות את החניכים גם לקראת הגיוס, מסייעים ומייעצים להם.
אחרי הסיור בבסיס, יצאו הנערים לאמפיתיאטרון ביבנה ולטקס הסיום, בו ברכו שאול קרמר, מנכ"ל צהלה, רן פקר, יו"ר ומייסד צהלה וראש העיר יבנה, מר צבי גוב-ארי, תא"ל במיל' מחיל האוויר בעצמו. "מדובר באירוע מרגש בצורה בלתי רגילה, 23 שנים של עשייה בכל רחבי הארץ שנעשית מכל הלב. הדבר המיוחד הוא שהכל נעשה בהתנדבות. לא ראיתי פעילות דומה לזה, עם נתינה אמיתית ואמונה", סיכם ראש העיר את היום המיוחד.