שעת ערב מוקדמת ואוטובוס אדום חולף על פני הש"ג בבסיס הטירונים של הנח"ל בתל ערד. ברגע שהוא נעצר, יורדים ממנו חיילים בני פחות מיום אחד אחרי השני. המדים חדשים והנעליים האדומות המבריקות, כמו גם כומתה בצורה של בגט – כל אלה מסגירים את העובדה שמדובר בחיילים החדשים ביותר של צה"ל. הם יוצאים מהדלת, מסתכלים סביב בחשדנות, בוחנים את הסביבה החדשה שתהיה להם לבית בחודשים הקרובים. הם מתקדמים לעבר נקודה שהוגדרה להם על ידי המפקדים. ביד אחת צ'ימידן צה"לי ובשנייה התיק הגדול שהביאו מהבית.
הפקודה הראשונה: לעמוד בזמנים
"כולם להסתדר ב-ח", נשמעת פקודה-צעקה באוויר. "עכשיו אתם תלמדו מה זה זמנים בצבא", מודיע להם המפקד ניתאי באופן חגיגי. "כשאני אומר לכם את הזמן הבא ואת המשימה אתם פותחים שעונים ומפעילים סטופר. בזמן הבא יש לכם 20 דקות להניח תיקים, לאכול ולעמוד בשלשות, צא!".
הארוחה הראשונה בבסיס הטירונים: סנדוויץ' לתפארת מדינת ישראל. באופן די מפתיע הטירונים הדנדשים עומדים בזמן, אם כי בשלשות הם לא ממש הצליחו לעמוד. ההלם מראה סימנים ראשונים, כשהמפקד שואל כמה טירונים יש במסדר והחניך התורן מאבד את יכולת הספירה שלו. שלוש פעמים הוא ספר 24 טירונים למרות שהרשימות שבידיו של המפקד התעקשו על 23. משם יצאו הטירונים לתהליך הקליטה של היום הראשון.
היום הזה, בו אנחנו מלווים את טירוני הנח"ל של מחזור יולי 2012 ביומם הראשון, הוא הראשון בפרויקט מיוחד בו נלווה את אותם טירונים בהמשך דרכם - דרך המסע הראשון, ההשבעה ועוד. מי שליווה אותנו ביום הנוכחי היה סגן עומרי סיינר, המ"פ שיפקד על פלוגת הטירונים של גדוד גרניט. לתפקידו הנוכחי הגיע אחרי שהיה מ"כ טירונים, מ"מ טירונים ואח"כ מ"מ בפלוגה המבצעית וסמ"פ.
"הטירונים מגיעים בעצם לטרום טירונות במהלכה הם יעברו את הגיבוש לגדס"ר", מסביר סגן סיינר. "תהליך הקליטה יתחיל ברישומים ולאחר מכן ישקלו אותם בשביל בוחן הבר-אור, שאותו יעברו מחר. המטרה: לסמן אחר כך לפלוגות את אחוז הכשירות של הטירונים. משם הם יעברו בתחנות, כמו פגישה עם מש"קיות ת"ש שבין השאר יסמנו חיילים עם בעיות מצוקה, ומי מהם צריך למשל מענק בזק, שזה סכום כסף מידי באישור מג"ד לאותם חיילים. הם ימשיכו בשיחות עם מפקדים מהשלישות, רפואה ורס"ר שיעשו להם היכרות עם הבא"ח".
טרום טירונות זה בעצם זמן של שבועיים שנועד להעניק לטירונים נחיתה רכה בצה"ל. "הרצון זה להעביר להם את הנהלים הבסיסיים". הטירונים יתרגלו לשינה משותפת ומקלחות משותפות, ובנוסף "העברה של מצבת לוחמים, מסדר בוקר וכמובן זמנים", הסביר סגן סיינר.
בזמן הטרום טירונות, המפקדים שיהיו להם בטירונות עוברים הכשרה ואנחנו פגשנו אותם בדיוק בשיעורי קרב מגע. "אל תדאג, זה לא מיועד לטירונים", אמר לי אחד מהם בחיוך.
"זה כמו תינוק שמגיע לעולם ומחפש בעיניים דברים חדשים"
לוחמי העתיד של הנח"ל מתחילים את הליך הקליטה בשקילה ובדיקה רפואית. משם הם ממשיכים לחדר גדול ובו מספר מש"קיות ת"ש. 16 שנים עברו מאז הטירונות שלי ואין ספק שבשנים שחלפו צה"ל שיפר את הליך הקליטה הראשוני וצמצם אותו לשעות ספורות. ימים ספורים אחרי שסיימו את מבחני הבגרות, הם עוברים מחדר אחד לשני, בין לבין צוחקים ואלה ש"יודעים" מספרים לחברים שלהם מה עושים בטירונות של הנח"ל. "אח שלי סיפר", היה אחד המשפטים הכי מושמעים במסדרון ההמתנה. המפקדים חמושים בתבור החללי עם הכומתה הירוקה, מסתובבים בין הטירונים מכוונים אותם ובודקים שהכל בסדר, בעוד שהטירונים, שקטנים מהם בשנה שנתיים בלבד, מסתכלים עליהם כאילו היו אלוהים או לפחות אחד ממלאכיו.
"בודקים שאין תיק שנשכח, חיילים שבוכים או כאלו שרוצים לברוח וראינו פה כבר הכל", אמר סגן סיינר. "זה כמו תינוק שמגיע לעולם ומחפש בעיניים דברים חדשים. בגלל זה אנחנו נותנים להם פה נחיתה רכה וכלים בסיסיים, שידעו מה זה צבא. כשהם יגיעו לטירונות עצמה ויפגשו בפעם הראשונה את הסמל והמפקדים הם יבינו את המשמעות ואיך להתנהג. אם נתחיל את הטירונות בבום גם זה יגדיל את השוק של החייל וללא ספק גם יפגע בנו".
המפגש עם הרס"ר: "מהר להכניס חולצה למכנסיים!"
6 שעות בצבא זה בדיוק הזמן הנדרש כדי לדעת שיש אדם אחד שאסור להתעסק אתו וזה כמובן הרס"ר. אחרי שסיימו את תחנות הקליטה, נכנסו הטירונים לאודיטוריום גדול שם יקבלו הסברים מגורמי המנהלה. "מהר חולצה בתוך המכנסיים", פקד הרס"ר על קבוצת טירונים שבדיוק נכנסה. הפקודה שלו נאמרה בצורה כזו, שלדעתי, החולצה שלהם תישאר במכנסיים גם בזמן שינה.
סגן עומר, קצין השלישות, בודק את השמות של הנוכחים וליתר ביטחון מוודא שכולם התגייסו והגיעו. לאחר מכן, עולה הרס"ר שמסביר להם "הגעתם לחטיבה הכי טובה בצה"ל". הוא מסביר להם על נהלי המשמעת, על המשמעות של כניסה לטרום טירונות ובנוסף על הגיבוש שמחכה להם. "את הריצה בגיבוש נעשה עם נעלי צבא?" שואל אחד הטירונים את הרס"ר ונענה בתשובה: "תשאל את המפקדים של הגיבוש", בתוספת גלגול עיניים.
"אני מתעסק באופן עקרוני בתהליך המשמעת ובדברים הפחות נעימים, לכן אני מעדיף שלא להכיר אתכם בשמות וחייל שאני מכיר את השם שלו מצבו לא טוב". אחרי הסבר בנושא גילוח ומשמעת הרס"ר מסיים את דבריו בשאלה "הייתי ברור?" ונענה בקול חלוש, "כן המפקד" – מה שממש לא מצא חן בעיניו. הטירונים היו צריכים לחזור על צמד המילים האלמותי "כן המפקד" מספר פעמים עד שהיה מרוצה ושחרר אותם.
נעלי מד"ס? מה זה?
לאחר הליך הקליטה ורגע לפני שיצאו לשעת הט"ש (טרום שינה, בניגוש לת"ש – תנאי שירות), הסתדרו הטירונים מול סגן אוהד אבוטבול הסמ"פ. סגן אבוטבול תדרך אותם לגבי נוהל שינה ובישר להם על השמירה הראשונה שלהם בצה"ל כמאזין פלוגתי. אחרי שנתן להם תדריך על מה שיהיה אתם למחרת שחרר אותם לשעת הט"ש. "ממחר בבוקר אתם נמצאים על מדים מלאים ולא לשכוח דיסקית. מחר בבוקר אתם יוצאים לבר-אור אז לדאוג לכך שלכולם יש נעליים ומי שאין לו שייעזר בחברים שלו. ערך ראשון בצבא זה רעות אז תעזרו לחברים שלכם". כאשר שאל אחד המפקדים אם לכולם יש נעלי מד"ס נענה בתשובה, "מה זה נעלי מד"ס?" כנראה שיהיו עוד כמה דברים לעבוד עליהם בטרום.
שלוש שעות בלבד אחרי שנכנסו בשער הבסיס יצאו הטירונים לשעת ט"ש. הפעולה הראשונה הייתה כמובן להדליק את הפלאפון ולהתקשר לאמא. מכל האוהלים יצא אותו משפט בדיוק: "כן, אמא, הכל בסדר", וכמובן שגם "אכלתי, דואגים לנו פה". אחרי שהתקשרו גם לחברה התפנו חלקם לשוחח איתי. אחד מהם, טוראי גלעד שוחט מירושלים, נראה רגוע יחסית: "הייתי לפני זה במכינה קדם צבאית בנוקדים" הוא מספר. "למדתי שם על הצבא ככה שיחסית באתי מוכן. היום הראשון עבר בסדר, לא משהו מיוחד, אבל עוד לא הגענו למשהו פיזי". השאיפה של טוראי שוחט זה להגיע הכי רחוק שאפשר כדבריו, "אני מקווה לעבור את הגיבוש ולהגיע לגדס"ר".
"מתחילים את החיים"
לטוראי גדפאו אבוזן קשה היה להסתיר את תחושותיו, "היום הראשון היה ממש מרגש ומלא בלבולים. הקושי היה בעיקר בבית לפני הגיוס כשאמא שלי ממש בכתה, אבל בסדר מתחילים את החיים. טלפון הראשון עשיתי כמובן לאמא ואמרתי לה איפה אני ושהכל בסדר. אחר כך התקשרתי לחברה שלי". ומה אומרת החברה על המסלול הקשה שבדרך, שאלתי "החברה אומרת אם טוב לי אז היא מרוצה", אמר טוראי אבוזן בחיוך מבויש.
עוד חצי שנה הם כבר עולים לגדוד והכי פשוט זה להגיד שאני רוצה להפוך אותם ללוחמים", אמר סגן סיינר בסוף היום. "לא פחות חשוב זה לפתח את האישיות שלהם. אני מאוד מאמין בצבא כמוסד חינוכי. מפקדים יכולים להכניס שינוי אדיר לחיילים שהגיעו ממקומות קשים. עצם העובדה שהם לבושים פה כולם אותו הדבר זה מה שיוציא אותם מהמקומות שמהם הגיעו ולהפוך אותם לאזרחים ואנשים טובים. זה מה שמייחד את החטיבה: היתרון האנושי והדאגה לאנשים, שזה ערך בחטיבה. בגלל זה אנחנו אומרים דאגה לאנשים ולא דאגה לפרט".
בימים שבהם גבולות המדינה בוערים בעונות מתחלפות של העולם הערבי נראה שמחכה להם שרות מאוד מורכב של שלוש שנים. אבל כרגע זה עוד רחוק מהם הדבר היחיד שעניין אותם היה לעצום את העיניים בשעה 11 בדיוק, לילה ראשון בצבא, לילה ראשון בלי אמא. אנחנו עוד נפגוש אותם בהמשך הדרך.