אתה בן 18. אתה רגיל לאורח חיים מסוים, לחברה הקבועה המקיפה אותך, לחדר שלך, למחשב, לאוכל של אמא. אתה רגיל לשלוט על הזמן שלך, לבחור אילו בגדים ללבוש בכל בוקר, ולהתמודד (או לא להתמודד) בדרכך שלך עם סמכות.
כשאתה מתגייס, אתה נתקל במאפיינים הנוקשים והתובעניים של המסגרת הצבאית. כמעט כל מתגייס צעיר מרגיש במפגש הראשוני הזה מצוקה, המתבטאת בחששות, חרדה וקושי להירדם בלילה. רוב הצעירים מתגברים על המצוקה באופן עצמאי וספונטני, אבל קיים גם אחוז קטן של חבר'ה המתקשים להתמודד עם הקשיים בכוחות עצמם. מה צריך לעשות במקרה כזה? למי פונים?
"להתגייס זה נורא מבהיל"
רס"ן (במיל') יוסי לובלסקי, עובד סוציאלי פסיכו-תרפיסט המטפל גם בצעירים לפני גיוס, מספר שהחששות והחרדות מהגיוס, מהטירונות, מהניתוק מבית של ההורים – הם כולם תופעה שכיחה ונורמלית. לובלסקי, שהשתחרר לפני כשנה בתום 20 שנות שירות כקב"ן (קצין בריאות הנפש) בקבע, בין השאר בבסיסי טירונים, מעלה את השאלות המטרידות את הצעירים: "המתגייסים מתחילים לתהות: 'מה יהיה במסגרת הזאת, איך יהיה האוכל שם, איך תהיינה המקלחות? האם אני אצטרך להתקלח עם עוד עשרה אנשים ביחד?'".
לדבריו, עצם הגיוס לצבא אינה סיטואציה 'נורמלית'. "אנחנו חיים במדינה שמאופיינת על-ידי איום קיומי, וכל בחור ובחורה צעירים צריכים להתגייס ולהגן עליה. לכן כשדורשים ממך ללכת, לסכן את חייך ולהקריב אותם למען המדינה, כלומר לקטוע את החיים כפי שהכרת אותם וללכת לשמור במקום מי ששמר עליך עד עכשיו, זה נורא מבהיל", הוא מסביר. "אתה רגיל 18 שנה לשגרה מסוימת, ופתאום אתה ישן במקום שאתה לא רגיל אליו, בלי ההורים, בלי החברה. לפעמים גם צריך לשאת נשק, להגיע לפעילות מבצעית ואולי אפילו להיהרג - זה לא פשוט, דורש המון תעצומות נפש וכמובן מכניס ללחץ נוראי". החששות עולים במידה כזו או אחרת אצל כולם – אלא שיש מי שמגיבים קשה מאחרים לסיטואציה המלחיצה.
איך באה חרדה אמיתית לידי ביטוי?
"התקפי חרדה הם המצב הקיצוני יותר. הם מאופיינים בכאבים בכל מיני מקומות בגוף, למשל כאבי בטן וראש; לחץ בחזה; דופק מהיר. תתכן התנהגות עצבנית, אי-שקט, התפרצויות כלפי הסביבה, חוסר סבלנות, הסתגרות, ירידה בתפקוד, מצב רוח ירוד, דיכאון. זה לא שהילד הפך פתאום להיות חולה נפש – הוא פשוט מגיב בעצבים לנוכח העובדה שהוא לא יודע להתמודד עם מה שמחכה לו". כל הסימנים הללו, מבטיח לובלסקי, הם בגדר הנורמה. "תגובה כזו בסך הכל מראה שאתה מחובר למה שקורה לך", הוא מרגיע.
זה יכול לקרות ממש לכל אחד
חרדה אמיתית תהיה נפוצה יותר, למשל, אצל נערים ונערות שההורים שלהם מגוננים מאוד. "יש הורים שלא מאפשרים לילדים שלהם להתנסות בחוויות שהן לכאורה לא נעימות", אומר לובלסקי. "לדוגמא, יש נערים שלא נוהגים לצאת לטיולים שנתיים, כי ההורים מפחדים שיקרה להם משהו. הורה כזה בעצם מעביר לילד מסר, כבר מגיל מאוד צעיר, שיש לו ממה לחשוש. מדובר בהגנת יתר, שכתוצאה ממנה הילדים הופכים להיות פחות עצמאיים, יותר תלותיים ופחות יודעים להתמודד עם מצבי לחץ". אם ההורה לא העביר לנער את האחריות בגיל מסוים, אומר לובלסקי, מה הפלא שאותו הנער מפחד שלא יסתדר לבדו בצבא? "לפעמים במקרים כאלה גם ההורים עצמם נמצאים בחרדה, והם יכולים להצטרף לטיפול, במידה וצריך והמתגייס הצעיר מעוניין".
אוכלוסייה נוספת עליה מצביע לובלסקי כעל אוכלוסייה המצויה בסיכון בכל הנוגע לחרדה טרם הגיוס, היא צעירים שחוו בעבר משברים נפשיים. "במצב כזה קיים סיכוי גבוה שהנערים יקלעו שוב למצוקה", הוא אומר. "זה תלוי בדרך בה טיפלו במשבר הנפשי הקודם – אם היו בטיפול מוצלח ולמדו להתנהל נכון יותר".
אוכלוסייה שלישית המועדת לסיכון מורכבת מצעירים שחוו קשיי הסתגלות במסגרת הבית-ספרית. "אצל אנשים שהיו להם בעיות בבית הספר קיים סיכון שהקושי יחזור על עצמו לקראת הגיוס. מי שהיה לו קשה להסתגל למשמעת בבית-הספר, שנעדר הרבה או שלא התמודד היטב עם הדרישות, סביר שיגיב בצורה דומה גם בצבא: שהרי מדובר באותם מאפיינים של ציות לסמכות, התמודדות עם לחצים וקבלת מרות, רק בווליום גבוה יותר".
גם אם ההורים שלכם שלחו אתכם בשמחה לכל טיול, אם לא חוויתם משבר נפשי בעבר ולא הייתה לכם שום בעיה עם סמכות ומסגרת קודמת, בכל זאת גם אתם יכולים להיתקל בקושי: לא חסרים צעירים נורמטיביים שהחרדה מציפה אותם. "אני רואה גם כאלה לא מעט. לכל בן אדם שפוי יש חששות לקראת הגיוס, פשוט בגלל השינוי הדרסטי שהוא עומד לעבור".
מה עושים אם מפחדים להתגייס?
צעיר לפני גיוס שמרגיש שהחששות והחרדה עולים, יכול לגשת לקב"ן בלשכת הגיוס. צריך לזכור שהקב"ן ידבר איתו, אבל אין לו מנדט לטפל בו טיפול נפשי מעמיק ורב מפגשים, פשוט כיוון שהקב"ן לא יכול לטפל באזרחים. מדובר בתקופת ביניים – כאשר הצעיר הוא אזרח מחד, אבל החששות שלו קשורים בשירות הצבאי המתקרב. במקרה כזה יש לפנות לפסיכולוג או למטפל אזרחי.
"באמת מדובר בנישה שלפעמים אין לה מענה", מאשר לובלסקי. "החששות צפים אצל המלש"ב, אבל הוא לא ממש יכול לגשת לקב"ן כי הוא עדיין לא חייל, והמטפלים האזרחיים לאו דווקא מבינים את המורכבות של הצבא. לכן כדאי לפנות למטפל שיש לו מושג בעניין, שבמקרה הצורך אפילו ירשום המלצה, למשל לבחינת סוגיית שיבוץ מחדש. אם התרשמתי שצעיר לא מתאים לקרבי, אני אנסה לעזור לו להיפגש עם קב"ן בלשכת הגיוס. מצד שני, לפעמים פשוט צריך לעזור לנער להתגבר על החרדות והחששות, ולהביא אותו למצב בו כן יוכל להתגייס ולעשות את מה שמצופה ממנו".
האם כל מי שמפחד רוצה בהכרח לקבל פטור מהשירות?
רובם הגדול של הצעירים שמגיעים אליו לטיפול, מספר לובלסקי, כן רוצים לשרת בצבא. "הרוב רואים את הגיוס בתור משהו שחשוב להתפתחותם האישית וגם מסקרן אותם, אבל הם באמת מפחדים ממנו. הנערים שמעוניינים להשתחרר מהשירות מהווים אחוזים בודדים, וזו לא תופעה שמאפיינת את מירב הפניות. הרבה מגיעים אלי לטיפול כיוון שחסרים להם כלים להתמודדות, והם פשוט רוצים שיבוץ שיתאים לצרכים וליכולות שלהם. מבחינתי, לפעמים עדיף שבן אדם לא יהיה לוחם אלא ג'ובניק - העיקר שיתרום. מי שצריך את ההתאמה הספציפית הזו בנוגע לשיבוץ מתאים, משתדלים לעזור לו".
קב"ן או פסיכולוג אזרחי?
מה עושים נערים שכבר התגייסו ועדיין שרויים במצוקה, או שהחרדה מתפתחת אצלם דווקא אחרי העלייה על מדים? כאן נכנסת לתפקיד המעטפת הצבאית. ראשית מגיע הסיוע במסגרת היחידה – בין אם מדובר במפקדים, ברופא, במש"קית הת"ש או בחברים. התמיכה יכולה להתבטא בהקשבה, במתן הקלות מסוימות בתנאי השירות ובמתן כלים להתמודדות טובה יותר עם מצבי לחץ ועומסים. במידה ואלה לא עוזרים, ניתן לפנות לקב"ן. בכל בסיס טירונים, למשל, יש לפחות קב"ן אחד, ואין בעיה לגשת ולהתייעץ איתו לאחר פנייה למפקדים, למש"קית הת"ש או לרופא היחידה.
תפקיד הקב"ן בצה"ל הוא לטפל בחייל הפונה אליו עם קושי נפשי. כאשר המצוקה מלווה בקושי בתפקוד ניתן להציע לחייל הקלות זמניות, מה שיקנה לו אוויר לנשימה ויסייע לו בהתמודדות עם המשבר בו הוא מצוי. הקב"נים יכולים גם לספק טיפול נפשי, הכולל פגישות חוזרות וטיפול מעמיק וארוך טווח.
נקודה שמרתיעה רבים היא רישום הפנייה בתיק האישי. חשוב להדגיש שעצם הפנייה, כמו גם תוכנה, לא נרשמים בשום פנים ואופן - כיוון שמדובר במידע סודי ואישי שחל עליו החיסיון הרפואי. יחד עם זאת, יש מקרים בהם הקב"נים רואים את המפקד בתור שותף לטיפול: כאשר, לדוגמא, מגיע חייל לקב"ן ואומר לו שהוא מפחד לשמור בחושך, לעתים מגיע הקב"ן למסקנה שעדיף שיפנה למפקדו של החייל וינחה אותו איך לעזור לחייל בהתגברות על הפחד. דבר מסוג זה מתאפשר אך ורק לאחר הסכמתו המפורשת של החייל עצמו.
התגייסתם וברצונכם לפנות למטפל אזרחי? בעיקרון אין אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי פרטי באזרחות ללא אישור הצבא. חייל שמעוניין בכך יכול לפנות לפסיכולוג הפרטי לפגישה אחת, ולאחר מכן לבקש בדיקה אצל הקב"ן היחידתי על מנת שזה יאפשר לו את המשך הטיפול. על הטיפול האזרחי להתבצע מעבר לשעת הפעילות ביחידתו של החייל, והוא ימומן כספית על ידי החייל עצמו. גם כשמדובר בטיפול אזרחי, עדיף לפנות למטפל שמכיר את המערכת הצבאית: למשל לפסיכולוג המשמש כקב"ן במילואים.
יש מי שמקשיב לכם גם בקו לחייל של ער"ן - עזרה ראשונה נפשית