חזקים במים: יום בחייהם של לוחמי חיל הים

אף פעם לא הייתי בהפלגה על סטי"ל (ספינת טילים). למעשה, מעטים האנשים שהיו בהפלגה כזו שלא במסגרת שירותם הצבאי, במיוחד במהלך אימון של הספינה. אחרי שעברתי חוויה מטלטלת שכזו (מטלטלת פשוטו כמשמעו, הייתם צריכים להרגיש את הגלים!) הייתי חייב לכתוב ולתת לכם טעימה קטנה: איך זה להפליג על סטי"ל, לשרת על סטי"ל ולהיות חלק מחיל הים?

הגעתי לבסיס ההדרכה של חיל הים בחיפה, שם הובילו אותי לאח"י סופה, ספינת טילים מסוג סער 4.5, בה הפלגנו. מיד כשעלינו על הספינה, קיבלנו לידינו אפודת הצלה ושקית הקאה- התחלה מלחיצה למדי, יש לציין. בעודי מתבונן במעטפה החומה של שקית ההקאה, ניגש אלי סרן עידו טולמן, בוגר קורס חובלים, מפקד מחלקה בספינה וסגן מפקד הספינה, ומני, חובל וסגן מפקד מחלקה בסטי"ל. "ברוך הבא לאח"י סופה" הם אמרו, "אנחנו בטוחים שתיהנה היום בהפלגה ושתלמד קצת על ההווי ועל החיים בספינה". אמרו, וצדקו. מהרגע הראשון על הספינה, קשה שלא להבחין באווירה המיוחדת ששוררת בה. ההכנות לקראת תחילתו של האימון, לצד הפסטורליות שיש בים, יוצרים הווי ייחודי שלא חווים בכל יום.

לאחר מספר דקות, יצאנו אל הים. החיילים על הסיפון חלפו על פניי שוב ושוב, כולם מאוד מרוכזים בעבודתם: מרימים חבלים, מקבלים הוראות מהמפקד, מדברים עם חבריהם במי"ק (מרכז ידיעות קרב).

אז מה בעצם צריך כדי להיות לוחם על ספינת טילים של חיל הים? צריך לעבור סדרת מיונים שכוללת יום בדיקות בתל השומר וגיבוש בן יומיים הבודק יכולות שונות אצל המלש"ב, ותכונות כמו יכולת מנהיגות, עבודת צוות, כושר גופני והרבה מוטיבציה. מלש"ב שיעבור את הגיבוש יגוייס להיות לוחם סטי"ל – כך הסביר לי סרן עידו.
ומה קורה לאחר מכן? "לאחר הגיוס עוברים החיילים טירונות 02, בתומה הם משובצים לקורסים בהתאם לתפקיד שהם עומדים למלא בתור סטי"לנים. אורך הקורס נע בין חודשיים לשמונה חודשים. לבסוף, עוברים 'בוחן סטי"לן' המשלב מאמץ פיזי ומנטלי, בסופו מקבלים את סיכת הסטי"לן שעונדים על המדים."

אחרי שקיבלתי תשובות, תרגלנו "ניווט מדוייק" בצמוד לחוף, ועידו הציע לערוך לי סיור בחלקים השונים בספינה. פתאום נשמעו קולות חזקים ורציניים בקשר. אירוע אמת.
הלוחמים קלטו במכ"מ סירה ששטה במהירות גבוהה במיוחד. פתאום כולם נהיו דרוכים יותר והכניסו אותנו לתוך הספינה. פותחים בנוהל הנדרש: "אנחנו עולים מול הסירה החשודה בקשר כדי לזהות אותה", מסבירים החיילים.
בסופו של דבר, התברר שזו פשוט הייתה סירת דיג ששטה הרבה יותר מהר ממה שהיא אמורה לשוט. כולם נרגעו, הסבירו לנו מה קרה והמשכנו בסדר הלו"ז כרגיל. האמת? חבל, הייתי בטוח שאני עומדת לראות סצנות מפרל הרבור בלייב.
"ומה אם החששות היו  אמיתיים והסירה הייתה עם חומרי נפץ או מחבלים?" שאלתי.
"במקרה כזה, לאחר שמוודאים שאכן מדובר בגורמים שמעוניינים לבצע פעילות חבלנית עויינת, קוראים לסירה לעצור ובמידה והאנשים עליה מגלים התנגדות פותחים לעברה באש", סיפרו החיילים.
 

מאוחר יותר, המשכנו אל החדרים הפנימיים של הסטי"ל, והסבירו לנו על התפקידים בסטי"ל. בסטי"ל, מסתבר, יש יותר מ-24 תפקידים שונים (!) וכל לוחם מבצע מספר תפקידים, כך שהלוחמים חייבים להתמקצע במספר תחומים שונים. התפקידים הללו מחולקים לארבע מחלקות שונות: נשק, לוחמה אלקטרונית, גנ"ק (גילוי ניווט וקשר) ומכונות.
כל החדרים והמסדרונות בסטי"ל צרים וצפופים. התקרה נמוכה והתחושה די קלסטרופובית משהו, אבל כשממשיכים לכיוון המטבח שוכחים מיד מכל זה כשמבחינים בריח המפתה והביתי שעולה ממנו. כנראה שלא סתם אומרים שבחיל הים האוכל טעים במיוחד...
ביקרנו גם בחדר המכונות הרועש, בו נמצאים כל הגנראטורים והמנועים של הסטי"ל, והכניסה אליו מחייבת אוזניות מגן. החיילים והמפקד של חדר המכונות מדברים בשפת סימנים מיוחדת בגלל הרעש.
משם המשכנו אל מגורי המפקדים והחיילים, ושוב, תחושת הצפיפות המטורפת גובלת באווירה חמימה ומשפחתית. את הקירות מעטרות תמונות של הלוחמים מחייכים בימי גיבוש, על הקירות במקלחת מודבקות מילות שיר מפורסם. באמת מרגיש כמו בית, גם אם הוא זז קצת יותר מדי.
בשל הצפיפות, השטח בסטי"ל מנוצל עד המקסימום האפשרי: מה שבלילה ישמש אותך כמיטה ישמש אותך ביום כשולחן עבודה. המיטות תלויות אחת מעל השניה בסדר מופתי, ותחת כל מיטה יש מגירות לציוד האישי. הכל מסודר ומתוקתק ואין סנטימטר מבוזבז על הספינה.

אחרי הסיור הארוך, רציתי לשמוע קצת על החיים בספינה לא מהמפקדים אלא מהלוחמים, מאלה שישנים עם עוד 18 איש באותו חדר, שצריכים לעמוד בזמנים ולבצע פקודות.
ממה שהבנתי, להיות סטי"לן זו חוויה ייחודית ומהנה. "כולם חברים של כולם, חייבים לעבוד ביחד בשביל להגיע לתוצאות" ו"זה כמו משפחה, אתה עוזר לאחרים ואחרים עוזרים לך", כך אמרו לי סמל שחף סאלם ורב"ט רון גילברט, שני לוחמים על הסטי"ל. "יש אווירה טובה, מפנקים אחד את השני. ובשבתות, כשיש זמן, יוצאים לבלות בחיפה או יושבים לשחק בסוני", הוסיפו הלוחמים. בראיון עם שני לוחמים נוספים מהסטי"ל, סמל אליאור אברג'יל ורב"ט בן אברהם, הבנתי שהכימיה בין כולם באמת מדהימה. רב"ט אברהם נמצא פחות מחודש על הסטי"ל, ולמרות זאת לא ניתן היה להבחין בכך. "אתה יום יום ישן עם אותם אנשים מיטה מעל מיטה, אין סיכוי שלא תסתדרו", הוא הסביר. חברו הסמל אליאור הוסיף: "חייבים להסתדר, לאף אחד לא יהיה טוב אם לא".
שאלתי את סגן מפקד הספינה, סרן עידו טולמן, לגבי הדיסטנס בסטי"ל, אם קיים. "כולנו באותה סירה" הוא השיב לי בחיוך, משפט אחד שאומר הכל. בכלל במהלך כל ההפלגה ניתן היה לראות וממש להרגיש את האחווה והחיבור בין כולם, הצחוקים, העזרה, הרעות והאיכפתיות. אין ספק שבתור מלש"ב שעומד להתגייס, הייתי רוצה להגיע למקום שכזה.

כשהערב ירד הגיע גם החלק של המטווחים ואימוני ירי: ירי ברובים אישיים לעבר מצוף במרחק 50 מ' מהספינה וירי במקלעים לעבר מטרה במרחק 100-300 מטר, ועוד בחושך. המקלע יורה כדורים נותבים כך שרואים אותם בצבע אדום בוהק, וכשהכדורים פוגעים במים הם קופצים לגובה, מחזה מרהיב לעיניים. לאחר שסיימו את אימוני הירי (שהיו מגניבים בטירוף!) חזרנו בבטחה אל החוף.

אחרי שירדנו מהספינה דיברתי עם מפקד הספינה, רס"ן ר'. שאלתי אותו מה הדרישות מלוחם בסטי"ל, האם כל אחד יכול להוות לוחם סטיל"ן, ומהי החשיבות של מערך הסטי"לים לדעתו? "אנו דורשים מהלוחמים שלנו מקצועיות, דבקות במטרה ורעות", הוא השיב. "שלושת הדברים האלה חייבים להתקיים בשביל שהסטי"ל יתפקד בצורה הטובה ביותר. הקושי העיקרי בחייו של סטי"לן הוא ההתחלה וההסתגלות לספינה. מה שעוזר להתגבר זה החברויות והתמיכה, זה הגלגל הצלה שלך. ובנוגע לחשיבות מערך הסטי"לים, חלק גדול מהמדינה גובל בים. על כן תפקידנו הוא להבטיח שאזרחי המדינה יוכלו לחיות בשקט וללא סכנה. ים שקט– חוף בטוח."