הטליבאן ממשיך במסע הכיבוש חסר המעצורים באפגניסטן. אחרי שהצליחו לכבוש את העיר השנייה בגודלה במדינה, לוחמי הארגון זורמים לכיוון מה שצפוי להיות היעד הסופי והמכריע, קאבול הבירה.
את הרשתות החברתיות מציפים סרטונים בהם רואים את אנשי הטאליבן במהלך הנראה כמסע ניצחון. כמויות אדירות של נשק שננטש על ידי הצבא הלאומי האפגני נתפס על ידי הארגון, אלפי כלי רכב משוריינים ואפילו כלי טיס, בהם טייסים אפגנים שערקו הטיסו את אנשי טליבאן.
אמנם אפגניסטן מוכרת בשם "בית קברות למעצמות", אולם לא מעט שואלים איך הטליבאן הצליחו לעשות את זה כל כך מהר, במקום שבו ארה"ב השקיעה 20 שנות לחימה ומיליארדי דולרים. שאלה בוערת לא פחות היא מה יקרה אחרי שיסיימו את מסע הכיבוש, כשישנו חשש שזה לא ייעצר רק באפגניסטן.
הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן לא באה משום מקום ולכולם היה ברור שזה יקרה יום אחד, אך למרות זאת הקריסה המהירה של הצבא הלאומי האפגני והתבוסה המהירה שמנחיל לו הטליבאן הפתיעו רבים. נראה כי הדבר הראשון ששבר את הצבא והמשטרה הלאומית של אפגניסטן היה השחיתות. כבר בשנת 2019 פורסם בארה"ב דו"ח חמור, שהעלה כי חלק ניכר מהמשכורות משולמות לתקנים שכלל אינם קיימים.
במשטרה הלאומית נמצא פער של כעשרה אחוזים, כלומר תשלום משכורות לאלפי שוטרים שהיו רק על הנייר. שנה לאחר מכן פורסם נתון עוד יותר מדהים, בין 50 ל-70 אחוז ממקבלי המשכורות במשטרת אפגניסטן הם אנשים לא קיימים. כלומר הכסף הלך ללא מעט כיסים ומספרי הסד"כ (סדר הכוחות) היו על הנייר בלבד. אם זה לא מספיק, אז בלא מעט מקרים התברר כי מקבלי המשכורות היו אנשי טאליבן.
על הנייר צבא אפגניסטן היה גדול ומאומן. אך מי שהיה צולל לדו"חות ששלחו אנשי הצבא מהשטח היה מגלה שהם התלוננו על כך שלרוב הלוחמים לא הייתה מוטיבציה להילחם, רמת האימון של חלק גדול מהיחידות הייתה ירודה, הם לא היו בכושר ועוד. "הם היו סטטיסטים בכמה מחסומים" הוגדרו חלק מהם בדו"חות השונים.
עיקר נטל הלחימה נפל על הכוחות המיוחדים. אולם אלה היו מעטים מדי ובכל פעם שניצחו בקרב, נשלחו מיד להילחם באזור אחר והמקום אותו עזבו נכבש על ידי הטליבאן מחדש. זה הביס בקלות את הצבא הרגיל או כוחות המשטרה, שלרוב ברחו עם הירי הראשון.
בעיה נוספת של צבא אפגניסטן, הייתה הסתמכות מוגזמת על הכוח האווירי, של ארה"ב וגם חיל האוויר המקומי שהוקם. ברגע שחיל האוויר האמריקאי יצא מהזירה עיקר הכוח של הצבא האפגני נעלם. למקומיים לא הייתה יכולת להחזיק חיל אוויר יעיל למרות שנים של השקעה.
דו"ח שפורסם בחודש שעבר חשף כי: "בשל בעיות תחזוקה חיל האוויר האפגני טס רק 25 אחוז משעות הטיסה שהמטוסים אמורים לטוס". כלי הטיס הרבים, מטוסי קרב קלים, מסוקים ומטוסים לסיור ומודיעין, לא הגיעו לשטח.
גם צבא היבשה החל לסבול ממשבר תחזוקה חמור ככל שצבא ארה"ב התרחק מהאזור. הדבר תועד בסרטונים של מסוקים, האמרים משוריינים וטנקים עומדים נרקבים בשמש. כך קרה שהכוח הלוחם של הטאליבן, שעל הנייר היה קטן יותר וגם פחות מאומן אבל חדור מוטיבציה, הביס בקלות את הצבא האפגני.
נראה כי הדבר היחיד שיכול למנוע את הכיבוש הסופי ולהטות את הכף זה חזרה של ארה"ב לאפגניסטן. האמריקאים הודיעו אמנם על שליחת כוחות מחודשת לאזור, אך בעיקר כדי להוציא את אנשיהם בבטחה משם.
לארה"ב אין כבר ממש עניין ואינטרס במדינה. מלכתחילה הם הגיעו לשם רק בגלל פיגועי ה-11 בספטמבר. לא משנה מה יקרה באפגניסטן או כל מדינה דומה, לא משנה כמה זה יהיה אכזרי, האמריקאים "יתפרעו" שוב רק כאשר זה יפגע בהם.
אגב, זה אחד מהלקחים שלהם מסומליה 1993 (בלק הוק דאון) אז התערבו בלי אינטרס ויצאו משם עם הרוגים ופצועים. נפילת אפגניסטן תהיה דבר ראשון בעיה של האזרחים שם. הנשים יאבדו את המעט שהשיגו, גם העדות שלא שייכות לזרם הסוני יחוו שוב את הזוועות.
רק שבעולם אין ואקום. אחרי הקרבות יהיו באפגניסטן אלפי לוחמים צמאי דם שיתפזרו ברחבי העולם ויחפשו להם מלחמה. ההצלחה של הטליבאן בגירוש של עוד מעצמה באפגניסטן ימשוך לשם סביר להניח את ארגוני הטרור, שיקימו שם בסיס ממנו יפעלו בכל העולם. זה גם יהווה השראה לארגונים דומים ברחבי העולם.
את גידולי חממות הטרור האפגני ירגישו בלא מעט מקומות, גם אם זה ייקח כמה שנים. לתבשיל הזה יכנסו גם מדינות כמו איראן, פקיסטן וסין, שכבר עכשיו בוחשות בקלחת. כל עוד הסיפור הזה יישאר בגבולות אסיה, סביר שאת האמריקאים זה לא יעניין באמת. השאלה מה יקרה כשזה יגלוש לכיוון שלהם ושאר מדינות המערב.