לאחר שנים של פיתוח, בסוף השבוע האחרון הכריזה חברת Aeros האמריקאית על השלמת אב הטיפוס של ספינת האוויר Aeroscraft. כלי הטיס העצום, שפיתוחו ממומן על ידי צבא ארצות הברית (עד עתה הפנטגון ונאס"א הכניסו 36 מיליון דולר עבור הפרויקט), הולך לעשות את מבחן הטיסה הראשון שלו בשבועות הקרובים.
אם כל התחזיות נכונות, ה-Aeroscraft צפוי לחולל מהפכה של ממש בכל מה שקשור לתובלה של אנשים וציוד מהאוויר. ספינת האוויר מסוגלת לשאת פי שלושה יותר משקל ממטוס התובלה הגדול ביותר הקיים כיום, לאורך אלפי קילומטרים, כאשר היא משתמשת בשליש מכמות הדלק ולא זקוקה למסלול נחיתה כמו מטוסים רגילים.
אורכו של אב הטיפוס שבנייתו הושלמה מגיע ל-77 מטרים, אך זהו למעשה רק חצי מהגודל של הדגם שייכנס לשימוש מבצעי במידה וכל המבחנים יעברו בשלום. מכל שאר הבחינות - מבנה, מנגנוני תעופה ונחיתה - אב הטיפוס נבנה בדיוק כמו הדגם הסופי.
המבחן המרכזי שנותר לספינה הענקית הוא להוכיח שהיא מסוגלת להמריא ולנחות באופן אנכי. במידה והניסוי יצלח, הדגם הסופי של ה-Aeroscraft צפוי להיות מוכן תוך שלוש שנים. הדגם הסופי יסחוב 66 טון, יגיע למהירות של 220 קילומטר לשעה, יתרומם לגובה של 5.5 קילומטר ויוכל להגיע למרחק של 4,800 קילומטרים ללא צורך לתדלק.
ההשלכות של ספינת אוויר שכזאת נפרסות על פני כמה מישורים. האיירוסקראפט תוכל להגיע למקומות מרוחקים שלא היה ניתן להגיע אליהם מהאוויר עד עתה. היא תוכל לסחוב ציוד צבאי כבד לאזורי קרב מבלי צורך להגיע לבסיס אווירי קודם. היא תוכל לסחוב ציוד לאזורי מוכה אסון. היא תוכל לשנע ציוד לבסיסים מרוקים בקצוות השונים של העולם.
סוד ההצלחה של האיירוסקראפט טמון ביכולת שלה להישאר על הקרקע בזמן העמסת ציוד. ספינות אוויר אחרות נתקלו בבעיה להישאר במקום בזמן ההעמסה, על מנת שלא ייסחפו עם רוחות חזקות. אך המבנה הפנימי של האיירוסקראפט הונדס כך שלמפעילים ישנה שליטה מלאה על יכולת הציפה של הספינה - זאת באמצעות מנגנון מתוחכם של דחיסת אוויר שהופך את מיכלי הציפה לכבדים מהאוויר. ברגע שהמטען מועמס, המפעילים משחררים את הלחץ, והספינה מתרוממת לאוויר. בשלב הזה אפשר להפעיל את המנועים ולהתחיל לטוס.