אחד התסמינים הנפוצים ביותר בקרב לוחמים משוחררים הסובלים מפוסט טראומה הוא סיוטים תדירים. חלומות הבלהות האלה הופכים את היום ללילה ואת הלילה ליום, מחזירים זיכרונות טראומתיים לחיים ובעצם מונעים מהחיילים להמשיך הלאה. הפיתרון עשוי להיות פשוט למדי: התעוררת מסיוט, נוטף זיעה וקצר נשימה? פשוט קח את משקפי תלת הממד שלצד מיטתך וצפה בסצנה שהרכבת בעצמך, שתכלול חברים מפוקסלים ואוטופיה דמיונית, והמתן עד שקצב פעימות הלב יירד בהדרגה.
אז אולי זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בצבא ארה"ב באמת רוצים שהתרחיש הזה יהפוך למציאות. בניסוי שנקרא "כוח החלום" (Power Dreaming), מנסים בבית החולים "ברמרטון" של חיל הים האמריקאי, הממוקם במדינת וושינגטון, לעזור לחיילים הלומי קרב להילחם בסיוטים שלהם. הם עושים את זה באמצעות שימוש בחלומות דיגיטליים מרגיעים, שעוצבו וירטואלית באמצעות תכנת מחשב. המדענים עובדים על הפיכת החלום למציאות, ועל הפיכת המציאות לזיכרון רחוק. פרויקט המחקר עדיין נמצא בשלבים ראשוניים וכנראה יושק בשנה הבאה לכל המוקדם, אבל העניינים בהחלט מתקדמים – בשבוע שעבר העניק הצבא כמעט חצי מיליון דולר לחברת ייעוץ שתעזור לפתחו.
מה שמדחיקים ביום - קשה לשמור בפנים בלילה
52 אחוז ממשוחררי צבא ארצות הברית הסובלים מפוסט טראומה דיווחו על סיוטים בתדירות גבוהה. מה שאפשר להדחיק בשעות היום, קשה לשמור בפנים כשהתת מודע משתלט בלילה. בזמן השינה, מתפוגגת הדריכות ועולם החלומות יכול לצאת משליטה ולהפוך למפחיד באמת. החוקרים יבקשו מחיילים, אם כן, לנסות ולקחת שליטה: הם ייצרו חלומות מותאמים אישית כשיטת תרפיה, שבעצם תהווה ניגוד להשפעה ההרסנית של הסיוטים. כך, לפי מסמך צבאי המפרט את מהות החוזה עם המפתחים.
המדענים מקווים שהחלומות הדיגיטליים, שבתחילה יצפו בהם המטופלים בלפטופ ובמשקפי תלת מימד, יתעצמו בהדרגה, עד שיהפכו לתמונות נוירולוגיות, שיוכלו הסובלים מסיוטים לחזור אליהן בעת הצורך. הבעיה שעשויה להיווצר בשימוש בתרפיית ביופידבק – טכניקה מוכרת להשגת מודעות ושליטה בגוף – היא שחלק מהפציינטים לא מסוגלים "להזמין" את התמונות המדומיינות הללו על פי סימן במטרה להירגע. מפתחי הניסוי הנוכחי מקווים שבאמצעות חזרה רפטטיבית יוכלו לגרום לחיילים לעשות בדיוק את זה: ליצור את הסצינות ו"לנגן" אותן מחדש בראשם בעצמם, ברגע בו ירגישו שהם נתונים בסכנה. והסכנה הזאת אינה מפחידה פחות גם כשהראש שלך יוצר אותה.
המטופלים ייעזרו כאמור בתכנת מחשב על מנת ליצור לעצמם עולמות דמיוניים, הכוללים בין השאר גם דמויות של עצמם (מה שקרוי אוואטר, עוד סרט הוליוודי שאולי היווה השראה ביצירת המיזם השאפתני). הסצינות אמורות להיות מותאמות אישית ואמינות מספיק, ברמה שתעורר אצל המטופלים תגובות פיזיולוגיות ורגשיות מספקות. התגובות הללו, כך מקווים, ינצחו את תגובת הלחץ שנוצרת נוכח עימות עם הזיכרונות הטראומתיים. אבל זה לא יהיה קל. המפתחים והפציינטים צפויים להיתקל בלא מעט מכשולים – אנושיים וטכנולוגיים כאחד. אם זה יעבוד, מדובר בצעד גדול לקראת שליטה במוח ובתגובות הפוסט-טראומתיות שהוא מייצר. האם נכון להטעות אותו? זה כבר דיון אחר.