תשע"ח הייתה שנה ביטחונית לא פשוטה עבור ישראל: מלחמת האזרחים בסוריה מתקרבת לסיומה – כשבמקביל האיום מצד חיזבאללה גובר; בדרום, התקרבנו משמעותית למבצע צבאי נוסף בעזה; והגדה המערבית הפכה להר געש שמאיים להתפרץ על כולנו.
אבל זה לא הסוף: מדינות האזור ממשיכות להתחמש עד השיניים במגוון של אמצעי לחימה. חלקן מסוכנות במיוחד לישראל, חלקן בכלל לא – ולמעשה, יש כאלה שמקיימות קשרים חשאיים עם ירושלים, בלי שהאזרחים שלהן מודעים לכך. אויבות נצחיות הפכו בשנים האחרונות לבנות ברית והאמריקאים והרוסים חוזרים להתגושש על ההגמוניה האזורית.
בקיצור, אפשר להגדיר את המזרח התיכון במילה אחת: בלגן. כפי שזה נראה, שנת תשע"ט תהיה מתוחה לא פחות – ולכן זה זמן נהדר להבין בדיוק מי מאיים עלינו, למה – ובעיקר כמה.
איראן
רמת איום: גבוהה
איום מרכזי: טילי קרקע-קרקע, תעשיית מל"טים מתפתחת ו"זרועות" בלבנון, סוריה ועזה. פעולות טרור בחו"ל בחסות איראנית עשויות לגרור את ישראל למלחמה כמו לבנון הראשונה
דבר המומחה: "טהרן מתחזקת ביכולותיה הקונבנציונליות", נכתב בדו"ח ההערכה האסטרטגית השנתית של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "ישראל תפגוש איראן מסוכנת בהרבה בטווח הזמן הבינוני והארוך".
אנחנו מסבירים: למרות שמפקדי הצבא האיראני מרבים להתרברב בכך שישמידו את ישראל, אין להם את היכולת הממשית לעשות זאת. למעשה, הצבא הוא נחשב לנמר של נייר בקהילת המודיעין הישראלית. יחד עם זאת, צריך לזכור שטהרן מפעילה את אחד מארגוני הטרור הקטלניים והמנוסים ביותר בעולם – חיזבאללה – ולאורך השנים היא גם השכילה לבנות מאגר טילים בליסטיים מתקדמים שיכולים לשאת נשק כימי וביולוגי.
על מאמציה של איראן להשיג נשק גרעיני אין צורך לפרט, מאחר שהאיום המידי ביותר הוא דווקא זרועות התמנון שמקרבות אותה לגבולותינו. האיראנים מעולם לא תכננו לפלוש לישראל עם טורי שריון: המיליציות שהם ביססו בסוריה כבר משקיפות על ערי הגולן מקרוב. בעיה נוספת היא הקשרים שלהם עם עזה, והניסיונות הבלתי פוסקים לחדור גם לגדה המערבית, אבל בתחום הזה נראה שידה של מערכת הביטחון על העליונה.
חיזבאללה
רמת איום: גבוהה
איום מרכזי: חדירה של חוליות מחבלים ליישובים בגליל וחטיפת חיילים ואזרחים, ירי טילים ורקטות לעומק שטח ישראל, הטמנת מטענים ומלחמה בהיקף מלא שעשויה להתדרדר גם לזירה הסורית
דבר המומחה: "ארגון חיזבאללה ממשיך להוות את האיום הקונבנציונלי החמור ביותר", נכתב בדו"ח ה-INSS. "רקטות לכל טווח וקטלניות מבעבר, טילים מדויקים, מל"טים תוקפים ומתאבדים, טילי חוף ים מתקדמים, הגנה אווירית ממיטב התוצרת הרוסית ויחידות קרקעיות המתאמנות לכיבוש ישובים בשטח ישראל".
אנחנו מסבירים: למרות שתשומת הלב הציבורית מופנית דרומה, לכולם ברור שעזה היא רק הפרולוג למלחמה האמיתית שתתרחש דווקא מול חיזבאללה בלבנון. גם בצה"ל דואגים להבהיר שהמלחמה הבאה לא תראה כמו זו שהייתה ב-2006, והם לא מתכוונים רק ללקחי ועדת וינוגרד.
בשבוע שעבר (שני) אמר אלוף פיקוד צפון יואל סטריק שהמלחמה הבאה לא תהיה מלחמת לבנון השלישית – אלא "מלחמת הצפון האחרונה". ואכן, לפי ההערכות השונות, המלחמה הבאה בלבנון תהיה קשה הרבה יותר: העוצמה שצה"ל יפעיל תהיה כפולה ואף משולשת ממה שהציג במלחמה הקודמת, וגם בחיזבאללה לא נחו על זרי הדפנה והמשיכו להרחיב את ארסנל הטילים העצום שלהם.
בקהילת המודיעין מעריכים שהחיזבאללה אגרו כ-150,000 טילים ורקטות מאז 2006, ויכולים לשגרם לשטח ישראל מאות בכל יום. במקרה הזה חיל האוויר לא יוכל לעצור את הירי לבדו וגם זרוע היבשה תידרש לקרב. לפי הפרסומים בתקשורת הערבית, הפעם לוחמי החי"ר של צה"ל יפגשו אויב נוסף: צבא לבנון.
עזה
רמת איום: גבוהה-בינונית
איום מרכזי: מנהרות תקיפה, חדירת חוליות ליישובי העוטף, חטיפת חיילים ואזרחים, ירי רקטות, מטענים על הגדר ומבצע צבאי בהיקף מלא
דבר המומחה: "פוטנציאל ההתלקחות גבוה ביותר", טוענים ב-INSS. "חמאס אמנם מורתע אך ממשיך לבנות כוחו, וגם אם שני הצדדים אינם מעוניינים בכך, עימות עלול לפרוץ בגלל הסלמה בלתי נשלטת של תקרית מקומית, או מצוקה כלכלית-חברתית עמוקה ברצועה שתתפרץ מול ישראל".
אנחנו מסבירים: לא מעט מפקדים בכירים בצה"ל מתייחסים לעזה בתור יבלת בישבנה של המדינה: היא לא מהווה איום ממשי על מדינת ישראל, אך היא נדבקת לתפקיד הטראבלמייקר האזורי.
כבר בשנת 2016, שנתיים בלבד אחרי צוק איתן, דיווחו גורמי מודיעין שחמאס הצליח למלא מחדש את מאגר הרקטות שאבדו או נורו במבצע, וכיום הם ככל הנראה מחזיקים בין 15 ל-20 אלף רקטות. בחמש השנים האחרונות יש גם עדויות להימצאות טילי נ"מ ברצועה.
כשברקע מדברים על הסדרה, צריך לקחת בחשבון גם את הכוח קרקעי הלא מבוטל בשירות הארגון: כ-20 אלף לוחמים ביניהם מאות עד אלפים בודדים של לוחמי יחידות מיוחדות המתמחים בגרילה, קומנדו ימי, צליפה ועוד.
ובאשר לאיום המנהרות האסטרטגי: ישראל מצאה פתרון טכנולוגי שמשמיד לחמאס את המנהרות מהר יותר משבנו אותן, אך סביר שבעזה ימצאו פתרון יצירתי אחר כדי להציק לישראל.
סוריה
רמת האיום: בינונית
איום מרכזי: ירי רקטות וטילי נ"ט ונ"מ, פיגועים נגד חיילי צה"ל על הגדר. התדרדרות למלחמה מלאה בהכוונת האיראנים
דבר המומחה: דוחות של אמ"ן קובעים כי הסיכוי למלחמה עם סוריה ולבנון יגבר משמעותית בתום מלחמת האזרחים. גם הטרמינולוגיה השתנתה ממלחמת לבנון השלישית ל"מלחמת הצפון".
אנחנו מסבירים: כבר היה מי שניבא את סיום המלחמה בסוריה ואכל את הכובע, אך היום ברור שהמלחמה נמצאת בשלביה האחרונים. הקרב על אידליב, שנחשבת למעוז המשמעותי האחרון של המורדים, כבר החל - ובסופו ייתכן שהמערכה תוכרע.
בתום המלחמה יסתובבו בסוריה עשרות אלפי מחבלים רעבים ולמודי קרבות. הרוסים ניצלו את אסד כדי להיכנס למזרח התיכון וגם האיראנים הקריבו את בניהם כדי לשמור על האינטרסים שלהם. למעשה, כבר עכשיו ניתן להרגיש את העלייה בביטחונו העצמי של אסד, בעיקר לנוכח הניסיונות לסכל את פעילותו של חיל האוויר הישראלי בשמי סוריה.
כשבמדינה נותרו מיליציות נאמנות ובמקביל כוחות חיזבאללה שועטים לגדר, האזור הופך לנפיץ במיוחד. פיגועים ופעולות טרור מהגבול הסורי הן רק עניין של זמן; השאלה היחידה היא לאן זה יכול להידרדר.
סיני
רמת האיום: בינונית
איום מרכזי: חדירת מחבלים (בין השאר דרך נתיבי ההברחות הפליליים), ירי רקטות, טילי נ"ט וטילי ונ"מ - וירי צלפים על כוחות צה"ל ואזרחים
דבר המומחה: בשנים האחרונות דיווחו גורמי מודיעין כי אמ"ן חשף חוליות טרור שהתכוונו לפעול נגד ישראל. ההערכה היא שהניסיונות יגברו – אך הדבר תלוי בתוצאות המלחמה של המצרים בקני הטרור בחצי האי סיני.
אנחנו מסבירים: ברחבי סיני פועלים כיום מספר ארגוני טרור לצד כנופיות של בדואים חמושים. המרכזיים שבהם הם "מחוז סיני של המדינה האסלאמית", או לשעבר "אנצאר בית אל-מקדס"; "מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בירושלים"; ו"צבא האסלאם". מספר המחבלים אינו ידוע במדויק, וההערכות נעות מ-2,000 בלבד ועד 14,000. הארגונים הללו חמושים היטב, כולל בנשק כבד שבזזו מצבא מצרים, וחלקם מקושרים גם לארגוני הטרור שברצועת עזה. כיום הם עוסקים בעיקר במלחמה נגד הצבא המצרי שמנסה לטהר את סיני, אך מדי פעם הם משגרים רקטות לישראל ומתכננים פיגועים.
ישראל עוקבת מקרוב אחרי תאי הטרור בסיני - ולפי תחקיר ה"ניו יורק טיימס", גם פועלת. בכתבה שפורסמה בפברואר השנה נחשף כי חיל האוויר הישראלי תקף יותר מ-100 מטרות דאע"ש בחצי האי - לא לפני שקיבל את אישור נשיא מצרים א-סיסי, כמובן.
רוסיה
רמת האיום: נמוכה
איום מרכזי: תקלה מבצעית שתוביל להתנגשות צבאית, או לחץ מצד בעלות בריתה של רוסיה לאור ירוק לפעולה נגד ישראל
דבר המומחה: לפי הדו"ח האחרון של המכון למחקרי ביטחון לאומי, מעורבות רוסיה בסוריה "מחזקת את ציר איראן-חיזבאללה ועלולה להגביל את חופש הפעולה של ישראל, כמו גם על שותפיה של רוסיה".
אנחנו מסבירים: מוסקבה מתנהלת בסוריה באופן "שקול ואחראי". במילים אחרות: הדבר היחיד שמעניין את הרוסים זה האינטרס שלהם. נכון להיום, אותו אינטרס מאפשר להם לשחק משחק כפול: מצד אחד להגן על אסד והלוחמים האיראניים שעושים את העבודה השחורה, ומצד שני לתת לישראל יד חופשית לפעול נגד אותם "בעלי ברית", במה שמכונה המערכה שבין המלחמות (מב"ם).
צריך לזכור שבמצבים הדליקים האלה תמיד יכולה לקרות תקלה. בימי מלחמת ההתשה - כשהרוסים שימשו כפטרונים של הסורים והמצרים - נרשמו מספר התנגשויות בין צה"ל לצבא האדום. זה הגיע עד לירי רוסי מכוון לעבר מטוס קרב ישראלי, ובהמשך מארב מכוון של חיל האוויר הישראלי במסגרתו הופלו חמש מטוסים רוסיים. גם ב-1988 מטוסי פנטום ישראליים מטייסת 107 כמעט הפילו זוג מפציצי טופולוב-16 של חיל האוויר הרוסי שפעלו באזור. כשהמרחב האווירי הסורי כל כך עמוס, אפשר רק לדמיין את ההשלכות של תקרית כזו.
מצרים
רמת האיום: נמוכה
איום מרכזי: צבא סדיר משוכלל, מאומן ומנוסה
דבר המומחה: "האיום הקונבנציונלי מצבאות סדירים של מדינות שכנות נעלם כמעט לחלוטין", קובעים מומחי ה-INSS.
אנחנו מסבירים: מאז 1977 שוכן שלום בין ישראל למצרים, אך במונחים היסטוריים זו אפילו לא תקופת מבחן. הצבא המצרי עסוק בשנים האחרונות בהתעצמות אדירה, שכוללת רכש מטוסי ומסוקי קרב, צוללות, נושאות מסוקים ענקיות ומערכות ל"א. רוב הציוד מערבי – חלקו אף דומה לנשק הישראלי, כמו הצוללות – אך המצרים לא מזניחים את הקשר עם הקרמלין ורוכשים גם מהם אמצעי לחימה.
אין כל ספק שהסבירות לאיום צבאי מצד מצרים נמוכה מאוד. הקשרים הביטחוניים פורחים, ולפי פרסום ב"ניו יורק טיימס", ישנו אפילו שיתוף פעולה התקפי נגד ארגוני הטרור בסיני. אך בסופו של דבר, הכל עניין של אינטרס: צבא מצרים עדיין מתאמן לקראת מלחמה מול צבא סדיר בשטחי סיני, ומצבה הכלכלי הרעוע של קהיר עשוי להשפיע על היחסים לרעה.
ירדן
רמת האיום: נמוכה
איום מרכזי: ארגוני טרור
דבר המומחה: כבר שנים רבות מעריכים בקהילת המודיעין שהסבירות למלחמה מול ירדן נמוכה ביותר, מה שאיפשר לצמצם את כוחות צה"ל בגבול עם ירדן – ואף להקטין את סדר הכוחות הכללי. למרות זאת, כן ייתכנו ניסיונות פיגועים דרך הגבול המזרחי, למשל נגד נמל התעופה החדש מצפון לאילת.
אנחנו מסבירים: בניגוד לצבא המצרי, הצבא הירדני קטן מאוד ופועל בשיתוף פעולה עם מדינות המערב, ביניהן ארצות הברית ובריטניה, כך שהצבא הירדני לא יהווה איום על מדינת ישראל גם אם הממלכה ההאשמית תיפול.
למעשה, במפה המדינית, האינטרס הירדני זהה נכון להיום לישראלי. האיום היחיד שעלול לצוץ מכיוון עמאן הוא שטף הפליטים הפלסטיניים האדיר שעשוי להתקומם, ואי יציבות שעשויה להתדרדר לפיגועים נגד מטרות ישראליות שונות.
עיראק
רמת האיום: נמוכה
איום מרכזי: צבא סדיר מתחדש וארגוני טרור שקמו על חורבות דאע"ש
דבר המומחה: בדיוק כמו ירדן, גופי המודיעין מעריכים כבר שנים שהסבירות למלחמה מול מדינות החזית המזרחית נמוכה ביותר.
אנחנו מסבירים: צבא עיראק רחוק מאוד מהימים בהם היה אחד מהצבאות הגדולים במזרח התיכון ובעולם, אך בימים אלה הוא בעיצומה של התחדשות מסחררת.
בשנים האחרונות רכשה בגדד טנקי "אברהמס" אמריקניים, מטוסי קרב מסוג F-16 ומסוקי קרב רוסיים מסוג מי-28. הצבא העיראקי מאומן היטב על ידי האמריקאים ומדינות המערב – אך זו בדיוק המגבלה שלו בהקשר הישראלי.
סביר שבצבא העיראקי מייעדים את הציוד המתקדם ותורות הלחימה המערביות למלחמה בארגוני הטרור ובדאע"ש, שהפיץ באזור אלפי מחבלים מובטלים שמריחים דם.
מדינות המפרץ
רמת האיום: נמוכה
איום מרכזי: צבאות סדירים משוכללים וארגוני טרור פרו איראנים
דבר המומחה: סבירות נמוכה. לא קיים חשש ממשי למלחמה
אנחנו מסבירים: סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות מחזיקות בצבאות ענק. הן השקיעו מיליארדי דולרים וציידו את הכוחות המזוינים שלהן במיטב מערכות הלחימה המוצעות כיום. נכון, הסעודים אמנם שלחו בעבר חילות משלוח למלחמות נגד ישראל, אך כיום יש למדינות המפרץ אויב משותף לישראל: איראן.
לא מדובר רק באיום הגרעיני: איראן מפעילה בתימן גרורות חות'יות שנלחמות נגד הסעודים. למעשה, במסגרת הלחימה בתימן שוגרו טילים לעבר ספינות בים סוף, נתיב שיט צר במיוחד שסופו בנמל אילת. הטילים עורר לא מעט דאגה במערכת הביטחון בישראל. האיום האיראני יצר מערכת בריתות חסויות שימנעו כל סיכוי למלחמה.
טורקיה
רמת איום: נמוכה
איום מרכזי: צבא סדיר מערבי ומתקדם, תמיכה בארגונים עוינים
דבר המומחה: "טורקיה היא עדיין חלק מנאט"ו. מלחמה מול ישראל לא תהיה דבר קביל", אמר יפתח שפיר, חוקר ב-INSS וראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון. "עימות כזה הוא החלטה פוליטית להתנתק סופית מהמערב".
אנחנו מסבירים: כבר שנים שאנקרה, חברה בברית נאט"ו ולשעבר שותפתה של ישראל לאימונים הצבאיים, הולכת ומתרחקת מהמערב וחוברת למוסקבה. למעשה, היחסים עם ארצות הברית רק החמירו אחרי שטורקיה רכשה סוללות S-400 מהרוסים, ועכשיו טראמפ מסרב לספק לה את מאה מטוסי ה-F-35 שרכשה. אין ספק שגם ישראל בחשה בקדרה.
בירושלים מודאגים מאוד מהכיוון אליו צועדת טורקיה תחת הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, שלא מהסס ללחוץ על נקודות רגישות ונפיצות כדי לתקוף מילולית את ישראל. יחד עם זאת, תרחיש של מלחמה או כל התנגשות צבאית בין ישראל לטורקיה נראה דמיוני בהחלט.