בבוקר בהיר של חודש דצמבר עשינו את דרכנו לבסיס הניסויים של זרוע היבשה בחולות פלמחים, אם תרצו, "מגרש השעשועים" של זרוע היבשה, המקום שבו עוברים כל אמצעי הלחימה שמגיעים בסופו של דבר לצה"ל. עם הכניסה לשטח הניסויים, הקיף אותנו נוף צבאי מרשים של דיונות חול פראיות, כלי נשק ורכבים צבאיים מכל כיוון. לתפאורה הצבאית נוספו אפקטים של פיצוצים, קולות נפץ, קולות של כלי טיס באוויר, תנועה צבאית ערה והריח הזה של אבק השריפה שמאפיין שטחי אימון בצבא. לרגע ניתן היה להתבלבל ולחשוב שאנחנו ממש בשדה קרב.
למעבדה הזו הגענו כדי לראות מה תהליך הניסויים שעובר כלי נשק, לפני שהוא מגיע לידיו של חייל ובעצם נכנס לשימוש מלא בשטח הצה"לי. במהלך סדרת הניסויים הזו, או "סדרת העינויים", כמו שמכנה אותה מפקד היחידה לניסויים ואבטחת איכות (נס"א), סא"ל אודי וייסבוך, עובר כלי הנשק את כל מצבי הקיצון שיעבור במשך 20 שנה במערך הצה"לי, זאת כדי לוודא שהוא בטיחותי ושהוא משיג ביעילות את המטרה שלשמה הוא נרכש. יחד עם סא"ל אודי מלווה אותנו גם מפקד המעבדה לתנאי סביבה, רס"ם אמיר פרידמן.
"התפקיד שלנו לבוא ולוודא שמה שהוגדר באפיון הטכני עושה את מה שהוא צריך לעשות גם בהיבט הביצועי וגם שמי שמשתמש בו לא יפגע כתוצאה מנזק שנגרם לכלי", מסביר אודי.
בשבקין: "אז בעצם יש לך את התפקיד הכי כיף בעולם, אתה יכול כל היום לשבור נשקים, לירות בהם, לזרוק אותם ועוד משלמים לך על זה כסף".
אודי לא מתרגש מהשאלה, מחייך ומתריס חזרה, "בנוסף לכל זה אנחנו גם מפוצצים את כל מה שאנחנו משתמשים בו", ואז גם עונה ברצינות, "כל הבדיקות שאנחנו עושים זה על פי תקנים בינלאומיים, לפי ניסיון של הרבה מאוד שנים. אנחנו רוצים לעשות נזק לכמות מינימלית של כלים במינימום זמן, כדי שנוכל לאשר את האמצעי בצורה מהירה מצד אחד ומצד שני אנחנו רוצים באמת-באמת לדמות 20 שנה בשטח שהוא עובר".
יחידת נס"א היא חלק מהחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה, שהיא בעצם עמק הסיליקון של צה"ל בכל הנוגע לאמצעי לחימה. החטיבה הזו ייצאה ופיתחה בעבור המערך הצה"לי אינספור של פתרונות ופיתוחים שמשמשים חיילים בצבא יום-יום, חלקם מוכרים לכולנו, כמו המיקרו תבור, חלקם מסווגים מאוד. בחטיבה הטכנולוגית משרתים מיטב המוחות הטכנולוגים של צה"ל, רובם מהנדסים בעלי ותק רב שנים בצבא ובמקצוע שנושאים ניסיון שמעטים בארץ אוחזים בו. החטיבה הטכנולוגית מהווה אבן שואבת לצבאות שבאים מכל קצוות תבל ללמוד ולהכיר את כלי הנשק שמפותחים בה וחלקם, גם כדי לקנות כמה מהם.
יחידת נס"א למעשה מקבלת לידיה כל אמצעי לחימה חדש שהצבא שוקל לרכוש או להכניס לשימוש, ובודקת אם הוא באמת יעמוד באתגרים שצה"ל מעמיד בפניו – בהתחשב באופי השטח בארץ, באקלים ובאופי פעילות הצבא. אודי, שמשרת ביחידה קרוב לשש שנים ואמיר, שמשרת בה כבר 25 שנה, ראו כבר אינספור אמצעי לחימה, ביניהם טילי היירוט שנורים מסוללות כיפת ברזל. את האמצעים האלו הם בדקו כדי לוודא שניתן לעשות בהם שימוש ונתנו הערות לתיקון ושינוי בנשק על מנת שהוא יהיה טוב יותר.
שרשרת החיול של כלי הנשק
"החי"ל האג"מי מגדיר את הפרופיל המבצעי", אומר אודי. "כמה המוצר צריך להיות על הנגמ"ש, כמה הוא יראה חול, כמה זמן הוא ישהה בטמפרטורה גבוהה, טמפרטורה נמוכה ומזה נגזרת תכנית הניסוי שמגבש אמיר", הוא מסביר. מיד לאחר ההסבר הזה, נכנסנו למעשה לשרשרת החיול שעוברים הנשקים האלו, תאמינו לנו, דגימת מח עצם וזריקת טטנוס, זה כלום לעומת מה שהם עוברים.
מעבדת תנאי הסביבה היא אחד מהמבצרים הכי שמורים בחולות ניצנים, כמוה קיימות רק עוד שתיים בארץ – האחת של חברת אלביט מערכות, השנייה של תע"ש. היא מוקפת כולה בסוללות חול גבוהות שיספגו כל פיצוץ או ירי לא מכוון כתוצאה מהניסויים; שכבת ההגנה הבאה היא שכבות הבטון סביב המבנים במעבדה וחומות המפגע הסמוכות אליהם. כל הניסויים מנוהלים בשלט רחוק ומפוקחות באמצעות מצלמות הממוקמות בחדר השליטה בסמוך למתקני הניסוי. פיצוצים, קולות נפץ, ונזק למבנים , הם עניין שבשגרה, כל פיצוץ שכזה הוא המנוף לשיפור המוצר שיעבור סדרת ניסויים שכמעט זהה ל-20 שנה בשימוש של חייל.
תחנה #1: מתקני הרעדה וטלטול
כל כלי נשק, גם לפני מאות ואלפי שנים, היה נוסע ברכב, היום זה בג'יפ או האמר, אז, בכרכרה רתומה לסוס. במהלך הדרך כלי הנשק יעבור טלטול ויספוג רעידות שעשויים לפגוע ברמת הדיוק של הכוונת שלו, לסדוק את הציפויים שלו, לעקם את הקנה שלו ולהסב לו נזקים נוספים שבסופו של דבר יכולים להפוך אותו ללא שמיש, או במקרה החמור יותר, ללא בטיחותי.
במעבדת תנאי הסביבה, אחד הניסויים שיעבור כמעט כל כלי נשק הוא ניסוי טלטול והרעדה שבמהלכו בודקים איך הנשק יגיב לדברים האלו, האם הוא יעמוד בהם ומה המצב שלהם אחר כך. במסגרת ההכנות לניסוי, נעשה אבחון של מתאר הטלטולים והרעידות שיחווה כלי הנשק במהלך 20 שנה בצה"ל. בהתאם לזה, תיבנה לו תכנית הרעדות וטלטולים. מתקני ההרעדה והטלטול מגוונים מאוד – החל מארגז המדמה תא מטען של כלי רכב, עבור במתקן הרעדה שמדמה את הרעידות שיספוג כלי נשק שהוצמד לדופן של נגמ"ש וכלה ב"גמבלים", מעין תיבות פח שבודקות את האפקט של טלטול מרעום או רימון בתוך ברוס תחמושת שאינו מלא.
תחנה #2: תא מלח
גם במדינה צחיחה כמו מדינת ישראל, כלי נשק רואה לא מעט לחות במהלך 20 שנה ממקורות שונים ומגוונים: לחות שמקורה בים, גשמים, ברד ושלג בחורף, טללים בקיץ, לחימה בלב ים, לחימה בשטחי נחלים ולגונות ועוד. כלי הנשק שעשויים ברובם ממתכות מסוגים שונים עלולים לפתח בלאי במהלך תקופת השימוש בהם ומהר מאוד לצאת מכלל שימוש במידה והם אינם מותאמים לסביבת הלחימה הזו.
במעבדת תנאי הסביבה בודקים את עמידות כלי הנשק בתנאים אלו בתא מלח ייעודי שדי דומה למקרר גלידות. בתוך התא הזה מניחים את כלי הנשק שתוך דקות ספורות תותז עליו תמיסה של מים ומלח במשך כמה שעות או ימים על מנת לבדוק את העמידות שלו בתנאי לחות ששווים ללחות שהוא יספוג במשך 20 שנה.
תחנה #3: מתקן הפלה
"זה חדר הפלה שעושים בו בדיקות למוצרים שנופלים מגבהים שונים – גובה שחייל נושא את המוצר, גובה של מוצר שנישא במשאית וכן הלאה", מסביר אמיר תוך שהוא מעמיס פגז על מתקן ההפלה. כשאנחנו שואלים אותו למה הוא לא מראה לנו הפלה של הפגז הזה מגובה שעולה על 70 ס"מ מהרצפה, הוא מסביר לנו שאין צורך, כי הסיכוי שפגז בשטח ייפול מגובה גדול יותר הוא קלוש ושהניסוי מדמה מצב של פגז שנפל מידיו של חייל.
אמיר מסב את תשומת ליבנו דווקא למה שמקיף את מתקן ההפלה, החדר. "היו כאן לא מעט פיצוצים, אתם יכולים לראות שיש כאן קירות עם סדקים, מנורות לא זהות, מצלמה חדשה", מדבריו אנחנו מבינים שבמהלך הניסוי עדיף לא להיות בתוך החדר.
תחנה #4: תא גובה
שדה קרב עם כלי טיס בתוכו הופך להיות קטן מאוד. תוך רגעים בודדים כלי הנשק יכול לעבור מטמפרטורה של 50 מעלות בתא מטען של רכב על היבשה לטמפרטורה של 30 מעלות בסביבה דלילה בחמצן בתא מטען של מטוס. בפתח מתקן הניסוי מורגשת צינה עזה, כזו שבארץ אפשר להרגיש רק בגבהים של כמה עשרות רגל מעל לפני הקרקע. אפשר להגיד שכאן הנשק עובר עינוי רציני – במשך כמה שעות יוצרים לנשק את האשליה שהוא בדרך ליעד מרוחק בחו"ל, אלא שכשהדלת נפתחת, הוא מגלה שהוא למעשה בדרך לצה"ל.
תחנה #5: תא טמפרטורה
נשק בישראל, כך מסתבר, יכול להגיע למצבים של טמפרטורות של עד 80 מעלות מעל לאפס (במצבים של לחימה בסביבה בוערת לדוגמא). כדי לבדוק שהם לא נמסים, או מחלידים במצב כזה, במסגרת סדרת הניסויים שהם עוברים, הם מוכנסים לתא טמפרטורה. את תא הטמפרטורה ניתן לשלב עם עוד מתקנים כמו מתקן ההרעדה או מתקן הטלטול כדי לבדוק את האפקט של השילוב ביניהם על כלי הנשק.
תחנה #6: מערבל חול
כמה חול אכלתם בשירות שלכם? כמה הנשק שלכם אכל? במעבדת תנאי הסביבה בודקים על כל נשק, כמה חול הוא מסוגל עוד לאכול.
"שימוש בכלי נשק יכול להיות מאוד מוצלח באזורים הצפוניים ובאזורים הדרומיים לעשות הרבה מעצורים ותקלות כי יש שם הרבה חול ואבק", מסביר אודי ומוסיף, "אנחנו לוקחים חול בתערובת מכל מיני סוגים מהצפון ומהדרום, חול פודרה וחול לס ואחרי זה מכניסים לפה את הנשק ומתחילים לערבל". "בסופו של דבר, אחרי שהוא עובר את הערבול על פי התקן, לוקחים אותו, מנסים לירות בו ורואים שאין מעצורים".
תחנה #7: השורה התחתונה – ירי
בסופו של דבר, לא משנה במה הנשק מסוגל לעמוד, אם הוא לא יכול לירות, הוא לא באמת שמיש בשדה הקרב. כדי לבדוק מצב ירי מעמידים את הנשק על חצובה מתוחכמת שעושה את הכל בעצמה. "שום ירי לא מבוצע מאויש", מסביר אודי. "אנחנו עושים את הירי מרחוק, יש לנו חצובות מיוחדות, יש לנו מערכת חשמלית או פנאומטית שמבצעת את הירי מרחוק כמובן עם צילום, בסוף הניסוי אנחנו מוודאים שהנשק עובד תקין, אנחנו לא מסכנים את האנשים שלנו".
מטרת ניסוי הירי הוא לראות שהנשק עומד בהלמי הירי, בחום הכרוך בירי ושאין מעצורים כתוצאה מהמסכת שעבר קודם לכן.
הניסוי כמנוף לשיפור והצלחה
לאחר כל ניסוי וניסוי עובר הנשק צילום רנטגן שבא לבדוק מה היתה ההשפעה של הניסוי על כלי הנשק ובאיזה שלב הוא נפגע. כך יודעים לאיזה סוג פעילות הנשק הכי מתאים, באילו תנאי סביבה יעמוד ואילו שיפורים נוספים נותר לחולל בנשק עד אשר יהיה כשיר לכניסה לשימוש בצבא. המיקרו תבור - נשק קל לשימוש חיילי החי"ר ומפצח האגוזים - מטול כתף לטובת ירי טילים מבקעי קירות בלחימה אורבאנית, כבר עברו את סדרת הניסויים האלו, אשר בסופה ידעו האם כדאי להשתמש בהם ומה בהם יכול להיות יותר טוב.
צילום: עידו קרני | עריכה: גדי פורטנוי