אין מצב שתדליקו טלוויזיה ביום העצמאות, בתור הפסקה מהנפנופים על המנגל, ולא תתפסו שידור חוזר של "הלהקה" או של "גבעת חלפון". גם מעבר לסרט הזה, הקולנוע הישראלי, מאז קום המדינה ועד היום, לא הפסיק להתעסק בצה"ל; לרגל היום הכי ישראלי בשנה, החלטנו לקבץ רשימה של הסרטים האלה – העצובים, המצחיקים, אלה שכבר זוכרים את כל השורות בתסריט שלהם בעל פה ואלה שתמיד נשמח לראות שוב. הסרט הצה"לי שאתם הכי אוהבים לא נמצא ברשימה? אתם מוזמנים לשתף בתגובות.
גבעת חלפון אינה עונה: "לא למדו לשים שלט קטן, 'ים'?"
אם אתם ישראלים, אין סיכוי שאתם לא מכירים את "גבעת חלפון אינה עונה", או כפי שאנחנו קוראים לו בכל יום עצמאות: "יש 'גבעת חלפון' בטלוויזיה". את הסרט, שיצא לאקרנים ב-1976, ביים אסי דיין. כיכבו בו חברי שלישיית "הגשש החיוור". ב"גבעת חלפון" אתם מוזמנים לצפות בגרסה האבסורדית ועם זאת הקרובה למדי למציאות של שירות המילואים, ושל צה"ל בכלל. אנחנו יכולים להתחיל לתאר את העלילה, אבל רוב הסיכויים שאתם מכירים אותה בעל-פה – מדובר באחד מסרטי הפולחן הישראלים המובהקים ביותר.
יוסי וג'אגר: אהבה צבאית
"יוסי וג'אגר", סרטו של איתן פוקס משנת 2002, נחשב לפורץ דרך בתרבות הישראלית – סרט שהציג לראשונה רומן הומוסקסואלי בין שני חיילים קרביים שמשרתים בצה"ל. במקור יועד הסרט לשידור בטלוויזיה בלבד, אבל עקב השבחים יצא לקולנוע, וקצר לא מעט פרסים חשובים. השנה, אגב, עשר שנים אחרי שעברי לידר חידש לצורך הפסקול את "בוא" של ריטה, יצא סרט ההמשך – "הסיפור של יוסי", במהלכו פוגש יוסי את אמו של ג'אגר שנים אחרי שזה נפל בהיתקלות, ומבקש לספר לה את האמת על יחסיו עם בנה.
בופור: אם יש גן עדן
הסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר מאז 1984, בבימויו של יוסף סידר ולפי ספרו של רון לשם, יצא לאקרנים בשנת 2007. הסרט סימן את יריית הפתיחה לעיסוק הקולנועי הישראלי במלחמת לבנון ובייחוד בשנים שלאחריה, בהן נשאר צה"ל בלבנון – שנים ארוכות לאחר מכן. הוא מתמקד בחיילים שאיישו את מוצב הבופור בחודשים האחרונים שלפני הנסיגה מרצועת הביטחון. החיילים, שכבר יודעים שהנסיגה קרבה, מתמודדים יום יום עם השגרה הקשה במוצב, הסכנה בה הם תמיד עומדים וגם עם הנסיגה עצמה. הסרט צולם במבצר נמרוד למרגלות הר חרמון, ולצורך הצילום נוסף למבצר ציוד רב הכולל מיגונים וציוד צבאי – שרובו הושאל על ידי צה"ל.
שתי אצבעות מצידון: למה יצאנו למלחמה?
אלון אבוטבול, שבסרט הקודם ברשימה שיחק את מפקד האוגדה, משחק כאן, 21 שנים לפני, את ג'ורג'י, חייל צעיר שמספר למה נלחמים בלבנון בנאום שהמילה 'שנאה' היא המוטיב העיקרי בו. ב-1986 יצא סרט הדוקו-דרמה הזה, העוסק בקצין צעיר שמגיע לפקד על מחלקה בצידון, לאקרנים. הוא מתרחש שנתיים קודם לכן, על רקע מלחמת לבנון הראשונה, זמן קצר לפני נסיגת צה"ל לרצועת הביטחון. הסרט, שבוים על ידי אלי כהן, הופק על ידי יחידת ההסרטה של דובר צה"ל – ויועד במקור להיות סרט הסברה פנים צה"לי בנושא התמודדות עם אוכלוסייה אזרחית. לבסוף, הוחלט להפיצו לצפיית הציבור הרחב. כ-700 אלף צופים צפו בו בקולנוע.
אסקימו לימון: ספיחס וסבבה
בנצי, מומו ויהוד'לה מתגייסים, והסרטים "ספיחס" ו"סבבה" יוצאים לאקרנים ב-1982 וב-1983. הם מאופיינים בעיקר במבטא הפרסי ובחרמנותו של רס"ר היחידה, במוטיבים מיניים ובבדיחות פיזיות, כשצה"ל הוא בעיקר תפאורה מוכרת.
הלהקה: סרט פולחן
סרט הפולחן הזה הפך אולי לשם השני של יום העצמאות. סרטו של אבי נשר, שעלה לאקרנים ב-1978, זכה להצלחה רבה בבתי הקולנוע בארץ ואפילו הגיע למקום ה-37 ברשימת 50 שוברי הקופות בארצות הברית – אבל את עיקר צופיו גייס בשידור המסורתי בטלוויזיה בכל יום עצמאות. הסרט עוסק בלהקה צבאית יוקרתית בימי מלחמת ההתשה, שאליה מצטרפים חיילים חדשים. מכאן, כבר מדובר בהיסטוריה. הסרט לווה בשירי הלהקות הצבאיות, והשתתפו בו זמרים ושחקנים יוצאי הלהקות שהפכו במרוצת השנים לאמנים מפורסמים. בין השמות אפשר למצוא את גידי גוב, גלי עטרי, ששי קשת ועוד.
מסע אלונקות: הרמטכ"ל אישר את ההפצה
שנה לפני "הלהקה", יצא הסרט "מסע אלונקות" והציע נקודת ראייה שונה לגמרי לגבי צה"ל: הסרט, בבימויו של ג'אד נאמן ובכיכובים של מוני מושונוב, גידי גוב, שלמה בראבא ועוד, היה מהראשונים שדן בהתאבדויות בצבא. מושונוב הצעיר שיחק את וייסמן, בחור עירוני שרצה להיות לוחם; אבל אורח החיים כטירון בחטיבת הצנחנים, העונשים התכופים מצד המ"פ והיחס מצד הטירונים האחרים, הופכים את ההתמודדות שלו עם הצבא לקשה במיוחד. בתחילה סירבה המועצה לביקורת סרטים ומחזות לאשר את הקרנת הסרט לציבור, בשל הסצינה בה נוטש וייסמן את יחידתו בזמן אימונים ובשל הסצינה בה נהרג – ואולי מתאבד. הרמטכ"ל דאז, מרדכי גור, צפה בסרט ואישר את הקרנתו המסחרית.
ואלס עם באשיר: היה או לא היה?
ב-1982 היה פולמן חייל ח"ר בין 20. ב-2006 הוא פוגש חבר מתקופת הצבא שמספר לו על סיוטים חוזרים הקשורים בחוויותיו מהמלחמה. פולמן מבין שהוא לא זוכר דבר – אבל מאוחר יותר באותו ערב הוא נזכר בחזיון מליל הטבח בסברה ושתילה, זיכרון שהוא לא בטוח אם קרה באמת. הוא יוצא למסע כדי להבין מה קרה לו שם. לא חסרים סרטים דוקומנטריים על צה"ל, אבל ברשימה הזו של הסרטים העלילתיים הישראלים העוסקים בצבא – מייצג "ואלס את באשיר", סרטו של ארי פולמן, את הדוקו. הסרט, שזכה בפרסים חשובים ולביקורות נלהבות, מהלך תמיד על הקו הדק שבין דוקומנטרי לעלילתי, גם בתוכן וגם בצורה. אפילו ההגדרה שלו אינה חד משמעית – סרט תעודה מונפש, או סרט עלילתי עמוס בסצינות סוריאליסטיות?
לא שם זין: החיים שאחרי הפציעה
ספרו של דן בן אמוץ עובד לסרט מצליח בבימויו של שמואל איברמן, שיצא לאקרנים ב-1987. הסרט עוסק בנכה צה"ל המתקשה להסתגל לחייו החדשים: סיפור אהבה בין רפי ונירה לפני גיוסם לצה"ל מסתבך כשרפי שובר את גבו במהלך השירות, הופך למשותק ברגליו ונאלץ ללמוד מחדש איך לשבת ואפילו לעשות צרכים. אבל הדבר שהכי מציק לו הוא אי הידיעה לגבי יכולתו המינית.
כיפור: המלחמה ההיא
שמו של הסרט אומר הכל. סרט הדרמה הישראלי בבימויו של עמוס גיתאי, מבוסס על חוויותיו במלחמת יום הכיפורים ביחידה שבהמשך הפכה ל-669. "כיפור", שיצא לאקרנים בשנת 2000, הוא אחד מתוצרי התרבות הבולטים העוסקים במלחמה ההיא. הסרט ריאליסטי מאוד מחד, ומאידך מכיל בעיות אמינות רבות. אחרי ביקורות חיוביות ושליליות, זכה בלא מעט פרסים חשובים.
וזה לא נגמר כאן
אלה הסרטים שנאלצנו להשמיט מהרשימה: מבצע יונתן, גמר גביע, לבנון, נשיקה במצ"ח, אוונטי פופולו, מורעלים, אחד משלנו, גבעה 24 אינה עונה, הבודדים, מלח הארץ, מוישה ונטילטור ועוד ועוד...