אני כבר לא יודע מה קורה / לא בנות כמוך אף פעם לא עשו לי את זה / אני אוהב להתכרבל ולדבר אחרי / לראות ביחד האנטומיה של גריי / אבל פתאום באת לי / עם הכובע במצח / העיניים שלך רצח / שאלתי מה השם שלך / הבנתי שאני רוצה אותך לנצח.
במילים האלה נפתח השיר החדש-ישן של נועם ברמן, לוחם לשעבר בשייטת 3 (שייטת הסטי"לים) שהפך לזמר באזרחות. "השיר נכתב עוד בטירונות המקדימה במחנה 80 כשהייתי בערך שבועיים בצבא", מספר ברמן. "חוץ מלשיר אותו לחברים בטירונות, יצא לי להופיע איתו כמה פעמים בזמן השירות – ככה גיליתי שהחוויה שהוא מתאר משותפת לכל מי ששירת בצבא, אפילו לבנות".
אחרי שהשתחרר נסע ברמן לחו"ל וקצת שכח מהמוזיקה, אך כשחזר להופיע (עם הלהקה שלו "לxמשחקת") החליט לעשות חידוש לשיר. "לפני בערך שנה הקלטנו אותו מחדש, עידכנו קצת את הסאונד והמילים (וגם עידנו אותו קצת) והחלטנו לצלם לו קליפ", אומר ברמן. "חוץ מחבר אחד מהתקופה ההיא, כל שאר האנשים שלקחו חלק בצילומים היו חברים חדשים, אבל כולם נכנסו לראש מהר מאוד. הכוריאוגרפית הראשית הייתה קצינת אימון גופני ששילבה שנים של מד"סים בתנועות של הריקוד, חבר אחר תרם לנו בערך ארבעים סיכות צה"ליות שאין לי מושג מאיפה יש לו אותן, וכולם הביאו מדי בלאי מהמילואים בשביל להכין מהם תלבושות".
"נשארתי עם הזיכרונות ועם המיתוס של הסמלת הקשוחה"
כשנשאל לגבי אותה סמלת המככבת במילות השיר, ברמן מודה שאין לו מושג אם היא שמעה אי פעם את השיר בגרסתו המחודשת, למרות שהוא מאמין שכן. "באחת השבתות היא יצאה מהבסיס עם חבר שלה וחזרה לבד בדמעות. הסקנו מסקנות והחלטנו לנסות לעודד אותה קצת עם השיר הזה", נזכר ברמן. "אני חושב שעד מוצאי שבת היא שוב חזרה לחייך – עד כמה שהיה מותר לה לחייך. בינתיים סיימתי טירונות, המשכתי לשירות בספינות ואחר כך נהייתי בעצמי מפקד. השיר הזה תמיד הצחיק אותי כשנזכרתי בו בזמן שהקפדתי לא לחייך אף פעם. הקשר עם הסמלת אבד בינתיים. נראה לי שעדיף להישאר עם הזיכרונות ועם המיתוס של הסמלת הקשוחה שאי אפשר לחלץ ממנה חיוך. אבל אולי עכשיו שהקליפ יוצא אני אחפש אותה בפייסבוק ואשלח לה את זה, ונראה מה יקרה..."
>> 300,000 צפיות ביוטיוב: לוחם הצנחנים שהפך לכוכב