מלחמת המפרץ הראשונה נפתחה במערכה אווירית עזה של כוחות הקואליציה כנגד העירקים. בחסות אותה מתקפה, מתגנבים לאזור הגבול ומעבר לו מספר צוותי קומנדו, בכל אחד מהם שישה עד עשרה חיילים. החוליות נטמעות בשטח ומיד לאחר מכן מתחילות לשדר למרכזי הפיקוד נקודות ציון לתקיפה. חלק מהצוותים נמצאים בתוך מתחמים של יחידות עירקיות, מבלי שאלה מצליחות להרגיש בהם. מעטים הצוותים שנחשפים – וגם כאשר זה קורה, הם נלחמים בגבורה.
באחד המקרים, צוות שנחשף על ידי כוח שריון מסתער על הטנקים. הלוחמים האמריקאים חמושים רק בנשק קל ובטילי לאו, ומתניידים בעזרת האמרים לא ממוגנים. העירקים לא מאמינים שכוח יכול להסתער ככה לבדו. הם נסוגים לאחור.
כאשר נפתחת בסופו של דבר המערכה הקרקעית, אנשי הקומנדו הולכים צעד לפני המחנה, מעבירים מידע לאחור ומתריעים מפני סכנות. הלוחמים האלה הם אנשיה של יחידת הקומנדו של המארינס – ה-"Reconnaissance Companies Force". ליחידה שאנשיה הצליחו להפחיד שריונרים בנשק קל קוראים בקיצור "רקון" (Recon).
חלק פעיל בכל סכסוך צבאי שארה"ב מעורבת בו
לוחמי הרקון, או בשפה המקצועית "מפעילים", מתחלקים בין גדודים ויחידות. לכל דיביזיה של המארינס יש גדוד קומנדו, שמשמש כסיירת לצרכי ניווט, סיור ומודיעין – משהו בסגנון הסיירות החטיבתיות של צה"ל, רק בגדול יותר. יחידות הרקון הן כבר כוחות קומנדו ברמת יחידת אריות הים (Navy SEALs) וכוח דלתא, הפועלים תחת מפקדת הכוחות הימיים המיוחדים של צבא ארה"ב.
ההיסטוריה של הקומנדו של המארינס מגיעה לימי הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה: הכל התחיל ביחידה בשם "גדוד הסיור האמפיבי". תפקיד הגדוד היה לנחות מהים לפני כל פלישה אמריקאית בכדי להעביר מודיעין ולאבטח את ראש הגשר. הוא היה פעיל מאוד גם בלחימה מול יפן, שם היו לוחמיו הראשונים לנחות בכל אי שנכבש – והיו לא מעט כאלה. לרוב, היו הלוחמים מגיעים למרחק של כמה קילומטרים מהחוף באמצעות סירות, אליו היו מתקדמים משם בצלילה.
במלחמת קוריאה, התעצבה היחידה למה שהיא כיום, ועסקה לא מעט בחילוצים מורכבים של טייסים שנטשו בעורף האויב ובפשיטות מוסקות ומוצנחות. במלחמת וייטנאם ביצעו לוחמי היחידה פשיטות בעורף האויב, בעיקר בכדי להשיג מידע מודיעיני בעבור כוחות המארינס.
בנוסף, החלה היחידה לעבוד יחד עם סוכנים של ה-CIA ולוחמי פיקוד הכוחות המיוחדים בפעולות מיוחדות. על פי השמועות, לוחמי היחידה היו מעורבים גם במבצע פניקס של ה-CIA, שמטרתו הייתה חיסול מנהיגים פוליטיים של הוייטקונג. מאז, כמעט ואין מידע החשוף לציבור על פעולות היחידה – אבל ידוע שלא קיים סכסוך בו מעורבת ארה"ב שלא מוביל להתייצבותם של מפעילי היחידה באזור.
לפעול בצורה עצמאית מעבר לקווי האויב
יחידות הרקון נועדו למבצעים מיוחדים. דרכי ההגעה? ים, אוויר ויבשה – כל מה שיביא את לוחמי הקומנדו למקום המיועד. תפקיד יחידות הרקון – שתיים סדירות ואחת במילואים – לפעול בצורה עצמאית מעבר לקווי האויב בכדי לאסוף מודיעין ולבצע פעולות "ירוקות" ושחורות".
ה"פעולות הירוקות" הן בעצם המשימה העיקרית: מפקד היחידה שולח את חייליו לעומק האויב על פי דרישת פיקוד הכוחות הימיים המיוחדים. אלה יעבירו מידע מודיעיני רלוונטי למפקדים הבכירים, יציבו חיישנים שיסמנו גזרות, יכינו את החוף לנחיתת כוחות אמפיביים (כוחות "ימבשתיים", כלומר כאלה שיכולים לנוע בים או ביבשה), יכינו ויאבטחו שטחי נחיתה ויעבירו לאחור מידע אודות נזק שנגרם ליעד שהותקף מהאוויר או מכוח ארטילרי.
"פעולות שחורות" הן פעולות מסווגות ביותר, שבאופן טבעי כמעט ואין מידע חשוף אודותיהן. מה שכן ידוע הוא שללוחמי הקומנדו של המארינס יש יכולות לחילוץ בני ערובה, אבטחת אישים ובמידת הצורך השתלטות על ספינות עוינות. אופי הפעולות הללו, המתבצעות בעורף האויב, לרוב אחיד: לא יודעים שהמפעילים היו שם.
הכשרה של שנתיים, כולל קורס "סיכון אדם ברמה גבוהה"
כל יחידה מחולקת למספר פלגות, שבכל אחת מהן מפקד, סגן מפקד ונגד בכיר. ישנם גם קצינים מקצועיים, כמו קציני קשר או מודיעין. בכל פלגה ישנן חמש עד שש חוליות משימה, כשכל אחת כוללות בין שישה לעשרה מפעילים.
מרבית לוחמי הקומנדו של המארינס הגיעו מדיביזיות המארינס הגדולות, אך ישנם גם מפעילים שהגיעו משאר זרועות הצבא. עליהם להיות בעלי ותק של שלוש שנים לפחות בכדי שיוכלו להגיש בקשה להתקבל ליחידה. הכשרת הלוחם מתחילה בבית ספר לחי"ר של המארינס וכוללת כמובן גם הכשרה ימית. בשלב הראשון, נדרשים המועמדים לעבור את "שלב הצינור" – מבחני כושר קשים ובדיקת התאמתם ליחידה. כנראה שמדובר בשלב קשה, כי לפחות 60 אחוז מהמועמדים נושרים עוד בטרם הוא מסתיים.
לאחר שעברו את "שלב הצינור", יעברו המועמדים הנותרים קורס סיור בסיסי, קורס הישרדות-התחמקות-התנגדות-ובריחה, קורס צלילה, קורס צניחה, הכשרת יחידות מיוחדות, קורס צניחה מיוחדת וקורס נוסף שנקרא "סיכון אדם ברמה גבוהה". בסך הכל, מדובר בלא פחות משנתיים של הכשרה. בנוסף להכשרה זו, הלוחמים מקבלים הכשרות ייעודיות והופכים, בין השאר, למפעילי מערכות לייזר, נהגי שטח, טכנאים, צלפים ועוד. גם לאחר שהתקבלו ליחידות הרקון כלוחמים מן המניין, ממשיכים הלוחמים לעבור הכשרות כצוות במסגרת בתי ספר שונים של המארינס ושאר הצבא.
אחרי ההכשרה הארוכה והמפרכת, הלוחמים זוכים לחופשה בת 30 יום, בסיומה הם מוצבים במסגרת יחידות הסיור המיוחדות של המארינס. הם מוצבים על נושאות מטוסים וספינות אמפיביות, והשגרה כוללת סיור של חצי שנה (כל צי בגזרתו) ולאחריו חצי שנה בבית. זה אולי נשמע כמו סופ"ש ארוך במיוחד, אבל בשל אופי היחידה, הלוחמים אמורים להיות מוכנים לפריסה תוך 24 שעות ממתן פקודה.