עבודה לאט!" נשמעת צעקה מהדהדת במעלה הצוקים של נחל דרגות. שלושה חיילים עם קסדות פלסטיק נדרכים במקום, ומיד מתחילים למשוך בכוח חבל טיפוס עבה. לאט לאט נמתח הסליל הכבד דרך חצובה משולשת - ולבסוף מרים באוויר, ממש מעל לקצה הצוק, דמות חייל מטושטשת.

ראשו של טוראי דקל אזולאי, "המחלץ", מגיח מהתהום - וכמה משיכות אחר כך נגלית מאחוריו אלונקה צרה ובה חייל נוסף, ושקט למדי. "עצור עבודה, עצור עבודה!" קורא אזולאי, ומביט מתחתיו אל עבר הפצוע המדומה. כעת, כל מה שעליו לעשות כדי להשלים את משימת ההצלה הוא למשוך אותו כמה מטרים למעלה, אל אדמה בטוחה.

אזולאי מאמץ את שרירי הגב, תופס בחוזקה ברצועות האלונקה ומרים אותה באוויר. הרגליים שלו נמתחות כנגד הקיר והוא מתחיל להתקדם כלפי מעלה, אלא שאז זווית הטיפוס החדה מכריעה אותו - והוא מתקשה לשאת את האלונקה את המטר האחרון. כמה משיכות נוספות, היאבקות מיוזעת בחבל, אך ללא הועיל. האלונקה מסרבת לעלות.

"תנסה להרחיק את עצמך יותר מהקיר", נשמע קול מלמעלה. אזולאי מרים את הראש ורואה את סמ"ר (מיל') בועז לנגפורד, אזרח מחויך, מביט עליו בשלווה. הוא שואף מלוא ריאותיו ומנסה ליישם את העצה, אבל אחרי כמה דקות של ניסיונות מחליט לוותר ועולה במהירות אל הצוק, מותיר את האלונקה תלויה מאחור. "אני דורש פיצוי!" צועק טוראי תובל שמשוביץ, המחולץ חסר האונים. "זה ממש לא פייר".

לנגפורד מחייך ומורה לשני חיילים נוספים לצאת לעזרתו של שמשוביץ. בזמן שהם קושרים את עצמם לשני גושי סלע גדולים ויורדים לחלץ את האלונקה התלויה באוויר, הוא מסביר למה התרגיל הזה קשה ממה שהוא נראה - והוא נראה קשה. "אזור נחל דרגות הוא מצוקי מאוד, ומהבעייתיים לטיפוס בישראל", הוא אומר. "חילוץ בתנאים כאלו הוא משימה לא פשוטה".

השניים נרתמים לאלונקה המרחפת, ואז מורה מפקד התחום, סמל שחר פרי, להקטין את גודל החצובה. באחת הופך החילוץ לכמעט בלתי אפשרי. "לקחנו את המתאר הכי קשה, באזור הכי מסובך בארץ, ואז אנחנו מוצאים איך להקשות על החניכים אפילו יותר", הוא מסביר בחיוך וזורק כמה מילות זירוז. "זו בעצם המטרה של השלב הזה בקורס - להקשות".

בעיקר שישמעו עלינו

שלב ב' בקורס מדריכי טג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) יסתיים בשבוע הבא במבחן סיכום רשמי. בינתיים, החניכים כאן עסוקים בפעולה שגרתית למדי של חיילים צעירים - חילוץ האחד את השני ממפלים יבשים באמצע המדבר. לזה בדיוק הם הוכשרו: הקורסיסטים מאותרים עוד לפני הגיוס, עוברים טירונות 03 - ונזרקים, גם באופן מילולי, היישר אל תוך תשעה חודשים של קורס פיזי מאוד שנועד להכשיר אותם להיות מדריכי חילוץ בעצמם. כעת, מקץ שבעה–עשר שבועות מתחילת הקורס, נראה שכולם כאן כבר נכנסו עמוק אל תוך האווירה והם מדברים טג"חניקית שוטפת. שמות חבלים, חיבורי רתמות, שיטות חילוץ נבחרות - כולם מוזכרים בזמן שהחניכים מתכוננים לקראת התרגיל הארוך שהם עתידים לעבור בסוף היום.

"כרגע נשארו 11 חניכים", מספר מפקד הקורס, סמל אמיר גינת. "אני יותר מאשמח להעביר את כולם. אין לי מגבלה של מספר, ואנחנו גם ככה יחידה מאוד קטנה ומשפחתית, אבל אני צריך לדעת שכל מי שעובר יכול לעשות את מה שנדרש ממנו. שהוא יכול לעמוד במשימה".

תהליך איתור החניכים לקורס החריג יותר מסובך משנראה: מפקדי תחום טג"ח, הכפוף למדור אפ"ק במרהו"ם (מרכז הטסה והכשרות מיוחדות), אמנם מעוניינים להשאיר אותו מצומצם ואיכותי, אבל לפעמים האנונימיות מצמצמת את קהל היעד שלהם הרבה מעבר לתוכניות.

"אנחנו חייבים להגיע למלש"בים לפני הגיוס כדי שהם יוכלו להגיע אלינו, כדי שהם ישמעו עלינו בכלל", מספר פרי, וגינת מהנהן. "מצד אחד אנחנו לא רוצים יותר מדי אנשים במיונים הראשוניים, ומצד שני אנחנו רוצים שיהיה מבחר, שממנו אפשר יהיה להוציא את הטובים ביותר", הוא אומר. "המטרה שלנו כרגע היא בעיקר שישמעו עלינו, אנחנו צריכים להפיץ את השם של היחידה".

שנייה לפני שאתם מתקשרים לאח הקטן שלכם ואומרים לו שגולני זה פאסה, כדאי שתדעו שהאחריות של הטג"חניקים לא פשוטה בכלל. החבר'ה הצעירים האלה עומדים מאחורי הרבה ממבצעי החילוץ המשוגעים ביותר. "היום, מי שעושה חילוצים של אזרחים בארץ זה יחידות מתנדבים של המשטרה", אומר גינת. "אנחנו למעשה אלו שמדריכים אותם ועושים להם רענונים כל כמה זמן. חוץ מזה, אנחנו מכשירים יחידות מיוחדות שמגיעות אלינו - לכל אחת מהן אנחנו בונים קורס שמתאים לצרכים שלה ולכלים שיש לה. אנחנו גם מעבירים הכשרות נקודתיות לפני מבצעים מסוימים שבהם נדרשות יכולות ספציפיות מהלוחמים". ותיקי היחידה אף זכו להתנסות על אמת ביכולות שהם מלמדים בקורס. "אני השתתפתי בחילוץ של מטייל בנחל בגולן", נזכר פרי. "הוא נקע את הרגל בתחתית מדרון משופע וצריך היה למשוך אותו על תוואי שטח מאוד בעייתי: בתוך שיחים, על בולדרים, ובסוף גם באדמה מחליקה. זה חילוץ מאוד קשה ופיזי. הוא שקל לפחות 100 קילו, זה היה מסובך".

לא משנה כמה חשיבות מבצעית תהיה ליחידה שלהם, מעידים פה רבים, בסוף את תשומת הלב הם יקבלו בגלל סיבה אחרת. "מתקשרים אליי לא מעט קצינים, ואלו תמיד שיחות שמתחילות במשהו כמו: 'שמענו שאתם יחידה שעושה סנפלינג'", אומר פרי. "הם רוצים לבוא לעשות כאן יום כייף, ובדרך כלל הם זוכים לסירוב כועס או במקרה הגרוע לניתוק בפנים. זה כל כך מעצבן אותי!"

קצת מתחתיו, בכוחות משותפים, מצליחים לבסוף שני הקורסיסטים שנשלחו לעזרת אזולאי להרים את האלונקה מהמיקום הבעייתי. עבודת הצוות הזו, מסביר גינת, היא המטרה הגדולה של השלב הזה בקורס. "אחרי שבשלב הראשון הם עבדו רק עם עצמם על פתרון בעיות וטיפוס, עכשיו הם לומדים לעבוד ביחד", הוא אומר. "מעל האלונקה עומד המחלץ. הוא צועק את הפקודות אל מפקד החילוץ, שמקשר בינו לבין הצוות שאחראי למשוך אותם למעלה. והם כולם חייבים לעבוד ביחד. זה לא יעבוד אחרת".

אתה נפלת...פה

אחרי שכל אחד מהחניכים זכה לחלץ פעם אחת בעצמו, החצובות מקופלות והחבלים נערמים לגבעה קטנה וסבוכה. כולם מתפנים לארוחת צהריים שארגנו הרס"פ ונהג היחידה. כל הנוכחים לוקחים כמה דקות כדי ליהנות מהיתרונות שמתלוות לעבודת המחלץ. "אנחנו עובדים באזורים הכי יפים בארץ", אומר לנגפורד, בוגר היחידה הממשיך כיום בתחום כמטפס מערות מקצועי. "יש מערות מצוינות בצפון וצוקים ונופים מדהימים בדרום, ואנחנו בעצם עוברים בכולם. זה באמת שירות מאוד מיוחד".

בינתיים, סמל פרי מצביע על רכב הפורד של היחידה, ממנו בוקעים התווים האטיים של 
Shine on you crazy diamond. מבחינתו, היתרון היחידתי ברור לחלוטין. “איפה עוד תמצא יחידה שבארוחת צהריים שלה כולם שומעים ביחד פינק פלויד?“ הוא שואל, וממשיך לזמזם את הפזמון המוכר. 
בסוף ארוחה קצרה מקבץ סמל גינת את החניכים לקראת התרגיל הגדול. המטרה, הוא מסביר, היא ליצור חילוץ מתמשך ו“זורם“. הוא מחלק את החניכים לקבוצות, ואז מסביר את המהלך: כל קבוצה אחראית להעביר את הפצוע מכשול אחד, ואז לקפל את ציוד הטיפוס, להעביר את הפצוע לקבוצה שאחריה וללכת להכין את המכשול הבא. החיילים מקשיבים בדריכות, ואז נעלמים במהרה אל תוך פיתולי הנחל. הקבוצה שבראש המפל הראשון מתייצבת במקום ומכינה את הפצוע התורן לחילוץ ארוך ומפרך במיוחד. “אתה נפלת... פה“, מצביע טוראי איתי קדם על נקודה לצד שיח קוצני, והמחולץ חסר האונים נשכב על הקרקע המסולעת ומחכה. החופ“ל, רב”ט ליאור כץ, מפנה מגופו של החייל האומלל רסיסים ואבנים - ויחד עם עוד שלושה חיילים רותם אותו בחוזקה לאלונקה וקושר אותה לשני חבלים עבים.

עם מתן ההוראה לוקח טוראי טמיר אהרוני את הפיקוד על האלונקה, ומוריד אותה לאט במורד קיר האבן התלול. משם - בעוד שאר הצוות הראשון משתלשל למטה - היא מועברת לידי הצוות השני. אזולאי נרתם אליה ודוחף אותה במורד נקיק צר, הפעם עם הצלחה מרובה יותר מהניסיון בבוקר, ובמהרה האלונקה עוברת לידי הצוות השלישי.

לאחר ירידה של כ–40 מטרים, קדם, יחד עם שלושה מחבריו, נוטל את ההובלה וסוחב את הפצוע למכשול הבא: גוש סלע עצום, שעל מנת לעבור אותו אין ברירה אלא לטפס. החניכים מחליפים ביניהם מבטים, ואז טוראי חגי בונו מתחבר לאלונקה, בוחן את המבנה של הסלע ואומר לצוות: “טוב, זה יהיה קשה“. כמה דחיפות, משיכות וקללות - וגם המכשול הזה נכבש.

מאותו הרגע עובדים כל החניכים יחד כדי להביא את האלונקה לראש ההר. העייפים מתחלפים בעייפים פחות, וסלעים גדולים הופכים באחת נסבלים הרבה יותר. במאמץ משותף הם רצים אל עבר קו הסיום, בורחים מהלילה שמתחיל לרדת על המדבר. כשסמל פרי וסמל גינת מקבלים אותם בנקודת האיסוף, מניחים כולם את האלונקה והולכים לנשום.

סמל פרי מתייצב מולם מחייך, ואז מפציר בהם לשתות הרבה ונותן כמה דקות לנוח. החיילים המיוזעים אוספים את הציוד שנותר מאחור ומתאספים במעגל. אם זה לא היה תרגיל, בוודאי היו מקבלים עכשיו איזה חיוך מהרמטכ“ל - אבל כרגע סמל פרי רק אומר "כל הכבוד", ואז מבקש להרים את הציוד. צריך לרדת מהר.