למה דווקא שריון?

לפני שהתגייסתי לא ידעתי בדיוק לאן אני רוצה להגיע. רק כששמעתי שבשריון אפשר לבחור להתגייס עם חבר, ושאפשר להמשיך איתו יחד בטירונות ובאימון המתקדם, אז ידעתי שאני רוצה להגיע לכאן. ככה באמת התגייסתי יחד עם חבר ילדות שעשיתי איתו כל ההכשרה. האמת שהיה לנו סיפור מצחיק, כי בתחילת השירות שמו את שנינו בתור תותחנים, ובאימון המתקדם שמו אותנו גם באותו צוות. ידענו שאי אפשר שיהיו שני תותחנים ולא הבנו אם יש טנק חדש עם שני קנים, אבל אז כשהתחילו האימונים הבינו שזאת הייתה טעות והעבירו אותו לצוות אחר, אבל באותה מחלקה.

מה מיוחד בחטיבה?

מה שנראה לי הכי מיוחד בפעילות של החטיבה, זה קודם כל ההתמקצעות שלנו על הכלים. כשאני התגייסתי היה יחסית קשה למצוא את הדרך להתמקצע ברמה גבוהה, ועכשיו יש משהו חדש שנכנס שמאוד מתמקד בצד התפעולי – מקצועי. זתומרת, עכשיו יש יחידה שלמה שאחראית ספציפית על הדרכה ועל העברת ידע. בגלל זה חיילים שמגיעים היום לחטיבה, מגיעים לרמת ידע מאוד גבוהה. זה קרה כי פשוט הבינו שהמקצועיות של הטנקיסיטים, ההכרות שלנו עם הכלים, זה מה שמביא אותנו להישגים גבוהים.

עוד דבר שמאוד מיוחד בחטיבה הוא החיבור בין האנשים, בין החיילים והמפקדים. צוות טנק זה משפחה לכל דבר ועניין וזה משהו שנשאר גם אחרי הצבא. יש אנשים למשל, שהכרתי אותם רק חודשים, כי הם השתחררו כשהייתי צעיר, ועד היום אנחנו בקשר. בכלל, אתה יכול לפגוש שריונר ברחוב שלא הכרת בחיים, אבל מספיק שהוא רואה את התג שלך ואתם מתחילים לדבר וישר יש חיבור, כי זה משהו שממש נשאר ותופס את האנשים. זה משהו מיוחד בשריון.

סמ"ר ידי כהן (צילום: באדיבות המצולם)
צילום: באדיבות המצולם

ומה גרם לך להתחיל לצלם?

כשהתגייסתי, קניתי את המצלמה ראשונה שלי בתשלומים ממשכורת צבאית. כי לפני כן לא הכרתי כלום ופתאום ראיתי את המפלצות מתכת האלה, שעוברות כל דבר, ואמרתי שאני חייב לצלם את זה ולהעביר הלאה. זה היה לי חשוב ובגלל זה תוך כדי הצבא למדתי צילום ועריכה, ואמרתי לעצמי שכשאשתחרר, אחרי שאעבור הכל ואראה הכל, אפיץ את זה כדי שאני יכירו, שידעו להבדיל בין טנק לבין תומ"ת - שזה בכלל תותח של תותחנים. בגלל זה לאורך כל השירות, מהאימון המתקדם, צילמתי אימונים, קווי טנקים וקווי חי"ר שתפסנו. לכל מקום לקחתי איתי בווסט את המחסניות וגם את המצלמה (וגם רחפן).

אז לגבי השבתות...

חשוב להגיד שהיציאות היום זה לא מה שהיה פעם. אני עוד הייתי בתקופה שסגרו 17 4, ובטירונות זה היה 21, אבל היום עושים 11 3, כמו בחי"ר, כך שביחס למה שהייתי רגיל אליו זה ממש סבבה.

יש לך איזה טיפ לטירונים?

שבאמת ייקחו את ההזדמנות הזאת ויכירו את הטנק כמה שיותר, כי הוא כלי מאוד מורכב ומעניין שלא הכול אפשר לספר עליו. ככל שאתה לומד אותו אתה מבין יותר טוב כמה הוא עוצמתי, וגם כמה הוא נוח. אתה פשוט נוסע במכונת לחימה שהיא הבית שלך, כך שאתה חייב להכיר את כל הפרטים הקטנים.

מה תיקח איתך להמשך החיים? (חוץ מחרמונית)

בסוף, מה שנשאר איתך מהשרות, זה בדרך כלל זיכרונות מכל החוויות הקשות - כמו לפרוק את הזחל בגשם, השמירות באמצע הלילה שחבר בא לשבת איתך, כל מני תרגילים של שבוע שאתה לא ישן בהם. אבל בשלב כלשהו אתה מבין שזה משהו שבטוח תצחק עליו, למרות שעכשיו אתה בבוץ ורטוב מגשם. חוץ מכל אלה, הדבר הכי חשוב שאני אקח איתי לאזרחות זה את כל החברים מכאן.

סמ"ר ידי כהן (צילום: באדיבות המצולם)
צילום: באדיבות המצולם

כמה מילים לסיכום

7 זאת החטיבה שכולם גאים בה, שהיא הכי מקצועית והכי דוחפת קדימה. אני בכלל התחלתי ב-401, אבל ביקשתי לעבור באמצע הטירונות כי חבר שלי אמר ש-7 יותר נחשב והוא צדק. הצלחנו לעבור בסוף שלמרות זה היה  קצת מסובך.

נ.ב. מתי תשתחרר?

תלוי בגדוד. זה מקום שחשוב לי ואני נשאר כדי לתת כמה שיותר איפה שצריך.