"בתחבולות תעשה לך מלחמה": כך נאמר במקרא וב"אמנות המלחמה" של סאן טצו, ספר החובה לכל גנרל. גם אם מהצד נראה שמרבית הקרבות מוכרעים עקב גודל הצבא או טיבו, ההיסטוריה תספר לכם אחרת. הנה כמה מקרים בהם היו אלה דווקא השכל והטריקים שהכריעו את הכף, והיוו את ההבדל בין ניצחון ותבוסה, חיים ומוות.
יהודה המכבי: נטש את המחנה "בכאילו"
האמת מאחורי שמו של יהודה המכבי אינה ברורה להיסטוריונים. הסברה המוכרת היא שגם אז אנשי צבא לא חסכו בראשי תיבות, וכי מדובר באותיות התחיליות של הסיסמה שהוטבעה על דגלי הלוחמים – "מי כמוך באלים יהוה". מנגד, יש הטוענים כי השם הוא בכלל "מקבי", משום שהיה "כמקבת (פטיש) על ראש אויבנו"; ויש הסבורים שמדובר דווקא בשיבוש המילה העברית "מצביא" על ידי חילוף רומי של האות צ' באות ק'. מה שלא תהיה הסברה, דבר אחד ברור – הבחור היה מצביא דגול במיוחד. כבר בקרבות הראשונים שניהלו, הצליחו יהודה וצבאו הקטן לנצח את צבאות יוון הגדולים על ידי איגופים מההרים, פשיטות לילה ומתקפות פתע.
הניצחון הגדול ביותר של יהודה המכבי התרחש באמאוס, לטרון של ימינו. מול יהודה ו-6,000 חייליו עמדו 40 אלף חיילים רגליים וכ-7,000 פרשים. גורגיאס, הגנרל היווני, היה כה בטוח בניצחונו, שהביא עמו לקרב סוחרים פיניקים, במטרה שאלה יקנו ממנו עבדים יהודים מיד לאחר הניצחון. אבל התכנית לא הלכה כמצופה, לפחות מבחינתו.
ליהודה נודע שגורגיאס מתכנן לתקוף בלילה במתקפת פתע יחד עם 5,000 חיילים בלבד, ולכן הורה לאנשיו לנטוש את המחנה – אך להשאיר את המדורות דולקות. כשגורגיאס הגיע למחנה המכבים, הוא הסיק שהם מיהרו לברוח, כך שלא הספיקו לכבות את המדורות, ולכן החליט לרדוף אחריהם לתוך ההרים. בעוד גורגיאס יוצא להרים המרוחקים, כבר היו יהודה וצבאו בדרכם למחנה היווני, שם הרגו בקלות 9,000 חיילים מופתעים, והניסו את השאר.
כשגרגוריאס ולוחמיו שבו עייפים מחיפושי השווא בהרים ומצאו את צבא יהודה לבדו, הם היו בטוחים שהצבא הקטן חיסל את כל היוונים – ונמלטו. קרב אמאוס הביא להתמוטטות השליטה היוונית ביהודה, וחוגים רבים שהיססו להצטרף ליהודה המכבי עשו זאת אז. אחר כך גם היה להם נס ושמונה ימים, אבל זה אתם כבר מכירים.
חניבעל: תקוף את האויב מהצדדים
חניבעל הגיע מקרתגו, אז מדינה באפריקה, והיה מוכוון מטרה להשמיד את הצבא הרומי, מטרה שכמעט הצליח להשיג. בדרך השתמש חניבעל בלא מעט טריקים, כשהמוכר ביותר ביניהם הוא השימוש בפילים על מנת לעבור אזורים הרריים אליהם לא הצליחו הרומאים להגיע. אבל גדולתו של חניבעל כמצביא בלטה בקרב קאנים.
לקרב זה הגיע הקרתגני במיעוט מספרי. לאחר שכבר ניצח את הרומאים בקרב טרביה ובקרב אגם טרזימן, החליט כנראה השלטון הרומי שנמאס לו, ושלח צבא ענק לכסח את אדון אפריקה. כ-100 אלף חיילים רומים הגיעו לקרב בקאנים, ומיד התארגנו בשיטה הרומית המקובלת ללחימה – הפלנקות. בשיטה זו, החיילים מסודרים בשורה כשכידוניהם פונים קדימה. בקרב פנים מול פנים, לאף אחד לא היה נגדם סיכוי, אך חניבעל ידע שלפלנקות יש עקב אכילס – הצדדים.
כשהחל הקרב, תקף הצבא הרומי את מרכז הצבא של חניבעל, מתוך מחשבה שזהו החלק החלש, ולאחר שזה יובס יוכלו להמשיך ביתר קלות ולהשמיד את השאר. אך חניבעל צפה צעד זה מראש: ככל שהצבא הרומי תקף במרכז, הצבא הקרתגי נסוג לאחור והצידה ויצר צורה של חצי סער. בצורה זו, היה קל לתקוף את הפלנקות מהצדדים, ובהמשך אף מאחור. לפי הסיפורים, כ-600 רומאים נטבחו בכל דקה. החיילים הרומאים שרצו להימנע ממוות על ידי חייל קרתגי חפרו בורות בחול, הניחו את פניהם בתוכם וחנקו עצמם למוות. לא נעים.
סקיפיו אפריקנס: הונה את חניבעל בדרך שהוא עצמו המציא
בסופו של דבר, תחבולות דומות הן שניצחו את חניבעל עצמו. בהמשך היה סקיפיו אפריקנוס המצביא הרומי היחיד שהיה מוכן לצאת למולו. אחרי ניצחון גדול בספרד על ברקוס, אחד המצביאים של חניבעל, הגיע סקיפיו לקרב זאמה מול חניבעל האלמותי, כשהוא בעמדת מיעוט – 43 אלף חיילים מול 83 אלף לוחמים של חניבעל ובני בריתו.
התכנון של חניבעל היה ש-80 הפילים שלו יתקפו ראשונים, והצבא הקרתגי יגיע אחריהם ויתקוף מתוך ה"חורים" שייווצרו בצבא הרומי. אבל סקיפיו שינה את דרך הלחימה הרומית, וחייליו, במקום לעמוד בשורות המוכרות, עמדו בטורים. כשהפילים תקפו הם נתקלו במלכודות של כידונים וחיצים, שגרמו להם לנוס חזרה ולמעוך את הקרתגנים. בינתיים, חיילי סקיפיו המסודרים בטורים תקפו מכל הכיוונים, ולבסוף עטפו את חיילי חניבעל גם מאחור.
החשיבה מחוץ לקופסה היא שאפשרה לסקיפיו לשבור את החיילים הקרתגנים ולהביא לניצחונות רומיים, שלולא הם, אולי הייתם עושים טיול בר מצווה לקרתגו במקום לסייר עם המשפחה בקולוסיאום.
מבצע "בשר טחון": גיבור מלחמה מומצא ומסמכים "סודיים" מזויפים
מלחמת העולם השנייה הייתה עמוסה בתחבולות מודיעין. לפני כל מתקפה, דאג כל אחד מהצדדים להסתיר את צעדיו, על מנת שיוכל לשמור על יתרון ההפתעה. אחת הדוגמאות לכך היא מבצע "בשר טחון": כשהבריטים תכננו לפלוש לאיטליה מצפון אפריקה, הם רצו לגרום לגרמנים לחשוב שהמתקפה תהיה על יוון וסרדיניה, במקום על סיציליה. לשם כך, תוכננה פעולה שמטרתה לגרום לגרמנים לחשוב כי הם מצאו במקרה מסמכים סודיים העוסקים במתקפה המתוכננת. את המסמכים צירפו הבריטים לגופה שנסחפה "במקרה" לחוף הספרדי.
הייתה זו גופתו של אדם וולשי בשם מייקל, שמת משאיפת רעל עכברים – צורת מוות המתאימה למראה של אדם שמת מדלקת ריאות, מחלה שאדם הנסחף בים עשוי ללקות בה. אך עוד לפני שהניחו את גופתו בים, דאגו הבריטים לשנות את זהותו של מייקל ולהפכו לגיבור מלחמה מומצא בשם מייג'ור ויליאם מרטין, לוחם ברויאל מארינס (הנחתים המלכותיים). כל חיפוש של הגרמנים העלה כי אכן מדובר בגיבור מלחמה, מה שמרמז שהמסמכים שנמצאו על גופו מהימנים.
כוחות גרמנים התמקמו בסרדיניה, וגם במשך השבועיים הראשונים לפלישתה של בריטניה לסיציליה, המשיכו הגרמנים לחשוב שהמתקפה הגדולה האמיתית עוד תגיע אליהם. פרט לכיבוש סיציליה, זכו הבריטים לתועלת נוספת מהתחבולה – לפני הפלישה להולנד, נפלו מסמכים אמיתיים אודותיה לידי הגרמנים, אך הפעם היה היטלר בטוח כי שוב מדובר בתחבולה, והתעלם מהם, מוותר מבלי משים על יתרון אסטרטגי משמעותי.
מבצע "אומץ": הפלישה לנורמנדי
הפלישה לנורמנדי, המוכרת מסצנת הפתיחה המופתית של "להציל את טוראי ראיין", הייתה אחד המבצעים הגדולים במלחמת העולם השנייה. כ-160 אלף חיילים השתתפו במתקפה שהיוותה את יריית הפתיחה לכיבוש מחדש של אירופה מידי גרמניה הנאצית. כדי לתת למתקפה הזו סיכוי להצליח, פעל המודיעין הבריטי קשה מאוד בניסיון להסתיר את יעד הפלישה.
הרעיון היה ליצור פעילות רבה על אדמת אנגליה, אשר תוביל את גורמי המודיעין של גרמניה להאמין שהפלישה תיפתח דווקא בנורווגיה או בצפון צרפת. לשם כך ננקטו אמצעים כמו הצבת טנקי גומי מתנפחים בשדות מרעה, שליחת מידע כוזב דרך ערוצים דיפלומטיים עקיפים או באמצעות סוכנים כפולים, והחדרת פרסומים מרומזים לעיתונים היומיים – למשל מודעת פרסומת של בית עסק המציעה הנחה מיוחדת לאמריקאים; דיווח על מסיבת תה שנערכה לכבוד יחידה קנדית השוהה באזור; או דיווח חדשותי מצולם על חניכת בית חולים חדש למקרי חירום, שהיה לא יותר מאולם בטירה שהוסב לצורך הצילום.
כיום ידוע שהמידע שהועבר דרך הסוכנים נתן את האפקט המשמעותי ביותר, ושוב היה היטלר בטוח כי הפלישה הגדולה תגיע מכיוון אחר, גם כשהפלישה לנורמנדי כבר החלה.
הקרב על הבליטה: חיילים גרמנים בתוך שורות כוחות הברית
אחד הקרבות החשובים במלחמת העולם השנייה כלל תחבולה מצד הגרמנים. במהלך הקרב, המפקד הגרמני אוטו סקורצני הוביל חיילים גרמנים דוברי אנגלית כשהם לבושים במדים אמריקאים ובריטים (שנלקחו מגופות ומשבויי מלחמה) אל מאחורי קווי האויב. סקורזני סיפר בהמשך כי נאמר לו שתרגיל זה, שחוקיותו המלחמתית מוטלת בספק, הוא תחבולה לגיטימית – כל עוד החיילים הגרמנים יחליפו את מדיהם חזרה למדים גרמניים לפני שיפתחו באש.
לאחר המלחמה, בעת משפטי דכאו, זוכה סקורצני בסעיף זה, לאחר שקצין בריטי סיפר כי בעלות הברית נקטו בתרגילים דומים לשם ריגול. למרות שזוכה בנושא זה, סקורצני עדיין הושם במעצר, בשל מעשים אחרים שביצע כקצין נאצי. מהמעצר הוא ברח לספרד, וב-1962 סייע למוסד לתפוס מדענים גרמנים שעסקו בפיתוח טילים למצרים, שהיוו איום על ישראל. בתמורה לסיועו, ביקש סקורצני שלא ירדפו אחריו כפי שרדפו אחרי אייכמן. תחבולן עד הסוף.